שו"ת אהל משה לג

רק גרמא כן קריבת השמות לקרקע ע"י כלי עץ עד שיתלחלחו הכלים גם מבפנים ויבא הלחות להשמות לא הוי רק גרמא ופשוט, דברי ידידו ד"ש ראובן הלוי החונה פ"ק דענאבארג: (יען כי ספרי זה מעט הכמות הנהו לכן נמנעתי מלכתוב תשובה על דברי הגאון בתשובה זו והנחתי לפני המעיין): סימן ה שאלה סירכא תלויה על שנראה הריאה חסרה מבחוץ שיש קמט או סדק מהו

תשובה גרסינן חולין (מ"ו ע"ב) ואמר רבא הני תרתי אוני דסריכין להדדי לית להו בדיקותא ולא אמרן אלא שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו ושיטת רש"י ז"ל שסירכא זו מחמת נקב היא באה שמתוך שהריאה שואבת כל מיני משקה והמשקה נעשה עב בתוכה ויוצא מעט מעט דרך הנקב נקפה ונעשה קרום כך מצאתי בתשובות הגאונים, ואע"פ שהוא סותם הנקב ואין מוציא רוח הא אמרן קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופו ליסתר אבל כסידרן היינו רביתייהו זו מגינה על זו והדרא בריא שמתוך ששוכבות זו על זו אינן מתפרקות והקרום הולך וחזק, אבל כשהן שלא כסידרן זו הולכת לכאן וזו הולכת לכאן והקרום מתפרק ונסתר. ושיטת הר"ח ז"ל דסירכא רגילה לבוא בכל מקום בריאה בלא נקב והא דטריפה שלא כסידרן היינו משום שסופה להתפרק וחשוב כנקובה כיון שסופה לנקוב. וכתב הר"ן ז"ל ואיכא למידק לשיטת רש"י ז"ל א"כ דכשיש נקב בריאה אפשר לה דהדר ובריא והדרא ומתכשרה בסירכא בחברתה מחתוך לחתוך א"כ אפי' כי ליתא לסירכא כלל ואית בה נקב היכי מתסרא לעולם והא אמרינן לקמן (נ"ד ע"א) דבי יוסף רישבא מחו בגידא דנשיא וקטלו אתו לקמיה דבי ר' יהודה בן בתירא אמר להו וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים רב פפא בר אבא רישבא מחו בכוליא וקטלי אתו לקמיה דר' אבא אמר להו וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים והא קא חזינן דקא מתה גמירא דאי בדרי לה סמא חיי. פירוש שאם חובשין סמין במכתה מתרפאת ואע"ג דהשתא ליתנהו סמין מכל מקום מכה זו אין בה כדי להמית כיון שהיא יכולה לעלות ארוכה הכי נמי כיון שאותו נקב יכול לבא לידי היתר בסירכא אפי' אין שם סירכא אינו בדין שתהא טריפה דטריפה לא הויא אלא היכא שאי אפשר שתהא לה תקנה וכדאמרינן בפ' בהמה המקשה (ס"ח ע"ב) גבי בשר שיצא חוץ למחיצתו דכתיב ובשר בשדה טריפה ואמרינן כטריפה מה טריפה כיון שנטרפה אין לה תקנה אף בשר כיון שיצא חוץ למחיצתו שוב אין לו תקנה. י"ל אין הכי נמי דכל שאפשר להיות לו תקנה אינה טריפה וכל שנטרפה אין לה היתר אלא שאין הנקובים שוים יש נקב שאין ראוי שתעלה בו סירכא ויש נקב שהוא ראוי שתעלה בו סירכא בכסדרן וכל שהוא כן כיון שיש לה תקנה לא נטרפה מעולם ואילו היינו בקיאין בכך אפי' קודם שתעלה בו סירכא היינו מתירין אותה אלא מפני שאין אנו יודעין אם ראוי שתעלה בו סירכא אם לאו אנו אוסרין כל נקב מחמת הספק אבל בשעלתה בו סירכא הוברר הדבר שלא נטרפה מעולם עכ"ל הר"ן ז"ל

ובזה יתיישב מה דקשה על הא דאמרינן חולין (כ"ח ע"ב) רב אמר מחצה על מחצה כרוב רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב רב אמר מחצה על מחצה כרוב הכי א"ל רחמנא למשה לא תשייר רובא רב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב הכי א"ל רחמנא למשה שחוט רובא ת"ש הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהו וגמרו שחיטתו כשירה ואי אמרת מחצה על מחצה כרוב טריפה הויא אמר רבא שאני לענין טריפה דבעינן רוב הנראה לעינים פי' דרבא משני דבאמת מחצה על מחצה הוה כרוב ושחיטתו כשירה אף במחצה סימנים ואפ"ה טריפה לא הויא כי אם ברוב דוקא ותימא דאם כן משכחינן דלאחר שחיטה יהא חי כמה שנים ואינו צריך לשחוט פעם אחרת דהא דמחצה סימנים לא הוה טריפה ואפילו הכי שחיטה כשירה הוה

ואמינא בזה דאתא שפיר מהא דאמרינן גיטין (ע' ע"ב) אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום אמר רשב"ל כותבין ונותנין גט לאלתר ור' יוחנן אמר אין כותבין אלא לכשישתפה מ"ט דרשב"ל דקתני אין בדבריו האחרונים כלום ור' יוחנן אמר לך אין בדבריו האחרונים כלום דלכי מתציל לא צריך למיהדר אימלוכי ביה ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפה ומי אמר ר' יוחנן הכי והא אמר רב יהודא אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ותניא ראוהו מגויד או צלוב על הצליבה ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו וכתב התוספות ד"ה ומי אמר הקשה הר"ר אלחנן דמאי פריך לר' יוחנן לר"ל נמי תיקשי דהא טעמא דר"ל באחזו קורדייקוס משום דסמיה בידן כדאמרינן התם במאי קמיפלגי ר"ל מדמי ליה לישן ור' יוחנן מדמי ליה לשוטה ור' יוחנן נמי לדמייה לישן ישן לאו מחוסר מעשה האי מחוסר מעשה ור"ל נמי לדמייה ליה לשוטה שוטה לא סמיה בידן האי סמיה בידן בשרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא והכא דאין סמיה בידו מודה ר"ל דאין כותבין ונותנין דמדמי לי' לשוטה וכתב על זה רבינו הרשב"א ז"ל די"ל דשחט