שו"ת תעלומות לב חלק א י

המאספים יפול התימה. שגם הרב חיד"א ז"ל לא כתב שם שהמנהג פשוט כן. אלא כתב שהוא ז"ל ראה כמה פעמים שעשו כן. והאמת יורה דרכו שאי אפשר לכנות מנהג פשוט בדבר כזה שאינו מצוי להתפלל בבית בע"הב מנחה בטלית שלא במקרה והוא פשוט. ועיין מ"ש בעניותי בקונטריס טוב לב הנדפס בסו"ס ייטב לב בדרוש א' ואכמ"ל. ועיין בס' לב חיים ח"ב הנד"מ סי' קמ"ב. ולמוד'עי אני צריך שהגם שדעתי נוטה להורות כס' הגאון מז"ה ז"ל שלא לכבד שום אדם בטלית שלו. מ"מ כשאני מתפלל בב"הכנ שיש בו דרוש וכיוצא במנח' ש"ק ונותנים לי הטלית איזה בנ"א אני מקבלו בספ"י מתרי טעמי חדא שלא הוזהר המקבל לסרב בדבר מצוה שבאה לידו. ואי משום שלא יחשבו ההמון שמסרב ופורק עול מצות ח"ו דאינהו לא גמירי דינא וטעמא. ואין ספק שכזה היה המנהג שראה הרב חיד"א ז"ל ואין ראיה לסתור ס' מז"ה ז"ל וכמדובר: סימן ג' הלכות ס"ת

נשאלתי באתרא דנהיגי לפסוק כדעת מרן ז"ל בש"ע אם יכול הסומא לעלות לס"ת הפך פסק הש"ע בא"ח סי' קל"ט. ואם ראוי לגעור בסומא העולה לקרות בתורה. ואי נהגו לעלות אי שבקינן להו על מנהגם. יורינו מורינו ויבא שכ"מה

תשובה דבר ברור הוא שאין ראוי לסומא לעלות לס"ת הפך דעת גדולי הראשונים זלה"ה ופסק מרן בש"הט כוותייהו. וכאשר האריך הרחיב לבאר הדבר באר היטב הרב יעב"ץ ז"ל בשאלותיו הראשונות שונות סי' ע"ה בראיות מספיקות וברורות בירר וליבן דין זה כמטהר כסף עד שלא הניח מקום להבאים אחריו להתגדר בו. ואסוף דינא פסק שאין לו לסומא לעלות ולקרות בתורה דהוי ודאי ברכה לבטלה ואין להשען על המיקל בדבר. אף הוא הביא לנו עדות נאמנה שאביו הגאון ז"ל מיחה בכהן נכבד סומא שלא יעלה לתורה אף שהיה מוחזק בכך ובמקום כבוד תורה לא פלגינן אפי' לצורבא מרבנן יקרא עש"ב. ומה שתמה על דבריו הרב שמחת יאודה נאג'אר ז"ל בפי"ד הו"ד בס' פתח הדביר ח"א סי' מ"ט אות א' כבר הר' המחבר ז"ל שם עמד על דבריו ואין הספר מצוי כעת אצלי לעמוד עליו. ועיין בס' מים רבים א"ח סי' ט' וסימן יו"ד שהתיר הלכה למעשה ואין דבריו עומדים בפני כל ראיות הרב יעב"ץ זל דחשיב ליה ברכה לבטלה. גם הרב כסא אליהו ז"ל בא"ח סי' קל"ט צידד ג"כ להתיר וכתב שראה בס' זרע אברהם תשובה להתיר לסומא לקרות בתורה עי"ש וכבר בא חכם הרב כמהר"א אדאדי ז"ל ועמד על דבריו בספרו ויקרא אברהם א"ח סי' ד' ואין הפנאי מסכים לעתות לפלפל בדבריהם כי אם להשיב שואלני דבר כהלכה לעיקר הדין

