שו"ת אהל משה לח

התוס' חולין (י' ע"ב) דה"מ ודילמא גבי הא דאמרינן התם מנא הא מילתא דאמר רבנן אוקי מילתא על חזקתו אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אמר קרא ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים דלמא אדנפיק ואתא בציר ליה שעורא אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקיה וכתב התוס' שם אבל קשה דתינח היכא דליכא ריעותא אבל היכא דאיכא ריעותא כגון סכין שנמצאת פגומה וכן אחד משנים שנטמא ודאי בר"ה דמטהרין שניהם מטעם חזקה כהאי גוונא מנלן דאזלינן בתר חזקה וי"ל דהכי נמי יש ריעותא גדולה דאע"ג דאשתכח שחסר לאחר שבעה אפי"ה לא מטהרין למפרע כל אותם שנכנסו לבית בימי הסגר וכן כתב התוס' נדה (ב' ע"ב) דה"מ התם וכן מוכח מהא דכתב התוס' ב"מ (ק' ע"א) דה"מ הא גבי הא דאמרינן התם המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי יחלוקו אמאי יחלוקו ולחזי ברשותא דמאן קיימי וליהוי אידך המע"ה אמר ר' חייא בר אבין אמר שמואל בעומדת באגם ונוקמא אחזקת דמרא קמא וליהוי אידך המע"ה. הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין וכתב התוס' וא"ת ואמאי קאמר הא מני סומכוס היא לוקמה ואפי' כרבנן והכא לית לן למיזל בתר מרא קמא דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקמי בחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה הרי דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא היכי דאיכא חזקה דמעיקרא דהא אמרינן דאזלינן בתר חזקת מעוברת ולא בתר חזקה דהשתא מדהשתא ילדה מעיקרא נמי ילדה וכן מוכח להדיא מהא דאמרינן בקדושין (ע"ט ע"א) אימת אילימא בתוך ששה בהא נימא רב הרי היא בוגרות לפנינו ופי' רש"י ז"ל הא כל אותן ששה חדשים בחזקת נערה היא עד שנכיר בסימני בגרותה וכי בדקנוה בפניא ואשתכח בוגרות מי יימר דמצפרא נמי בוגרות היא ודילמא השתא הוא דבגרה ומטעם דכל היכי דאיכא חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא לא אזלינן בתר חזקת השתא ולכך כתב התוס' דלא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן אלא לחומר תרומה וקדשים. אבל לחולין לא אזלינן בתר חזקה דהשתא מטעם דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא

ובזה יתיישב מה דקשיא לן טובא על הא דאמרינן נדה (ס"ו ע"א) ואם יש לה מכה תולה במכתה ואם יש לה וסת תולה בוסתה ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינו תולה פי' דאם היה דם מכתה שראתה תמיד ממכתה משונה מדם שראתה כעת אינו תולה בדם מכתה אלא הוי מוחזקת רואה דם כו'. וקשיא אמאי לא אמרינן אימר כו' עכרן כדאמרינן נדה (י"א ע"ב) גבי תנוקות שלא הגיע זמנה לראות ונשאת כו' נשתנו מראה דמים שלה טמאה מתיב ר' יונה ובתולה שדמיה טהורים אמאי כו' דילמא נשתנו מראה דמים שלה אמר רבא אימא רישא חוץ מן הנדה והיושב על דם טוהר הוא דלא בעי בדיקה אבל בתולה שדמיה טהורין בעיא בדיקה אלא קשיא אהדדי כאן כו' עכרן כאן שלא כו' וכן מצאתי לגאון קדמון אחד בעל האשכול ז"ל דמקשה כן אבל לפי דברינו אתא שפיר דעד כאן לא אמרינן גבי בתולה אימר כו' עכרן. משום דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא כיון דהשתא חזינן דדמיה הוה משונה מדם כו' הראשונה אלא אמרינן דאימר כו' עכרן משום דהא איכא בה חזקה דמעיקרא מדם טוהר דמנגדת לה ולכך שפיר לא אזלינן בתר חזקה דהשתא מדהשתא חזינן דנשתנה מראה דמים שלה ממראה הראשונה כן לא אמרינן אימר דמעיקרא לא הוה נשתנו אלא השתא עכרן אלא אמרינן כו' עכרן מטעם דהא יש לה חזקה דמעיקרא שדמיה טהורין הוי ולכך שפיר תלינן אימר כו' עכרן דהא כל היכא דאיכא חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא לא אזלינן בתר חזקה דהשתא אלא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא וכדכתב התוס' חולין (י' ע"ב) ד"ה ודילמא וכן בנדה (ב' ע"ב) ד"ה התם וכדכתב התוס' ב"מ (ק' ע"א) ד"ה הא. אבל הכא ברואה דם מחמת כו' לא הוה בה חזקה דמעיקרא דמנגדת לחזקה דהשתא בודאי בזה לא אמרינן אימר כו' עכרן דהא הוה לן למיזל בתר חזקה דהשתא כיון דהשתא חזינן דדם משונה מדם מכתה לא אמרינן דמעיקרא הוי דומה לדם מכתה ורק השתא כו' עכרן משום דכל היכא דלא מנגדה לה חזקה דמעיקרא אזלינן בתר חזקה דהשתא ועי' בסדרי טהרה (סי' קפ"ז ס"ק י"ד) ד"ה ובט"ז ובד"ה ובש"ך ע"ש. וזה ברור בעזר השם יתברך שמו ויתעלה

ובזה יתיישב דברי התוס' פסחים (צ"א ע"א) ד"ה שהיה גבי הא דאמרינן התם האונן והמפקח את הגל מעל אדם ואין ידוע אם ימצאנו חי או מת וכן מי שהבטיחוהו להוציא מבית אסורין והחולה והזקן שהן יכולין לאכול כזית שוחטין עליהן על כולן אין שוחטין עליהן בפני עצמן שמא יביאו את הפסח לידי פסול לפיכך אם אירע בהן פסול פטורין מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח בגל שהוא טמא מתחילתו פי' דהמפקח את הגל מעל אדם ואינו ידוע אם ימצאנו חי או מת שוחטין עליו דמכ"מ עודנו בחזקת טהרה כיון דלא ידעינן אם חי הוא או מת אבל המפקח את הגל ונמצא שהוא מת אמרינן דמעיקרא נמי בעת שהתחיל לפקח את הגל נמי מת הוה ולכך טמא הוה קודם שחיטה וחייב לעשות פסח שני. וכתב התוס' שם ד"ה שהיה תימא לר"י מפקח הגל נמי נימא חי הוה כשהתחיל לפקח וי"ל דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחילתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתן א"כ קשיא הא היכי דאיכא חזקה דמעיקרא לא אזלינן בתר חזקה דהשתא א"כ אמאי אמרינן דמת היה מעיקרא הוה לן למיזל בתר חזקה דמעיקרא דהיה חי בשעה שהתחיל לפקח את הגל ואמאי חייב לעשות פסח שני ועוד הא כבר כתבו התוס' דלא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן אלא לחומר תרומה