שו"ת אהל משה לז

התם דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו אבל הכא מי נימא העמד גוף על חזקתו ופי' רש"י ז"ל ותהוי נערה יומא דמשלים שית אין בה לא חזקת נערות ולא חזקת בגרות שהיום היא עומדת להשתנות, פי' דלכך לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא דהוה נערה משום דחזקה העשויה להשתנות היא וכל חזקה העשויה להשתנות לא אזלינן בתרה אלא לכך אזלינן בתר חזקה דהשתא או כפי' ר"י בתוס' ד"ה מי דפי' דרגילות הן לבוא בבקר ואין שייך חזקה דנערות ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' לר' נתן עד כאן לא קאמר ר' נתן התם אלא דכ"ע בחזקת בריאים קיימי מאן דקא מפיק נפשיה מחזקה הוי עליה לאיתויי ראיה אבל הכא מי קא מפקא נפשה מחזקה דקמה. ולא סבר שמואל דחזקת נערה הוה חזקה רעועה כרב או כשיטת רש"י ז"ל או כשיטת ר"י ז"ל ולכך פסק הרמ"ה ז"ל דאם אינה מכחישתו הוה קדושי ספק משום דהא הוה לה חזקה דמעיקרא חזקת נערות ובזה אף רב סבר דחוששין לקדושי שניהם אבל היכא דליכא חזקה דמעיקרא בודאי אזלינן בתר חזקה דהשתא. וכדמוכח מהא דאמרינן קדושין (י"ב ע"א) ההוא גברא דאקדיש בזוודא דאורדי יתיב רב שימי בר חייא קמיה דרב וקא מעיין בה אי אית בה שוה פרוטה או לא ההוא גברא דאקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער ליה אי אית ביה שוה פרוטה או לא והא אמר שמואל חיישינן שמא שוה פרוטה במדי לא סבר ליה דשמואל, אמרה ליה אימא והא ההוא יומא דאקדשה הוה ביה שוה פרוטה אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לך אבתרא אמרי ליה רבנן לרב חסדא ואמאי הא איכא סהדי באידית דידעי דבההוא יומא הוה ביה שוה פרוטה השתא מיהא לא ליתנהו קמן ואי אמרינן דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא הא הוה בה ספק קדושין שמא בההוא יומא הוה ביה שוה פרוטה והא רב חסדא קאמר דלא הוה בה אפי' ספק קדושין וכדכתב התוס' ד"ה רב חסדא הכא לא מצי לשנויי הא בקדושי ספק כדלעיל משום דמיירי שקדשה אחיו אחר כך בפרוטה והיה בא רב חסדא להפקיע קדושי ראשון כדקאמר לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא ואי הוה אמר דראשונים ספק הוה אם כן צ"ל דצריכה גט מראשון א"כ תהיה אסורה משום דהוה גרושת אחיו הרי להדיא דרב חסדא קאמר כיון דהשתא לא הוה בה שוה פרוטה לא הוה מקודשת אף מספק ואמאי ליחוש שמא היה מעיקרא בשעת קדושין שוה פרוטה אלא דאזלינן בתר חזקה דהשתא וכן כתב הרמ"ה ז"ל הובא בטור אה"ע (סי' ל"א) כתב הרמ"ה אי קדיש במידי דלא ידעינן השתא אי הוה שוה פרוטה בעידן קידושין או לא אזלינן בתר השתא ואי אית בה שוה פרוטה השתא הוה קדושין ודאי עד דמתברר בסהדי דלא הוה בעידן קדושין שוה פרוטה הרי דסבר הרמ"ה ז"ל בעצמו דאזלינן בתר חזקה דהשתא אלא ע"כ הא דסבר קידשה אביה בבוקר והיא קידשה עצמה בערב ושניהם ביום שנשלם בו ששה חדשים של ימי נערות ובדקנוה ומצאנוה בוגרות מחזיקין אותה בחזקת בוגרות דקדושי האב אינן כלום דוקא במכחישתו אבל אם אינה מכחישתו צריכה גט משניהם הוה הטעם משום דהא איכא בה חזקת נערות ולכך החמיר הרמ"ה ז"ל דאם אינו מכחישתו לא אזלינן בתר חזקה דהשתא מדהשתא בוגרות מצפרא נמי בוגרות ומפרש הא דאמרינן ואי ס"ד לא פליגי אמאי איקפיד כי עבד עובדא במכחישתו היינו לומר דקים ליה לתלמודא דבמכחישתו הוא דעבד עובדא ומשום הכי קאמר את"ל דלא פליגי לא הוה קפיד אלא ע"כ פליגי במכחישתו דע"כ לא אמר רב הרי בוגרות לפנינו אלא במכחישתו אבל באין מכחישתו מודה דחיישינן לקדושי שניהם וכדכתב מרן הב"י ז"ל אבל באמת סבר ג"כ הרמ"ה ז"ל היכא דאיכא רק חזקה דהשתא לחודא אזלינן בתרה

איברא דקשיא על הא דכתב המרדכי (בפ' המדיר) גבי מעשה על דבר המעיל שקנה ר' ברוך בשליחות קהלינו וטען הקהל שיש בו כדין אונאה ולא שהה בידו כדי שיראה לתגר או לקרובו וכי הקהל טענו שישלח עדיין לשוק אם יש בה כדין אונאה והשיב דשער שבשוק עשוי להשתנות מבקר לערב הכל לפי הלקוחות והמזומנים לצורך השעה שצריכין לחפצים הנמכרים ולא אזלינן בתר חזקה דהשתא הא מה יעשה מזה הסוגיא דקדושין (י"ב ע"א) יתיב ומשער ביה אם השתא לא שוה פרוטה לא הוה אף ספק קדושין וכן קשה על הרמ"א ח"מ (סי' רכ"ז ס"ט) שהביא להלכה דברי המרדכי דאם אמר המאנה שנשתנה השער ומתאנה אומר שלא נשתנה השער על המתאנה להביא ראיה דדרך השערים להשתנות תמיד. הא מהא דקדושין מוכרח לנו להיפך וצע"ג אח"כ מצאתי באבני מלואים שהעיר ע"ז

איברא דראיתי להתוס' נדה (ד' ע"א) ד"ה שכל גבי נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן וכיון דבשעת מציאתן הוה מת אזלינן בתר חזקה דהשתא וטמא וכן מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן וכתב התוס' דהיינו דוקא לתרומה וקדשים אזלינן בתר חזקה דהשתא ומטמאין אבל לא לחולין וכדכתב התוס' נדה (ב' ע"ב) דה"מ מעת לעת דמ"ש דנגע אחד בלילה לקמן (ד' ע"א) דמטמאין רבנן כשעת מציאתן ואשה נמי אמרינן לקמן (ד' ע"א) כיון דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא ואמאי מטהרין לחולין אף ברה"י וי"ל דלקמן נמי בנגע באחד בלילה מיירי בקדשים. וכן קופה לקמן (ג' ע"ב) דפריך הלל לשמאי מיירי בקדשים דאי לאו הכי תיקשי ליה לנפשיה וכן פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן המדלה מים מיירי במים שנעשו על טהרת הקודש ללוש בהן עיסת מנחות או להדיח בהן בשר קדש דכקדש דמי הרי להדיא דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא כי אם לתרומה ולקדשים. התם משום דהא איכא חזקה דהעמיד טהרות על חזקתו או חזקה דמעיקרא דכל שיש חזקה כנגדה או חזקה דמעיקרא לא אזלינן בתר חזקה דהשתא וכן מוכח מהא דכתב