והנה מ"ש הרב כס"א ז"ל שכן ראה בתשובת זר"א להתיר. כנראה שהיא אותה דסימן וי"ו שנסתייע ממנה הרב מהר"מ סוזין ז"ל דאפילו בא"י שקבלנו הוראות מרן ז"ל יש כמה מקומות דלא קי"ל כוותיה והא דסומא חדא מנייהו. ועל זה עמד כגבור הגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל מה"ב חח"מ סימן ד' וסתר כל דבריו וזו הלכה העלה דאנן כוותיה דמרן נקטינן אפי' להקל. ומהך תשובה של הרב זרע אברהם ז"ל שהתיר הפך מרן ז"ל לא תברא שאותה תשובה היתה לעיר סינים שאינה מא"י ומערב עכ"ד ז"ל. וכיוצא בזה כתב הרב ברכות המים ז"ל בדע"ב ע"ג שתשובת הרב זרע אברהם להתיר היתה לעיר אחרת. הרי ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד וכיוונו אל האמת שדעת הזרע אברהם היתה להתיר דוקא למקומות שלא קבלו הוראות מרן ז"ל. אבל לדידן שקבלנו הוראות מרן ז"ל גם הרב ז"ל יודה שאסור וכמו שכתב בפשיטות בחא"הע סימן י"ג ובמנהגי ע"הק ירושלם תובב"א סבסו"ס התקנות הקשו על הרב ברכות המים ז"ל איך לא השגיח בדברי הרמ"א בס' מזבח אדמה ד"א ע"ג וגם שהמנהג הוא להפך והביאו מ"ש ליישב הרב הגדול רבין חסידא ז"ל כיעו"ש. ולפי האמור צדקו דברי הרב ברכות המים ז"ל אחרי שכבר בא הדבר מפורש בתשו' הזר"א א"הע סי' י"ג. ומ"ש שהמנהג הוא להפך מלבד שקשה הדבר לקבוע מנהג בזה. ועוד דאפי' תימה שעתה הכי הוא המנהג אימור שבזמן הרב ז"ל לא נהגו כן. והרי בזמן הגאון מה שמלך בירוש' ת"ו זמן הרבה אחר הר' ברכות המים ז"ל כתב שהרב מהר"י ארוואץ ז"ל לא היה עולה כפסק מרן הש"ע והרב מהרי"ע ז"ל שהיה עולה אין ראיה ממנו שהרי היה עושה גם הפך דעת אביו הרב מטה יאודה ז"ל שכתב בפשיטות בסי' רל"ט אין לנו אלא פסק מרן ז"ל כיעו"ש בדב"ק בחק"ל מ"ב שם שם לו. ומה שהביאו משם הרב מזבח אדמה ז"ל לא ידעתי אפנה יען אינו מצוי פה. וכבר ראיתי שהרבנים המאספים זכר עשו לתשו' הזר"א דסי' י"ג ומה שכתבו כאן בהשמטות דיני גיטין אות ג' עיין שם ועיין מ"ש בעניותי בהגהותי לס"ה ישרי לב חא"ח אות ס' ובהשמטות שם. ועתה בא לידי ס' מנהגי מהרי"ל וראיתי שדעתו ז"ל שסומא עולה לס"ת כמ"ש הב"ח והפרישה בסי' קמ"א ודלא כמו שחשב הרב יעב"ץ בסי' ע"ה יען לא היה הספר אתו

סו"ד אני אומר שבמקום שנהגו כוותיה דמרן ז"ל בכל מילי כא"י וערי המערב אין ראוי להעלות סומא אפי' ת"ח לס"ת וכמ"ש בפשיטות הרב מופ"הד חיד"א ז"ל בס' לדוד אמת סי' ד' ואין לפרוץ גדר. ואפי' אי נהג איזה ת"ח לעלות ראוי להודיעו שורת הדין והוא יחוש לעצמו שלא להכנס בס' ברכה לבטלה ואינו מפסיד כלום דכיון שהוא שומע קריאת התורה וברכות העולים ומכוין לבו הרי יוצא י"ח כאלו עלה בעצמו. ואם עכ"פ עלה לתורה לא ירד ואין נכון לגעור בו כיון דעכ"פ יש לו על מי לסמוך ואיכא חשש מחלוקת ח"ו ובפרט בעת קריאת ס"ת וגדול השלום שראוי לסמוך על המתירים. זהו הנרלע"ד לפי קיצורי. הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן ד' הלכות פסח

השתא הכא שנת התר"ל ושש ליצירה. ח"ל ער"פ להיות בשבת. וכמו צע'ר בנפשי על האיסורים שאירעו בשבת זה מחמת אכילת החמץ. כי לא יוכלו להזהר היטב בענין הפרורין. וכיבוד הבית וכיוצא. מלבד מניעת עונג השבת הגדול הזה כי יאכלו בין תנור וכירים וכדומה. ומה גם כי בשבת הם מאחרי' להתפלל ואיכא למיחש שיעבור הזמן של הביעור ח"ו. ע"כ עלה בדעתי להזהיר את העם שיבערו הכל מלפני השבת ויקבעו סעודותיהם בשבת זה במצה עשירה.