שו"ת אהל משה מו

דאלמא בעינן התראה תרתי ותלתא זימני התם פסידא דהדר הוא דלשחיטה קיימי והסכימו עמו הרשב"א והרנב"ר ז"ל. הרי דאמרינן דטבח דהיינו שוחט דפסיד ולא שחט כדינא והטריף הבהמה פעם אחת בהתראה ואף על ידי שעשה שהייה שנתעלף אמרינן דלא מסלקינן ליה אלא מטעם קנס וכן פסקינן בשו"ע חו"מ (סי' ש"י סעי' ח') דהיכא דהתרו בו לא בעינן שיפסיד תלתא זימנין אלא דאם לא התרו בו הוא דבעינן שיפסיד תלתא זימנין אבל בהתראה לא בעינן שיפסיד תלתא פעמים. ואפ"ה לא אמרינן דלא מסלקינן ליה אלא מטעם קנסא משום פסידא דלא הדר ולא אמרינן דהא אף בלא קנסא נמי מסלקינן ליה מדינא לפי הא דאמרינן חולין (ג' ע"ב) ואיכא דאמרי רבינא אמר הכי קתני הכל שוחטין הכל מוחזקין שוחטין מוחזקין אע"פ שאין מומחין במ"ד אמורים ששחטו בפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף אבל לא שחט לפנינו ב' וג' פעמים לא ישחוט שמא יתעלף ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמרת מומחין אין שאין מומחין לא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן להך לישנא דאמרי מוחזקין אין שאין מוחזקין לא לעלופי לא חיישינן וכתב הרמב"ם ז"ל בה' שחיטה (פ' ד' ה' ב') ישראל היודע הלכות שחיטה לא ישחוט בינו לבין עצמו לכתחילה עד שישחוט בפני חכם פעמים רבות עד שיהיה רגיל וזריז ואם שחט בינו לבין עצמו שחיטתו כשרה משום דפסק כהנך לישנא דרבינא דבתרא הוא ומיהו כיון דחזינן דלא אמרינן לשאין מצויין לא חיישינן כי היכא דאמר לעלופי לא חיישינן ש"מ לאו כהדדי נינהו אלא דלעלופי לא חיישינן אם עבר ושחט אין אנו צריכין לבודקו אם נתעלף אם לאו אפי' איתא קמן אעפ"י שלכתחילה לא ישחוט אבל לשאינו מומחין נהי נמי דכל היכא דליתא קמן שרינן ואמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כל כמה דאיתא קמן חיישינן ובדקינן ליה וכדכתב מרן הכ"מ ז"ל ע"ש ודעת הרא"ש אינו כן בדעת הרב אלפסי ז"ל שכתב הרא"ש ז"ל בפ"ק דחולין ומתוך רב אלפסי ז"ל משמע דדין אחד למומחה ומוחזקין היכא דאיתא קמן לבודקו וגם אם לשאול אם נתעלף ע"ש הרי דסבר הרמב"ם והר' אלפסי והרא"ש ז"ל דאם אינו מוחזק לשחוט שלא יתעלף בג' או ב' פעמים אין נותנין לו לכתחילה לשחוט אפי' הכי לא אמרינן דטבחא דפסיד דהיינו עשה שהייה חדא זימנא לא מסלקינן ליה מצד הדין מטעם שאינו מוחזק שלא יתעלף אלא דמסלקינן ליה מטעם קנס ולא מדינא דלא מוחזק שלא יתעלף

