שו"ת תעלומות לב חלק א קח

ואין לו דין מע"ל כיון שכל אדם נידון אחר רובו ורובא דאורייתא. ועיין להרב פחד יצחק אות המ"ם מאבד בנ"ד קרוב לזה כתב כן. ואם ברוב הפעמים לא היה מגיע לשכרותו של לוט תלינן שגם עתה לא הגיע לשכרותו ש"ל ויש לו דין מע"ל ואז אפי' קדיש אין לומר עליו כפשט דברי הש"ע והפוסקים וכדברי מהריק"ש ודלא כהרב חת"ס ז"ל. זהו הנראה לע"ד וצור ישראל יצילנו משגיאות אכי"ר: זעירא מאנשי ירושת"ו אני אהרן עזריאל

ס"ט (יו"ד מ"ש מעכ"ת שיל"א דכל שלא הגיע לשכרותו של לוט חשבינן ליה כשפויי בדעתו ואית ליה דין מע"ל דמאי שנא מהעובר עברה שחייב מיתה דכל שלא הגיע לשכרותו ש"ל ממיתין אותו וכו' כבר כתבתי שם שיש לחלק טובא דבשאר עברות לא בעינן שיהיה בדעתו צלולה משא"כ במ"ע דשנינו דוקא לדעת. וכל שלא לדעת אימא דפטור כקטן ושוטה. ומ"מ גם אנכי כתבתי שלענין מעשה צ"י ובירור. אבל כעין נ"ד שמעיקרא אין בירור שהוא שתה מעצמו הס"המ והוא אומר ששתה מתוך שכרות ולא ידע מאי קעביד אימא הפה שאסר הוא הפה שהתיר וכמ"ש בפי' הרב פחד יצחק באות מ"ם ועיין כסא אליהו ח"מ סימן ל"ג קרוב לזה הבאתי דבריהם בפסק הקודם. וגם כי מעיקרא יש לדון שהגיע לשכרותו של לוט. ומה שהוא זוכר מה שעשה אין ראיה דהכא שאני שחבל בעצמו והוא חילוק נכון שגם מהריט"ץ יודה בו וכמ"ש בסימן הקודם. כ"ש בהצטרף בנ"ד שלא היה בו התראה וגם שעשה תשובה ווידוי וחרטה שכבר ביארתי שרבו הסוברים דלית ליה דין מע"ל. ואין צריך לומר לענין קדיש ולימוד והפטרה וכיוצא דעבדינן ליה בודאי. כהוראת רבנן דפקיעי שמייהו ונפיש חילייהו זיע"א כמו שביארתי באר היטב בסימנים הקודמים. ולפ"ז אין צריך ללכת אחר הרוב פעמים של שכרותו כפשרת הרב המשיב יצ"ו ומר סבר דאי ליכא רובא דיינינן ליה כדין מע"ל ואין לומר אפי' קדיש. והוא נשען על פשט דברי הש"ע. ואחרי הסליחה פשט דברי הש"ע משמע שאין מונעין ממנו אלא מה שביאר דוקא. ועיקר סמיכתו על תשובת מהריק"ש אינה סמיכה כמש"ל באות ה'. ודברי הרב חתם סופר ז"ל נכונים ואמתיים. וכוותיה קיימיה רבים ונכבדים כמ"ש שם והא ודאי דכוותייהו נקיטינן ודי בזה

הלא כה דברי איש ירושלם תוב"א והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן ל"ג

שאלתני ידידי לבאר לך מה שכתבתי בפסק מע"ל (בסי' הקודם) דבלוט הוו תרתי לריעותא דהוה שכור וישן. דמנין לי דהוה ישן. ופשט הכתוב הוא דהוה שכור דוקא

