שו"ת אהל משה מח

שמא נמי אין מוציאין ושאני לענין בכור שכיון שישראל יש לו עכ"פ חזקה דטובת הנאה ליתנו למי שירצה בכל מקום שהוא הוא בחזקתו דהכהן לעולם מוציא ועליו הראיה וכדכתב הש"ך ז"ל שם ס"ק ג', ובזה לא אמרינן הטענה השתא הוא דכחשי, ואפי"ה אמרינן דאומן שעשה שהייה וקלקל את הבהמה פטור מלשלם ואף היכא דהאומן הוא המוציא א"כ נראה להדיא דבחדא זימנא לא איתרע החזקה דשלשה פעמים ובעינן דוקא ג"כ שלש פעמים וזה ברור

ובזה יתבאר לנו דברי הירושלמי תענית (פ"ג ה"ה) איזהו דבר עיר המוציאה ה' מאות רגלי ויצא ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר ומתריעין עליה ותנא אסכרה כל שהו פי' דאם מת אחד באסכרה אף על אחד מתריעין עליה דזה הוה דבר אף במת אחד ולא בעינן דוקא שלשה ימים וימותו ג' מתים, שנים בדבר ואחד באסכרה פי' דזה הוה אבעיא היכא דאיכא שנים בדבר ואחד באסכרה מי הוה כג' מתים והוה דבר ומתריעין עליה או לא ופריך הירושלמי איתא חמי אסכרה כל שהו ואת אמרת היכן פי' דהירושלמי פריך מה זה האבעיא הא אף על אחד באסכרה לחודא נמי הוה דבר ומתריעין עליה א"כ מה זה איבעיא לן שנים בדבר ואחד באסכרה מי מצטרפין והוה דבר או לא הא אף על אחד באסכרה נמי מתריעין ומשני הירושלמי לכן צריכה כשהתריעו על האסכרה והלכה לה ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה והנה המפרשים ז"ל לא ידעו כלל לפרש את דברי הירושלמי דמה תירץ הירושלמי ומה הוה האבעיא ועי"ש דפרשו ולא ידעינן מה דפרשו

אך לפי דברינו יתבאר שפיר דהוה הפשט כן דאם מתו שנים בדבר ואחד באסכרה מי מצטרפו והוה דבר או לא דהנה ע"כ על הדבר דהוה בג' מתים בג' ימים זה אחר זה דמתריעין עליה דאם עבר יום אחד או שני ימים לא הוה חזרה ועדיין מתריעין עליה דהא על למיעקר החזקה של שלשה פעמים בעינן דוקא ג"כ ג"פ ולא הוה חזרה דלא מתריעין עוד אלא בשלשה ימים זה אחר זה שלא ימות ג' מתים ועל אסכרה דבפעם אחת הוה דבר ומתריעין עליה נעקר הדבר בפעם אחת כל שהיה יום אחד ולא מת אחד באסכרה שוב לא מתריעין עליה דהא האסכרה הוה דבר בפעם אחת ע"כ החזרה ג"כ הוה בפעם אחת. וזה הוא דאיבעיא לן דאם מתו שנים בדבר ואחד באסכרה דהיינו בשני ימים מתו שני מתים שלא באסכרה וביום השלישי מת אחד באסכרה מי מצטרפין האחד של אסכרה להשני מתים בדבר לענין החזרה דאם נקרא דבר והוה החזקה בשלשה שוב לא הוה חזרה אלא דוקא בשלשה ימים כמו דאיקבע הדבר בשלשה ובזה אין מתריעין עליה שוב ואם לא מצטרפין האסכרה להשני מתים ואין זה דבר החזרה נמי הוה אף בפעם אחת ושוב אין מתריעין עליה וזה הוא דקאמר הירושלמי לכן צריכה כשהתריעו על האסכרה והלכה לה פי' דזה הוה פשיטא לן דאם התריעו על האסכרה והלכה אף בפעם אחת דהיינו יום אחד לא מת אחד באסכרה בזה פשיטא לן דהוה חזרה ושוב אין מתריעין עליה רק זה איבעיא לן דאם מתו שנים בדבר שלא באסכרה ואחד באסכרה מי מצטרפין והוה דבר והחזרה לא הוי אלא ג"כ בשלשה ימים דלא נעקר החזקה דבשלשה רק ג"כ בשלשה או דילמא דאין מצטרפין ולא הוי דבר ואמרינן דהוה הדין אלא כמו אסכרה לחודא דאיקבע אף בפעם אחת והחזרה ג"כ הוה בפעם אחת ואין מתריעין עליה וזה ברור בעזרת יתברך שמו ויתעלה

והשתא הכא גבי נידון דידן דפסקינן דגם בשני פעמים נמי הוה חזקה כר' דספק נפשות הוא וספק נפשות להקל וכן פסקינן (בס' רמ"ג ס' ב') וכן כתב הרא"ש ז"ל בפ' הבא על יבמתו ומסתברא דמילה ונישואין בתרי זימנא הוה חזקה דספק נפשות הוא וספק נפשות להקל וכל שמלו שני בנים ומתו שוב אסור למול את השלישי וא"כ אף אם עברה ומלה בנה השלישי ונתחיים לא שרינן למול את בניה שוב דהא למיעקר החזקה קמייתא בעינן ג"כ תרי זימני ובחד זימני לא איתרע החזקה כן נראה לע"ד באופן שיסכימו עמי גאוני דורינו כה דברי הצעיר משה קריינעש מק"ק ווילנא יצ"ו: סימן ז

שאלה הא דאמרינן מודה בקנס דפטור אי בעינן שיהיה מודה דוקא בפני בעלים או לא

תשובה גרסינן ב"ק (ע"ד ע"ב) גופא אמר רב הונא אמר רב מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור איתיביה רב חסדא לרב הונא מעשה ברבן גמליאל שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה מצאו לר' יהושע אמר לו אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות אמר לו למה אמר לו שסמיתי את עינו אמר לו אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים פי' רש"י ז"ל ועל פי עצמך לא תשלם קנס הא יש לו עדים חייב ושמעינן מיניה מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב אמר לו שאני ר' גמליאל דלא בפני ב"ד אודי הרי מוכח לנו מזה דגם שלא בפני בעלים נמי הוי הודאה דהא ע"כ דטבי עבדו לא היה שם כשהודה לר' יהושע אפילו הכי היה פטור אם לא דשאני ר' גמליאל דשלא בפני ב"ד אודי וקשה מהא דאמרינן ב"ק (ק"ח ע"ב) תבעוהו בעלים לשומר ונשבע והוכר הגנב תבעוהו שומר והודה תבעוהו בעלים וכפר והביאו עדים מי נפטר הגנב בהודאת שומר או לא נפטר הגנב בהודאת שומר אמר רבא אם באמת נשבע נפטר הגנב בהודאת שומר אם בשקר נשבע לא נפטר