שו"ת אהל משה ח

הקדמת המחבר

מהולל שם ה' בכל עצמותי אודה ואברך ואשבח ואפאר וארומם את שם מלכנו על כל הטובות אשר הגביר עלי הרועה אותו מעודי באהלו של תורה. ובה שמתי כל מעייני מיום עמדי על דעתי לילות כימים שמתי ולעולם לי ארשתיה. ובאהבתה אשתעשע. עד כי על כפי חקותיה ועל לוח לבי חרותיה. ותאר פניה לנגדי תמיד כי רחוק מפנינים מכרה לבי בטח בה כי תביא ממרחק לחמה כדאמרינן בירושלמי ר"ה עשירים ממקום אחר אף כי חיצי ההשגחה נחתו בי עד כי דבקה לעפר נפשי עמוס התלאות רגז ואין נחת בכל יום חיי תלוים לי מנגד ע"ד מאמר חז"ל (מד"ר קהלת) על פסוק ושנאתי דאת פניא לההוא גברא מן תלת ניסיסין בישין עי"ש. גם משפטיך אל, ירהיבו לבב אך לך איחל ואוסיף כח. אף כי תיסרני, אותך אחבב. גם תקטלני, אך לך אשוחח. כי ידעתי כי עונותי גרמו לי והרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ולולא תורתך שעשועי כל היום היא שיחתי עד כי חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותי לעשות חיל בתורה ראו שרים ויהללו ויפארו את חיבורי אשר זכני ה' ברוב רחמיו וחסדיו אך עד היום לא יכולתי בשום אופן להוציאו לאור מגודל דוחקי וצערי עד כי כחי עזבני מכל התלאות אשר השתרגו עלי. אך היום מוכרח אנכי להוציא לאור ברחמי ה' חלק קטן מחיבורי הגדול בשאלות ותשובות. והיה כאשר ירצה ה' את פעלי נכון אנכי להוציא לאור את יתר חיבורי. כי באמת ידעתי כי חיבורי זה הוא דל ורזה נגד יתר השו"ת שיש תחת ידי. אך מה אעשה כי העת דוחקני ואין לאל ידי להעתיקם ולהגיהם משגיאות אך זה הוא רק מה שחנני ה' בזה השנה ולא יוצרכו להגיהם ואבטח בצור ישועתי כי ימצאו חן לפני גדולי תורה

ואכתוב מה שחנני ה' על הא דגרסינן מכילתא (פ' בשלח) רבי אליעזר אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היתה של ארבע מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים עברה אחת וזעם שתים וצרה שלש משלחת מלאכי רעים ארבע ר' עקיבא אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היתה של חמש מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים חרון אפו אחת עברה שתים וזעם שלש וצרה ארבע משלחת מלאכי רעים חמש. ויש לבאר במה פליגי ר' אליעזר ור' עקיבא דר"א לא חשיב לחרון אפו לאחת ור"ע חשיב חרון אפו לאחת

ויתבאר דר' עקיבא לשיטתו אזיל דגרסי' פסחים (מ"א ע"ב) אמר רבא אכלו נא הי' לוקה שתים משום לא תאכל נא ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש דכי אם צלי אש נמי אלאו דלא תאכלו קאי כדפי' רש"י ז"ל שם. מבושל הי' לוקה שתים משום מבושל ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש נא ומבושל הי' לוקה שלש משום לא תאכל נא ומשום לא תאכלו מבושל ומשום כי אם צלי אש אביי אמר לא היו לוקין על לאו שבכללות ופי' רש"י ז"ל דכולל בו כל מיני בישולים שאינן צלייה לאסור. איכא דאמרי תרתי הוא דלא היו לוקין חדא מיהת הי' לקי פי', רש"י ז"ל תרתי הוא דלא היו לוקין כיון שהוא היה לוקה משום נא ומשום מבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש אבל חדא מיהא הי' לוקי כגון המבשל בחמי טבריא ואכלו דאין כאן מלקות דבישול ולא של נא הי' לוקה משום כי אם צלי אש. איכא דאמרי חדא נמי לא הי' לוקין דלא מייחד לאו כלאו דחסימה וכתב הרמב"ם ז"ל (בה' קרבן פסח פ"ד ה"ד) וז"ל ושניהם אינן נאכלין אלא צלי אש דהאוכל מהן כזית נא או מבושל הי' לוקה שנאמר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. אכל נא ומבושל כאחת לא הי' לוקה אלא אחת לפי ששניהם נכללו בלאו אחד והנה מרן הכ"מ ז"ל כתב דלרבינו היה לו הגירסא דלא כבגמרא דידן דרבא סבר הי' לוקה שתים ואביי סבר לא הי' לוקה אלא אחת דא"כ תקשה לן אמאי פסק רבינו דלא כרבא לגבי אביי שהי' לוקה שתים אלא דהיה הגירסא לפני רבינו, אביי אמר אכל נא הי' לוקה שתים. ורבא אמר לא הי' לוקין על לאו שבכללות. ולא הי' לוקה אלא אחת

ואמינא בזה דהכריחו לרבינו הגדול ז"ל משו' דלשיטתו אזיל. מהא דגרסינן בשבועות (ל"ח ע"א) תן לי חיטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת אמר ר' יוחנן פרוט' מכולם מצטרפין פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר אפרטא מחייב אכללא לא מחייב. ופי' רש"י ז"ל דחייב על כל אחת ואחת דקתני במתני' חייב שלש קאמר חדא אחיטין וחדא אשעורין וחדא אכוסמין ארבעה לא מחייבין ליה למימר שבועה שאין לך בידי חדא שבועה באנפי נפשה היא שכלל בה אין לך בידי כלום וחזר ופרט לא חיטין ולא כוסמין ולא שעורין אלא פרטא פירושא דשבועה שאין לך בידי הוא וכי אמר ר' יוחנן פרוטה מכולן מצטרפת לאו אסיפא דמתני' דחייב ליה על כל אחת ואחת קאי כיון דכל חדא וחדא באנפי נפשה הוא לא