שו"ת אהל משה מד

מועד כל שנגח שלשה פעמים עלול הוא ליגח ולא מטעם חזקה וכדכתב הגאון האדיר המהרי"ט ז"ל בח"ב (סי' ל"א) דכתב דרך אגב בתשובה אחרת לענין ס"ת כן הראה לי הרב הגאון הגביר המפורסם ר' מתתיהו שטראשון שיחיה דאם מלה בנה שלישי ונתחיים אפשר שנתבטלה חזקתא קמייתא ותמול מכאן ואילך ולא דמי לשור המועד ולווסתות דבעינן שיחזור שלש פעמים דהתם בקביעות וסת תליא מלתא ע"ש ודבריו תמוהים דהא אמרינן להדיא בנדה (ס"ג ע"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' גמליאל בר רבי שאמר משום ר' שמעון בן גמליאל פי' רש"י ז"ל דלא הוי חזקה בציר מתלת זימני כדשמעינן ליה לרשב"ג בכל דוכתא לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא יבמות (ס"ד ע"ב) אבל חכמים אומרים ראתה אינה צריכה לא לשנות ולא לשלש ואמרינן לך לשנות אמרת לן לשלש מיבעיא ואמרת לן לשנות בווסתות לשלש בימים ונימא זו דברי ר' שב"ג הא קמ"ל שמואל דר"ג בר רבי כרשב"ג סבירא ליה פי' אבל חכמים ס"ל דבוסת דגופה לא בעינן תלתא או תרי זימנין אלא אפילו בחד זימנא נמי קובעת לה וסת וכתב הרמב"ן ז"ל בנדה (ס"ג ע"ב) ד"ה הא דאמר שמואל הרי אמרו לימים שנים אמרו קאמר וליה לא סבירא ליה דהא לקמן בדלוג אמרינן דשמואל כרשב"ג בווסתות דיומא סבירא ליה פי' דלקמן (ס"ד ע"א) אמרינן אתמר ראתה יום חמשה עשר בחדש זה ויום ששה עשר לחדש זה ויום שבעה עשר לחדש זה רב אמר קבעה לה וסת לדילוג ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג נימא רב ושמואל בפלוגתא דרבי ורשב"ג קמפלגי דתניא ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רשב"ג אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא לא דכ"ע כרשב"ג והכא בהא קמפלגי רב סבר חמשה עשר למניינא הוא ושמואל סבר כיון דלאו בדילוג חזיתיה לאו ממניינא הוא הרי דסבר שמואל בווסתות דיומא כרשב"ג דדווקא בתלתא זימנין קובעת לה וסת. ומיהו קשה לי היכא אשכח בהן פלוגתא דרשב"ג ורבנן הא לא אשכחן אלא לרבי בתרי זימנין ולרשב"ג בתלתא אלמא היכא דבעי חזקה לרבי נמי תרי בעינן ואיכא למימר שמואל גמרא גמיר דלרבנן בחד ע"ש הרי דסבר דהא דקאמרינן דלרבנן בוסת דגופא בחד זימני, קובעת לה וסת לא הוי זאת רבי דרבי סבר דבתרי זימנין הוי חזקה ולא בחד זימני והאיך אמרינן דקובעת לה וסת דגופא בחדא זימני וכן הוא שיטת הבעל המאור ז"ל הביאו הרשב"א ז"ל במשמרת הבית ע"ש וכן הוא שיטת הבדק הבית ז"ל ע"ש ואף לפי שיטת הרשב"א ז"ל בת"ה שלו דחכמים היינו רבי להלכה אינו כחכמים אלא דאף בוסת דגופא נמי בעינן דוקא תלתא זימנין דהלכה כסתם מתניתין (ס"ג ע"א) דאמרינן התם כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה ואלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת חוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה ושופעת וכמין צמרמורות אוחזין אותה וכן כיוצא בהן וכל שקבעה לה שלשה פעמים הרי זה וסת הרי דאף בוסת דגופא נמי בעינן דוקא תלתא דהלכה כרשב"ג דחזקה לא הוי אלא בתלתא זימנין כדסבר בכל מקום לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא וכן פסקינן להלכה (בס' קפ"ט סעי' י"ט) וכמו דכתב הרמב"ן ז"ל וכמו דכתב הרשב"א ז"ל ע"ש

הרי דבוסתות בחזקה תליא מלתא דלרשב"ג דסבר בכל מקום בתלתא זימנין הוי חזקה כן הכא בוסתות לא איקבע לה וסת אלא עד שתחזיק בוסתה תלתא זימנין אבל לרבי דסבר בכל מקום תרי זימני הוי חזקה איקבע לה וסת בתרי זימני ולחכמים דסברי בעלמא בחדא זימני הוי חזקה סברי נמי בוסת דגופא בחדא זימני איקבע לה וסת אך אינו להלכה וכן אמרינן ביבמות (ס"ד ע"ב) נשואין ומלקיות כרבי ווסתות ושור המועד כרשב"ג נשואין הא דאמרן ומלקיות דתנן מי שלקה ושנה ב"ד כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שתהא כריסו נבקעת ווסתות דתנן אין האשה קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים ואין מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלש פעמים ושור המועד דתנן אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו שלשה פעמים. הרי להדיא דלרבי הוי קובעת לה וסת בתרי זימני ולרשב"ג בתלתא זימנין והוה מטעם חזקה ואף דכתב התוס' שם דלרבי דקאמר בעלמא בתרי זימני הוי חזקה אפ"ה הכא גבי שור המועד לא פליג אקרא דבתלתא זימני דוקא נעשה מועד אפי"ה גבי וסתות ע"כ לרבי קובעת לה וסת בתרי זימנין כדמוכח מהא דנדה (ס"ד ע"א) מהא דרב ושמואל דדילוג דהיה סבר הגמרא למימר דפליגי בפלוגתא דרבי ורשב"ג ע"כ להדיא מוכח לנו מזה דלרבי בתרי זימנין קובעת לה וסת דבתרי זימנין הוי חזקה הרי להדיא דעיקר החשש דוסתות הוה מטעם חזקה ואפי"ה לא מיעקר וסתה בחד זימנא אלא בתלתא זימנין דוקא הוא דתיעקר אבל בחד זימני לא מיעקר החזקה קמייתא

וראיה גדולה לזה מהא דאמרינן נדה (ס"ו ע"א) כיצד בודקת את עצמה מביאה שפופרת ובתוכה מכחול ומוך מונח על ראשו אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן המקור הוא בא לא נמצא על ראשו בידוע שמן הצדדין הוא בא ומדלא קאמר הגמרא לא נמצא דם על הצדדין בידוע שמן המקור הוא בא או אם נמצא דם על הצדדין בידוע שמן הצדדין הוא בא מוכח מזה דאף אם לא נמצא דם כלל על המכחול ובשפופרת נמי תלינן דמן הצדדין הוא בא וכדכתב הסדרי טהרה (סי' קפ"ז ס' ב') ע"ש וכדכתב הש"ך (בס' קפ"ז ס"ק י"א) הרי דכל הטעם דאם נבדקה ולא נמצא דם בשפופרת כלל דמותרת משום דתלינן דמן הצדדין הוא בא וכדכתב הב"ח הובא בש"ך שם משום שאילו הוה מן המקור גם עכשיו היה נמצא על ראש המכחול ע"ש. פי' דאי הוה מן המקור לא הוה מתרמיא אף פעם אחת שלא תראה דם ומטעם זה כתב הרמ"א (בס' קפ"ז