שו"ת אהל משה לה

נטרפה מעולם והוברר הדבר שלא נטרפה מעולם אבל סירכא תלויה הא אינו בה שום דבר שסותמה הוה טריפה אבל לפי שיטת הר"ח הדין דסירכא תלויה כשרה ואף דכתב הרא"ש ז"ל ואע"ג דאסיקנא דאין סירכא בלא נקב נהיגי להתיר סירכא תלויה לפי שהסירכא הבאה מחמת נקב היא נסרכת למקום הסמוך לה לפי שדרך הנקב יוצא המשקה ונעשה חוט עב וחזק ונסרך אל מקום אשר יפגע בו אבל סירכא תלויה אינה אלא הפשטת לחות הריאה ולא בא ממקום נקב. כבר כתב עליו רבינו הרשב"א ז"ל בת"ה שלו וגם בחי' חולין שאין אילו אלא דברי נביאות והלא כל סירכא תחילתה ממקום אחד היא יוצאת והולכת ומתפשטת ולקץ ימים היא נסרכת למקום אחר וכיון שכן אין כאן מוכיח תלויה זו שלא תסרך במקום אחר לאחר זמן

וכתב הרשב"א ז"ל בת"ה שלו ובחי' וז"ל ולענין סירכא תלויה יש מקומות שאוסרין אותה לחלוטין וזה כדעת האומרים דאין סירכא בלא נקב וברוב מקומות נהגו בה היתר והר"מ במז"ל כתב שכל האוסרה מאבד ממון של ישראל ומעולם לא נהגו זה בצרפת ולא בספרד ולא ישמע זה במערב ואין ראוי לנהוג כמנהג זה אלא נופחין אותה בלבד אם נמצאת שלמה מן הנקב הרי זו מותרת אילו דבריו ז"ל וגם הרב בעהע"ט ורבותי שבלוניל סברי דסירכא תלויה מאומה או מאונא כיון דעולה בנפיחה כשירה דהויא כבועה ע"כ ומדבריהם למדנו שצריכה בדיקה וגם להרמב"ן ז"ל מצאתי כן ובמקומנו נהגו בה היתר אפי' בלא בדיקה וכן נראה לי כמנהג מקומנו וכדעת האומרים יש סירכא בלא נקב וכדעתנו שכתבנו לעיל וכיון שיש סירכא בלא נקב למה אנו חוששין לה ואינו דומה לישב לה קוץ בוושט ולא לספק דרוסה דהתם איתילידא ריעותא בבהמה שהרי התחיל בה מעשה האוסר אלא שאנו מסופקים אם נגמרה המעשה וכיון שכן צריכה בדיקה מספק אבל בזו אין כאן שום הוכחת איסור שהרי אפשר שבא הסירכא זו מחמת רירין הבאין שלא מחמת נקב. ותדע לך דהא על ארי בינייהו ואיהו שתיק ואינהו שתקין אי נמי דאיהו צווח ואינהו מקרקרין תלינן לקולא דאמר שלמא עבדי ואימר בעותי מבעתי אהדדי ולא ודאי קאמר אלא באומר. ועוד ס"ס הוא ספק מחמת נקב ספק שלא מחמת נקב ואם ת"ל מחמת נקב שמא קרום העליון בלבד הוא שניקב וממנו סירכא זו נמשכה ע"ש

ולא זכיתי להבין דברי רבינו הגדול ז"ל דכתב דהכא שאני מהא דישב לה קוץ בוושט וגם להא דספק דרוסה דהתם בוושט התחיל בה מעשה האוסר. הא אמרינן חולין (מ"ג ע"ב) אמר עולא ישב לה קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ולעולא מ"ש מספק דרוסה קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה ומ"ש משתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן התם איתחזק איסורא פי' רש"י ז"ל שישיבת קוץ בלא נקיבה אינו כלום ולא הוה איתחזק איסורא ומ"ש מהשוחט בסכין ונמצאת פגומה התם איתיליד לה ריעותא בסכין הרי מוכח לנו מזה דישב לה קוץ בושט לא הוה בה שום התחלת איסור דאי הוה התחלת איסור תיקשי לן מהא דחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואע"ג דלא דמי דהא התם לא איתחזק איסורא ולא איתחזק נמי התירא אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשירה וכדכתב התוס' דה"מ שאני ע"ש אפי"ה הא דמיא להדדי דהא כמו בספק חתיכה אחת ספק של חלב וספק של שומן דהיכא דלא איתחזק בה לא איסורא ולא התירא דאסרינן כן הכא גבי ישב לה קוץ בוושט דהא אף דהא הוה לה מעיקרא חזקת התירא הא התחיל בה מעשה האיסור והתם גבי ספק חלב ספק שומן הוא דאמרינן דאם הוה בה חזקת התירא מעיקרא לא הוה אסרינן לה דהא אינו בה שום התחלת מעשה איסורא אבל גבי ישב לה קוץ בוושט הא התחיל בה מעשה איסורא ומידי ספק לא יצא אם נגמר המעשה איסור או לא והוה כמו ספק חלב ספק שומן דאסרינן וגם תיקשי לן מ"ש מהא דהשוחט בסכין ונמצאת פגומה אי אמרינן דהכא הוה התחלת מעשה איסורא דהא כמו דשחט בסכין ונמצאת פגומה אמרינן דאם אתיליד לה ריעותא בסכין מטרפינן ואף דהריעותא לא הוה רק על הסכין ולא על הבהמה וסכין איתרעי בהמה לא איתרעי כדאמרינן חולין (י' ע"א) ואפי"ה מטרפינן כן הכא בישב לה קוץ בוושט דהא הוה הריעותא בבהמה אף בריעותא מועטת כזו בהתחלת מעשה האיסור נמי אמאי אין חוששין לה שוב מצאתי להבית אפרים חלק שני הקשה כן ודוחק לומר דבהא פליגי אם חוששין לספק דרוסה הוה קרינן בה התחלת מעשה איסור ומאן דסבר אין חוששין לספק דרוסה ולכך אין חוששין בישב לה קוץ בוושט לא קרינן בה התחלת מעשה איסור והכא הא קאי אליבא דאין חוששין לשמא הבריא ולכך לא קרינן בה התחלת מעשה איסור ועוד הא רבינו ז"ל בעצמו כתב לעיל והלא כל סירכא תחלתה ממקום אחד היא יוצאת והולכת ומתפשטת ולקץ ימים היא נסרכת ממקום אחר וכיון שכן אין כאן מוכיח תלויה זו שלא תסרך במקום אחר לאחר זמן הרי דסבר דכל סירכא תחלתה היא נסרך למקום אחד ולאחר זמן נסרך למקום אחר וא"כ גם כאן הוה התחלת מעשה איסור וא"כ מידי ספיקא לא נפיק ואמאי לא בעינן בדיקה

עוד קשה על מה שכתב דלכך אף בדיקה לא בעי משום דאיכא בזה ס"ס ספק מחמת נקב ספק שלא מחמת נקב ואם ת"ל מחמת נקב שמא קרום העליון לבד הוא שניקב וממנו סירכא זו נמשכה. הא כבר כתב רבינו ז"ל חולין (נ"ג ע"ב) ד"ה כי פליגי וז"ל אלא דקשיא לי היכא דאיכא שוורים הרבה במקום אחד ואעל ויתיב ארי בינייהו ואיהו שתיק ואינהו מקרקרין אמאי צריכין בדיקה דהא ס"ס הוא דכל חד איכא למימר שמא לא דרס ואת"ל דרס אימר דרס שלא כנגד החלל שאין דרוסה פוסלת בו ושמא יש לומר דלא שריא