שו"ת תעלומות לב חלק א קיב

כי אין רצוננו לבאר הדברים המכוערים בענין זה משום כבוד אלהים

ומה שהם נשענים בטענתם שכיון שהקבלה היתה לזמן וכבר נשלם הזמן שנמחל שעבודו ויכולים לסלקו. רואה אני כי היא משענת קנה רצוץ שאין בה מועיל. דכיון דלאו כ"ע ידעי שהיתה הקבלה לזמן וכשיבואו לסלקו אתו למחשדיה. ובא וראה כמה חשו חכמים לחשדא כדתנן בפ' הנזקין דכ"ז מערבין בבית ישן מפני ד"ש וקאמר בגמ' מ"ט אי משום כבוד והא ההוא שיפורא דהוה מעיקרא בי רב יהודה ולבסוף וכו' ואסיק אלא משום חשדא. ובפירוש סוגיא זאת רבו הפירושים. רש"י ז"ל פירש שהחשדא הוא מהנכנסים לחצר שיחשדו לכל בני החצר שהם מטלטלים בלא עירוב והתוס' בד"ה אלא פירשו שהחשדא הוא לבעל הבית כי יאמרו הנכנסים שמפני שחשודים לגנוב פת הערוב אינם מניחים אותו שם. והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה פי' שלא ישנו המקום מפני שיש לבע"הב הנאה שהבית שמניחים בו העירוב אינו צריך ליתן את הפת. והואיל ואתא לידן נימא מלתא בפירושא דהאי שמעתתא מבלי פנאי לחפש בספרים כי העת נחוץ מאד. (והגם שאח"כ ראיתי ובינותי בספרים שקדמוני באיזה דברים מ"מ משנה ראשונה לא זזה ממקומה). כי הנה יש לדקדק שמאחר שהמשנה נתנה טעם למה מערבין בבית ישן שהוא מפני ד"ש. מאי קאמר תלמודא מ"ט והרי הטעם מבואר במתני'. ועוד כמ"ש אי משום כבוד והא ההוא שיפורא וכו' דאכתי י"ל שהוא משום כבוד ושאני שיפורא שהוא דבר הנוגע לריש מתיבתא וצריך להיות אצלו. (ושוב אחז"ר ראיתי למהרש"ך ח"א סי' מ"ה ומהר"ש הלוי חא"ח סי' ח' שעמדו בזה עי"ש) ובמאי דאסיק תלמודא שהוא משום חשדא בסתם. וגדולי המפרשים נחלקו בביאור דחשדא הזאת וגם דבריהם צריכים ביאור כמו שנבאר

והנ"ל בפשט הסוגיא הוא דסתמא דתלמוד' קבעי למדע טעם הדרכי שלום דא דאמרי' במתניתין כי מהיכן יבא המחלוקת כדי לחוש לד"ש. לזה קאמר אי משום כבוד שהבע"הב מתכבד בזה ובהעדר הכבוד יבאו לידי מחלוקת. והא ההוא שיפורא דהוה מעיקרא בי רב יהודה דייק לומר דהוה מעיקרא בי ר"י כלומר שהוא היה הראשון שהניחו השיפורא בביתו. (אפשר שבזמנו הותקן תקון זה במקומו ולכבודו הניחוהו בביתו. או שבאותו זמן נמנו וגמרו להניחו בביתו לכבדו). ואפי' כשנפטר לב"ע לא חשו להעדר כבוד בני ביתו אף כי גדול כבודו בישראל. והניחוהו בבית ר"מ שמלך אחריו וכן נהוג אחרי כן. ואין עיקר הדחיית לטענת כבוד אלא מרב יהודה שהוא היה הראשון. ומסיק תלמודא שהוא משום חשדא. ולפי' רש"י זל שפירש שהחשדא הוא מהנכנסים לחצר שיחשדו את כל בני החצר. קשה מאי מפני ד"ש דקאמר מתני' כיון שלא יש חשש שיבאו לידי מחלוקת. אך ראיתי בפירש"י שבהרי"ף שהוסיף לומר דאתו לאינצויי. והיינו ודאי שהבאים לחצר ויראו אותם מטלטלים ולא יראו את העירוב יתקוטטו וכן פי' הר"ן ז"ל שם. וכ"כ הר' תוס' יו"ט ז"ל בפירוש המשנה שם ועיין להרב ב"ד והרב שושנים לדוד ז"ל בפי' המשנה. ולפירוש הרמב"ם ז"ל שפירש מפני שיש לבע"הב הנאה שאינו נותן הפת. קשה מה היא החשדה דקאמר בש"ס וכן תמה הר"ב ש"ל שם וישב בדוחק שמא אלו שבאותו הבית לא יתנו הפת כמנהגם ואתו למחשידינהו ע"כ. ואחרי המחילה לא ניתן ליאמר אפי' בדוחק שאם לא יתן הפת עביד איסורא ומה חשדא שייך כאן. וליכא אלא מפני ד"ש דאתו לאינצויי עם בע"הב שלא ירצה לתת הפת כמנהגו ונ"ל דכוונת הרמב"ם ז"ל לפרש מאי ד"ש דמתני' והוא דכיון שיש לו הנאה לבע"הב לא יתרצה מטוב רצונו שישנו את מקומו וממילא יבאו לידי קטטה וגם הבאים ונכנסים לחצר ורואים שהוציאו את העירוב מאותה הבית יבאו לחשוד אותם שבאיבה יהדפוהו להבע"הב הזה להפסידו מהפת שהיה מרויח. זה נ"ל כוונתו ז"ל אף אם קיצר במובן. וגם בחיבורו הגדול פ"א מהלכות עירובין דט"ז סמוך לדין זה שכתב שהבעל הבית פטור מלתת פת פסק האי דינא דמערבין בבית ישן מפני ד"ש כלשון המשנה ודוק. ועיין למהר"י הלוי ז"ל בסימן מ"ה ומהראנ"ח ז"ל בח"ב סי' ע' ואין השעה מסכמת להאריך בזה. ועיין ג"כ להרב חיד"א ז"ל בס' ברכ"י א"ח סי' שס"ו אות ב'. ובס' שמע אברהם סי' ס"א

