שו"ת אהל משה ט

מצטרפי אלא ארישא אמר שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת פרוטה מכולן מצטרפין לאותה שבועה דהא חדא היא וחד אמר אכללי נמי מחייב דחייב על כל אחת ואחת דקתני במתניתין ד' נינהו חדא אכללא פי' על שבועה שאין לך בידי ותלת אפרטא ודר' יוחנן אסיפא נמי קיימא ואשבועה דכללא מחייב מיהא חדא. והא תני ר' חייא הרי כאן חמש עשרה חטאות ואם איתא עשרים הויין האי תנא דפרטא קא חשיב דכללא לא קא חשיב פי' אע"ג דאיתנייהו והא תני ר' חייא הרי כאן עשרים חטאות ההיא אפיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה. ותו אמרינן התם בעיא מיניה רבא מרב נחמן היו חמשה תובעין אותו ואמרו לו תן לנו פקדון תשומת יד וגזל ואבידה שיש לנו בידך אמר לאחד מהן שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד גזל ואבידה ולא לך ולא לך ולא לך ולא לך מהו אחדא מיחייב או דילמא אכל חדא וחדא מיחייב פי' דולא לך דקאמר לאו אפרטא דפקדון ותשומת יד קאי ואין כאן אלא ח' חטאות ד' משום ראשון ואחד לכל אחד מן האחרונים או דילמא אכל חדא וחדא מיחייב פי' דולא לך אפרטא קאי ויש כאן כ' חטאות תא שמע דתני ר' חייא הרי כאן עשרים חטאות היכא דמי אי דפריש פי' דפירש לכל אחד ואחד ולא לך פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה רבי חייא מנינא אתא לאשמועינן אלא לאו דלא פריש וש"מ פרטא הוה. הרי מוכרח לנו מזאת הסוגיא הא דאמר ר' חייא הרי כאן עשרים חטאות בלבד ולא קאמר כ"ה חטאות דסבר דעל שבועה שאין לך בידי לא מיחייב כלום משום דלא הוה אלא כללא על פרטא ונפשט לנו דמסקנת הגמ' דהלכה כחד דאמר אפרטא מחייב אכללא לא מחייב ולכך לא מחייב על שבועה שאין לך בידי חדא. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות שבועות (פ"ז הי"ד) היו חמשה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון גזל ואבידה ותשומת יד שיש לנו בידיך ואמר לאחד מהם שבועה שאין לך בידי פקדון וגזל ואבידה ותשומת יד ולא לך ולא לך ולא לך ולא לך הרי זה חייב על כל טענה וטענה וכל אחד ואחד ונמצא זה חייב כ' אשם וכדכתב הלח"מ שם. הרי דסבר רבינו דהלכה כמאן דאמר אפרטא מחייב אכללא לא מחייב דלא מחייב על שבועה שאין לך בידי חדא. א"כ שפיר מוכרח היה לרבינו הרמב"ם ז"ל לגרוס דרבא סבר אכל נא הי' לקי חדא ואביי סבר דהי' לוקה שתים אחת משום נא ואחת משום כי אם צלי אש כדי שלא יהא תקשה לן להלכה דהא אנן פסקינן דהלכה כרבא לגבי אביי ואם הגירסא באמת היא כבגמ' דידן דרבא סבר אכל נא הי' לוקה שתים אף על כי אם צלי אש ואף דהא כי אם צלי אש לא הוה אלא כלל על נא ומבושל והלכה כרבא דהי' לוקה אף על כי אם צלי אש דאכללא נמי מחייב ואמאי מסקינן בשבועות (ל"ח ע"ב) דהלכה כמאן דאמר אפרטא מחייב אכללא לא מחייב דלא מחייבינן חדא על שבועה שאין לך בידי חדא משום דלא הוה אלא כללא על פרטא ולמה אנן פסקינן דהלכה כרבא דאכל נא הי' לוקה שתים אף על כי אם צלי אש הא לא הוה כי אם כללא על הפרט אלא מוכרח לרבינו ז"ל לגרוס דרבא סבר אכל נא הי' לוקה אחת וזה ברור בעזרת יתברך שמו ויתעלה: וגרסינן תו התם (פסחים מ"א ע"ב) תניא אידך יכול אכל כזית מבעוד יום יהא חייב ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש שאין ת"ל כי אם צלי אש ומה ת"ל כי אם צלי אש לומר לך בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא והנה התניא אידך פליג על רבא דסבר אכל נא הי' לוקה שתים דהא אצטריך להלקות משום כי אם צלי אש וכדאמרינן ב"מ (קט"ו ע"ב) אמר לך רבא אנא דאמרי אפי' כרב יהודא אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא שמע מינה ללאו ואביי אמר לך אנא דאמרי אפי' לרב הונא אבל הכא כי אם צלי אש לאו יתירה היא דמיבעיא ליה לכדתניא בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא ובשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא ואמרינן תו התם רבי אומר אקרא אני בשל מה ת"ל מבושל שיכול אין לי אלא שבשלו משחשיכה בשלו מבעוד יום מנין ת"ל בשל מבושל מ"מ. והנה ע"כ רבי פליג על התניא אידך דלפי שיטתו של רבי ידעינן שפיר דאם אכל נא מבעוד יום דפטור מהקרא דבשל מבושל דהא לכך בעי לן הקרא משום דהוה אמינא דאם בשל מבעוד יום דהוה זמן הפטור לאכילה הוה אמינא דאף אם אכל אותו מבושל שבשלו מבעוד יום דפטור אף דאכל משחשיכה ת"ל בשל מבושל מ"מ דאף שבשלו מבעוד יום דפטור אם אכל אותו מבעוד יום אפי"ה חייב אם אכלו משחשיכה הרי שפיר ידעינן ע"כ דאם אכל נא מבעוד יום דפטור

ובזה יתיישב קושית התוס' ב"מ (קטו ע"ב) דה"מ אכל דכתבו על הא דאמרינן התם אמר רב הונא חבל ריחים הי' לוקה שתים משום ריחים ומשום כי נפש הוא חובל ריחים ורכב הי' לוקה ג' משום ריחים ורכב ומשום כי נפש הוא חובל ור"י אמר חבל ריחים לוקה אחת ורכב הי' לוקה אחת ריחים ורכב הי' לוקה שתים כי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתא לימא אביי ורבא בפלוגתא דר"ה ור"י קמיפלגי דאמר אכל נא הי' לוקה שתים משום נא ומשום כי אם צלי אש מבושל הי' לוקה שתים משום מבושל ומשום כי אם צלי אש נא ומבושל הי' לוקה שלש משום נא ומשום מבושל ומשום לא תאכלנו כי אם צלי אש אביי אמר אין לוקין על שבכללות לימא אביי דאמר כר"י ורבא דאמר כר"ה אמר לך רבא אנא דאמרי אפי' כר"י עד כאן לא קאמר ר"י התם אלא דכי נפש הוא חובל לא משמע ריחים ורכב הלכך לשאר דברים הוא דאתא אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא שמע מינה ללאו וכתבו וא"ת והא איצטריך לכדתניא כדקאמר אביי בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא ע"ש ולפי דברינו אתא שפיר על נכון דרבא ידע דאם אכלו מבעוד יום דפטור כיון דמצריכינן להקרא דבשל מבושל על אם בשלו מבעוד יום ואכלו משחשיכה דחייב דהוה אמינא דפטור כיון שבשלו בזמן דאם הוה אוכלו הוה