ואף לפי שיטת הר"ן ז"ל דלא סבר כשיטת הרא"ש אלא דהרב אלפסי ז"ל סבר דלעלוף לא חיישינן כלל אף לכתחילה וכדכתב מרן הב"י שם. נמי תקשה הא לפי שיטת המרדכי והגהות אשרי דסברי דמי שיודעים בו שאינו יודע הלכות שחיטה אסרינן ליתן לו לכתחלה לשחוט אפי' אחר עומד ע"ג וכדכתב הרמ"א ז"ל (בסי' א' סעי' ג') א"כ בודאי הדין נמי אם ידעינן בודאי שרגיל להתעלף שאינו מוחזק אסור ליתן לו לשחוט אף אם אחרים עומדים על גביו וכדמוכח להדיא מהא דאמרינן חולין (ג' ע"ב) רבינא אמר הכי קאמר הכל שוחטין הכל מוחזקין שוחטין מוחזקין אע"פ שאין מומחין בד"א ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף אבל לא שחט ב' וג' פעמים לא ישחוט שמא יתעלף ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה חוץ מחרש שו"ק דאפי' דיעבד נמי לא וכולן ששחטו אהיא אלא אשאינו מוחזקין והאמרת בברי לי סגי דליתיה קמן דלישייליה. הרי דכל שידעינן שאינו מוחזק אפי"ה אמרינן דוקא דיעבד כשר אבל לכתחילה לא אף ע"י אעע"ג. ולא גרע מהא דאמרינן חולין (י"ב ע"ב) חוץ מחשו"ק שמא קלקלו לא קתני אלא יקלקלו אמר רבא זאת אומרת אין מוסרין להן חולין לכתחלה פי' אפי' אחרים עומדים על גביו מטעם דכתב רש"י ז"ל דמועדים הם לקלקל ע"ש הרי דכל המועד לקלקל לא רשאי ליתן לו לשחוט לכתחילה אף אחרים עומדים על גביו כן הכא הא מועד הוא לעילוף לא רשאי ליתן לו לשחוט אף ע"י אחרים עומדים על גביו ועי' פר"ח (ס' א'). א"כ הכא הרי חזינן דשחט פעם אחת ועשה שהייה אמאי לא אמרינן דהוה הוא כמו דידעינן בו שלא מוחזק הוא ואף אחרים עומדין על גביו נמי לא מסרינן ליה לשחוט דהא כמו במי שאנו יודעים בו שאינו יודע הלכות שחיטה אין נותנין לו לשחוט לכתחילה משום דהוכחה לזה הדין מהא דאמרינן חולין (ג' ע"ב) גבי הא דמשני דליתא קמן למבדקיה א"כ כן מוכח לנו גם מהא דקאמר הגמרא הכל מוחזקין שוחטין ומסקינן שם דליתא קמן דלשייליה ומדלא קאמר הגמרא דלכתחילה נמי שחיט כיון שאחרים רואין אותו אלא מוכרח לנו גם מזה דהיכא דידעינן שלא מוחזק שלא יתעלף אין נותנין לו לכתחילה לשחוט אף ע"י אחרים עומדין על גביו א"כ הכא דחזינן דשחט פעם אחת ועשה שהייה דתו לא הוה מוחזק שלא יתעלף דהוי בשלשה או ב' פעמים אמאי לא מסלקינן לי' מדינא

והא דכתב הרמב"ם ז"ל עד שישחוט בפני חכם פעמים רבות ולא כתב ב' או ג' פעמים וכדאמרינן בגמרא משום דדרכו של רבינו לכתוב תמיד על ג' פעמים פעמים רבות כמו דכתב בה' נזקי ממון (פ' א' הלכה ד') העושה מעשה שדרכו לעשותו תמיד כמנהג ברייתו הוא הנקרא מועד והמשנה ועשה מעשה שאין דרך כל מינו לעשותו כן כגון שור שנגח או נשך הוא הנקרא תם וזה המשנה אם הרגיל בשינויו פעמים רבות נעשה מועד לאותו דבר שהרגיל בו שנאמר או נודע כי שור נגח הוא הרי שכתב על מועד אם הרגיל בשינויו פעמים רבות ואף דהא כל הסוגיא דב"ק (ל"ז ע"א) מוכרח דאין השור נעשה מועד אלא עד שיגח שלשה פעמים וכן מוכרח מהא דאמרינן ב"ק (כ"ג ע"ב) מאי טעמא דרבי יהודה אמר אביי תמול חד מתמול תרי שלשום תלתא ומהא דר' מאיר דתניא ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן ועי' ב"ק (י"ח ע"ב) מר סבר יש העדאה לצרורות ופי' רש"י ז"ל ואייעד שלשה