שו"ת אהל משה מא

בדר' חנינא דאמר ר' חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה שלא תנעול דלת בפני לווין ובמאי קמיפלגי מר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיא ומר סבר כיון דשרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמיא, הרי דכל הטעם דמאן דסבר אין בודקין עידי נשים בדו"ח משום דכיון דאיכא כתובה למשקל והוה בה נמי דיני ממונות כדיני ממונות דמיא וכן פסקינן בש"ע א"ע (סי' נ"ז ס' כ"א)

ואף דכתב הרמב"ם ז"ל בה' גירושין (פ' י"ג ה' כ"ח) ואין בודקין עידי אשה בדרישה וחקירה שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל משום התרת עגונה ולא כתב הטעם משום דאיכא כתובה למשקל ואיכא בה דיני ממונות כדיני ממונות דמי, כבר כתב עליו הרשב"א ז"ל וזה לשונו וזה תימא שלא הוזכר הטעם הזה בגמ' כלל ונראה שהוא ז"ל מפרש מ"ש בגמ' כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי כלומר דאע"פ שלא הקילו שלא לדרוש ולחקור אלא בדיני ממונות בלבד אבל בדיני נפשות בדיני דאורייתא מוקמינן להו והכא כיון דשרינן א"א לעלמא כדיני נפשות דמי ובעינן דרישה וחקירה מדינא משום צד דיני נפשות שבו והיינו טעמא נמי דמאן דאסר אבל מאן דשרי סבר דאע"פ כן כיון דאית בהו נמי צד ממון הקלו ביה משום עגונה והכא ליכא משום נעילת דלת דמילתא דלא שכיחא היא אלא משום עגונה בלבד הוא דשרינן לה וסמכינן שלא לדרוש בעדים משום צד ממון שבו, אבל לגבי גיטין וקדושין לכ"ע לא בעי דרישה וחקירה משום נעילת דלת ע"ש, הרי דכל הטעם הא דלא בעי דרו"ח בעידי נשים משום דאיכא גם בה צד ממון, ואף דהלא עיקר עדות העד להתירה לשוק הוא והוא עדות א"א דהוה דיני נפשות ובתר הכי אתא דין ממון שתטול כתובה וכדמקשי הרמב"ן ז"ל הובא בנ"י ז"ל סוף יבמות עי' שם מה שתירץ הרמב"ן ז"ל אפ"ה אזלינן בתר דין ממון, ועי' סנהדרין (ח' ע"א) וכי יש בה דיני נפשות מאי הוה ועי' רש"י ד"ה דכ"ע ועי' ע"ב אביי אמר דכ"ע וכן פסק הרמב"ם (בפ' י' ה"ג) ע"ש, כן הכא גבי קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר בתוך ו' חדשים דהוה חוששין לקדושי שניהם, ואף דהא איכא בה חזקה דמעיקרא חזקת נערות אפ"ה הא איכא בה נמי דין ממון המסייע לחזקה דהשתא ולכך לא הוה קדושי האב ודאי

והשתא הא ע"כ הא דמקשה הרשב"א ז"ל בתוה"ב שלו ובחי' בחולין (מ"ו) דלפי שיטתו דסירכא תלויה כשרה ואף בדיקה לא בעי מטעם דסבר כשיטת דיש סירכא בלא נקב ולא דמי לישב לה קוץ בושט ולא לספק דרוסה דחוששין לה ע"כ הוה מטעם דליחוש לן שמא מעיקרא היתה הסירכא סרוכה למקום השני וכדכתב מרן הב"י ז"ל (בס' ל"ט) וא"ת לדברי האומרים אין סירכא בלא נקב אמאי שרינן סירכא תלויה אפי' בבדיקה ניחוש דלמא סרוכה היתה למקום אחר ונתפרק וי"ל דאם איתא דנתפרקה באותה שעה היתה ניקבת ע"ש הרי דלא חיישינן לשמא היתה נסרך למקום אחר והשתא הוא דנתפרקה אלא מטעם דהא בדקינן לה וחזינן שאין בה נקב. אבל לפי שיטתו של הרשב"א ז"ל דאף בדיקה לא בעי מקשה שפיר ליחוש לן דלמא נתפרקה השתא ומקודם היתה נסרכת למקום אחר ואמאי לא בעינן בדיקה. דאין לומר דהקושיא של הרשב"א ז"ל הוה בלא זאת הטעם דלמא נתפרקה הא סירכא תלויה לא גרע לשיטתו מסירכא כסדרן דכתב הוא בעצמו לעיל בתורת הבית שאף בדיקה לא בעי וכתב וכן נהגו וכן פסק להלכה מרן הב"י ז"ל ואמאי לא מקשה כן התם על סירכא כסדרן אלא ע"כ בלא שום ספק דמקשה כן מטעם ליחוש דלמא מעיקרא הוה נסרך למקום אחר ורק השתא נתפרקה: ולפי דברינו אתא שפיר דעד כאן לא אמרינן בישב לה קוץ בושט דחוששין לה פי' דחוששין שמא מעיקרא תחב הקוץ בעור השני ורק השתא הוא דיצא משם משום דהא אמרינן חולין (מ"ג ע"א) וושט דאכלה ביה ופעיא ביה רווח גמדא ליה ופשטא ליה זמנין דמהנדזין בהדדי קורקבן דמינח נייח כדקאי קאי הרי דדרך הוושט שלא יעמוד במקום אחד ולכך הוא דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא מדהשתא חזינן שלא תחב בעור השני כן מעיקרא נמי מעולם לא תחב בעור השני דהא הוה חזקה העשויה להשתנות דלא אזלינן בתרא וכן הא דאמרינן חולין (נ' ע"ב) מחט שנמצאת בבית הכוסות בצד אחד כשרה אבל בהמסס אפי' מצד אחד שלא ניקב מעבר לעבר טריפה כן שיטת רש"י ז"ל וכתבו התוס' שם דחיישינן שמא הבריא כדחיישינן בישב לה קוץ בוושט התם נמי הוה הטעם משום כיון דאיכא אוכלין ומשקין הוה נמי חזקה העשויה להשתנות וכדאמרינן חולין (מ"ט ע"א) אמרי התם כיון דאיכא אוכלין ומשקין אימא אוכלין ומשקין דחקוה וכדכתב הרא"ש ז"ל בפרק אלו טרפות (דף נ' ע"ב) ע"ש ולכך שפיר אמרינן דחוששין שמא הבריא אבל בנידון סירכא תלויה בודאי אין חוששין דלמא היתה מעיקרא נסרך למקום אחר ורק השתא נתפרקה דהא אזלינן בתר חזקה דהשתא כל דחזינן דהשתא לא נסרך למקום אחר כן בודאי מעולם לא היה נסרך למקום אחר וזה ברור בעזה"ש

והשתא הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן והרא"ש ז"ל כולם מכשירין סירכא תלויה ורק בזה אם צריך לנופחה פליגי דהרמב"ם והרמב"ן ובעל העיטור מצריכינן בדיקה משום דסברי דאין סירכא בלא נקב ובעינן לבדוק אבל הרשב"א והר"ן ז"ל מתירין אותה אף בלא בדיקה וכן פסק מרן הב"י ז"ל בשולחנו הטהור (י"ד ס' ל"ט ס"ח) דסירכא תלויה כשרה ואינה צריכה בדיקה אבל לפי הא דכתב הרמ"א ז"ל (בס' ל"ט ס"א)