וחזינא למרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"ח סי' שס"ו בהג"הט כת' שלא נאמר דין זה דמערבין בב"יש מפני ד"ש אלא בסתם אבל אם התנה ע"ז יכול לשנותו אפי' בלא טעם דלא שייך כאן טעמא דחשדא לא לפירש"י ולא לפי' ר"ת כיון דבתחילת הנתינה התנה כן בפירוש עכ"ד. והרב יד אהרן ז"ל בחא"ח בסימן שס"ו ה"ד הרב כנ"הג ותמה דלפירש"י שהחשדא הוא לבני החצר מהנכנסים מה יועיל התנאי כיון דלאו כ"ע ידעי דאיכא תנאה והביא ראיה לדברי הכנ"הג ממ"ש בפרק כל כתבי דמשמע דמהני תנאה וקשה לפירש"י את"ד עיש"ב. ולפי דעתי נ"ל פשוט דכונת מרן החביב ז"ל הוא בחצר חדש שעשו עירוב מחדש ובתחי' הנתינה התנו עם בע"הב שיוכלו לשנותו דאז ודאי ליכא חשדא. כי ע"כ ל"ק רש"י ז"ל טעם זה אלא בבית ישן (כדיוקא דמתני') מימי עולם ושנים קדמוניות ולא נשתנה המקום מעולם אז יש מקום חשד. ולא בבית חדש שכל הנכנס לחצר לא יבוא לחשוד את הרבים דעבדי איסורא ומימר אמר ודאי שהניחוהו במקום אחר כיון שלא הוחזק הבית שלא להשתנות. וא"ת לפ"ז בלא תנאי נמי מהני בבית חדש לפירש"י כיון דליכא חשדא דהנכנסים אלא דפלטי' מחדא חשדא ואתינן לחשד' דר"ת והרמב"ם ז"ל ואימור גם רש"י ז"ל מודה להו. לכן כתב הכנ"הג דבכה"ג לכ"ע מהני וכך דייקי דבריו שם. והר' ברכ"י שם אות ג' כתב לתרץ דכוונת רש"י ז"ל הוא דאה"ן דלא חשדי לבני החצר אבל המעכב הוא המחלוקת שבני החצר יעכבו ויטענו דאיכא חשדא אבל היכא דאיכא תנאי תו לא מצו מעכב את"ד ודבריו תמוהים דאי באמת ליכא חשדא ליכא מחלוקת בטענת הבל. ואי כל בני החצר חוששים לחשדא זאת אף אם לפי האמת ליכא חשדא למה ישנו. ואי בע"הב מעכב בטענה זאת. מה יועיל טענתו שאין בה ממש. ואי איכא מקום לטענה זאת אפי' בדרך רחוקה ומכחה אתו לאינצויי אפי' איכא תנאי מה יועיל והדרא קו' לדוכתא. אבל מ"ש בעניותי נ"ל ברור דכל שלא הוחזק משנים קדמוניות ליכא חשד ועכ"פ בעי תנאי מפני הטעמים אחרים וכמש"ל ומה שתמה הי"א על פירש"י מההיא דשבת דקי"ז לק"מ וכמ"ש הגאון מז"ה הגדול זלה"ה בס' חק"ל חא"ח סי' ע"א והרב ברכ"י שם

ואחר זמן ראיתי בס"ה שמע אברהם לה' המופלא שארינו נר"ו בסי' ס"א שכתב ליישב דאפי'