הנה שמח לבי כי בעוברך על פסק דיני הנז' לא מצאת בו תיוהא אלא דא. ואם זה דוקא הוא מה שהוקשה לך בדברי. מוצל אני משגגה זאת. כי הגם שצדקת בדבריך שיש לפרש פשט הכתוב דהוה שכור. כי לשון שכיבה האמור בכתוב אינו מורה דוקא על שכיבת השינה. כידוע דרך הכתוב שכשאומר עמה אותה הוא על המשגל כמו לשכב את בת יעקב שכבה עמי וכדומה. וכמ"ש הרמב"ן והראב"ע ז"ל ע"פ לשכב אצלה. ואולם הפשט לא יופשט דהוה נמי ישן. פי אומרן לכה נשקה את אבינו בלילה נשקנו יין גם הלילה מורה ובא שעשו כן בלילה עת אשר תגבר עליו כח השינה והשכרות. ולא יוכל לדעת בשכבתן ובקומתן. כי ירוע שהשכור אף אם הגיע לשכרותו ש"ל. כל זמן שהוא ער הוא מרגיש בכל הדברים. אלא שכאשר יגבר עליו כח היין ונפל שכב אז יאבדו ממנו כל הרגשותיו. ועשו כן כי חששו שאם לא ישקוהו יין ויבואו לשכב עמו בעודו ישן. פן ירגיש ביריית הזרע היורה כחץ ולא יאבה לאכול מבשרו. אז יזהר בלילה השנית. לכן עשה כן בלילה בעודו שכור וישן. וכ"כ הר"י בעל הטורים ז"ל בפ' וירא ע"פ ובקומה וז"ל נקוד על הוי"ו לומר ששכבה עמו קודם שש שעות וקודם חצות בעוד ששינתו חזק וכו' ע"כ. כי עפ"ז ק"ל על תשובת מהריט"ץ ז"ל בסי' רי"א הבאתי דבריו בסימן הקודם וכ"נ מתשובת מהר"י מבירונא ז"ל סימן רס"ד דס"ל שכדי לברר אם הגיע לשכרותו של לוט היינו אם אינו זוכר אחרי כן את אשר עשה בלילה בעת שכרותו. וכבר כתבתי שם שלא מצאתי להם סמך. ודיו לבא מן הדין להיות כנדון והרי לוט הטעם שלא זכר מה שעשה או זכר מעט והיה מסתפק היינו משום דהוה שכור וישן. אבל היכא שעשה איזה מעשה בעת שכרותו בהקיץ אה"ן שיכול לזכור כל מה שעשה. והבירור אם הגיע לשכרותו של לוט הוא אם עושה ואינו יודע מה עושה כמו שפירשו גדולי הראשונים ז"ל וכמש"ל

ובהיותי בזה ראיתי להרב יעב"ץ ז"ל בשאלותיו סימן מ"ט בח"ב שהביא מ"ש מהר"מ א"ש ז"ל באשה שנאנסה בשינתה ונתעברה דא"א שלא הרגישה מחמת היות הזרע יורה כחץ וכו' והר' המחבר ז"ל כתב ששכחו השואל והנשאל מקרא מלא בתורה במעשה דלוט שלא ידע בשכבה ובקומה. והרי דברים ק"ו אם האיש המוציא זרעו בתשמיש בשינה יכול שלא ידע ולא ירגיש בבעילה כ"ש האשה וכו' עי"ש וכך חזר הדברים שם בסי' צ"ז הרי הרב ז"ל כותב בפירוש שלוט הוה ישן וכמ"ש בעניותי. אנן גם דברי הרב יעב"ץ ז"ל תמוהים מאד והוא פלא דקמשוה לשואל ונשאל דשכחו מקרא מלא בתורה. ומר דעסיק ביה העלים עיניו ממה שכתוב בפירוש שהשקוהו יין ונשתכר הרבה עד שעל כן למשל היה בכל השכורים למימר הגיע לשכרותו של לוט ועוד אמרו רבותינו ז"ל שנס נעשה להם שנמצא להם יין במערה להוציא הב' אומות. והכי אמרינן בפשיטות במסכת נזיר דלא הו"ל ללוט למשתי חמרא לפניא אחרינא. והרי הוא כמבואר שכל אותו המעשה היה ע"י השכרות הגדול המעורב עם השינה ובהצטרפות שניהם גרמו דלא ידע מאי קעביד. סו"ד דבריו ז"ל צ"ע

ולענין דינא באשה שנאנסה בשינתה אם יש לומר שאפשר שלא הרגישה ומותרת לבעלה עיין בתשובת הרב שם. וכבר האריך בזה הרב הגדול שארינו ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סי' ב' וסי' יו"ד ולא הניח פנה וזוית. וברצות ה' בחא"הע נדבר בזה: