שו"ת אהל משה לב

לבד שבת אין עובר רק כשעושה כל המעשה בידים ולא כשהניח במקום שיעשה המעשה בעצמו והפשט ברשב"א הוא מוכרח כמו"ש בתשובתי הקודמת כי בלתי זה הוא נגד הגמרא וחלילה אין לפרש דברי ראשון כדי להביא ראיה לסברא חדשה לעשות דברי ראשון לא כפשטא דגמרא ולבד גבי שבת חייב בהתחלת המעשה אף שגמר המעשה נעשה ממילא

וגבי פ"ר שכתב מעכ"ת שהשלטי גבורים כתב כן בסוף פרק י"ג דשבת והביא שם ראיה מדברי הרשב"א ובאמת הרשב"א בעצמו אינו סובר כן רק הפירש בכתובות (ו' ע"ב) גבי הכונס את הבתולה כמו שפירש הרשב"א שם דכיון דאין מתכוין דוקא כו' לא מקרי פ"ר ע"ש ברשב"א ובאמת כל שאין מתכוין אף אם למיעוטא דמיעוט אחד מאלפי אלפים יזדמן כך לא מקרי פ"ר דפ"ר לא מזדמן לעולם שיחי' וזה ברור

והראיה שדחה על מה שהבאתי משבת (קל"ג ע"א) דהתם אומר האב לקוץ בהרת בנו מתכוין לא עיין מעכ"ת בתשובתי שכתבתי שם דזהו דוקא לשיטת הרמב"ן האי באומר הוא דוקא אבל לשיטת הרא"ה הוה כמו כל פ"ר דניחא ליה הוה כמתכוין וכמו שהבאתי שם מתוס' שבת (מ"א ע"ב) ד"ה מיחם שם בסוף דבריהם וגם ע"ז פריך הגמ' ליעבד אחר כיון דאפשר לקיים שניהם לא דחי הלאו ואיך נאמר כיון דאפשר בלא דחיית הלאו כמו לעשות מום בבכור דאפשר לרפאותו בלא דחיית הלאו

ומה שכתב מעכ"ת סברות שהכלי עץ תיכף מגיע הלחלוחית להשמות למה יאמר מעכ"ת סברות כאלה הלא צריך זמן יותר לשהות עד שיתחלחל הכלי גם מבפנים שיגיע הלחות להס"ת מהזמן שיתפקעו הכלי חרס חדשים מהדליקה ואעפ"כ קרי זאת גרם ולא קירוב כיבוי ובהדיא כתב הר"ן שם במגילה בזה"ל אע"פ שגונזין אותו עושין לו תקנה כמה שאפשר לקיימו

ומה שכתב מעכ"ת להקשות על דברי שכתבתי הא ר' יוסי סבר כר' שמעון במלאכה שאין צריכה לגופא ומסתמא ס"ל מלאכת מחשבת אסרה תורה והקשה כי לדברי יקשה דברי הרמב"ם אהדדי דהרמב"ם פוסק כר' יהודה שחייב במלאכה שאין צריכה לגופא ואם כן לית ליה להרמב"ם מלאכת מחשבת אסרה תורה ואעפ"כ פסק דלא כרשב"א שאין חייב האחר במחשבתו של זה והתם משום מלאכת מחשבת הוא כדאמרינן זבחים (מ"ד ע"א) ע"ש פרש"י ד"ה מלאכת מחשבת ע"ש ידע מעכ"ת כי בעיני גם אז לא היה כוונתי בזה ח"ו כי כולם שוים בדרש מלאכת מחשבת ומי פליג על דין דזורה ורוח מסייעתו ואף רשב"א לא פליג על דין דזורה רק לא כתבתי זה אלא על דברי מעכ"ת כיון דמעכ"ת השוה הך דינא דרשב"א להך דינא דזורה וא"כ סובר מעכ"ת כי כל מה דדרשינן ממלאכת מחשבת כולם שוים הם הלכך הקשיתי לו הא ר' יוסי ס"ל מלאכת מחשבת גבי מלאכה שאין צריכה לגופא וכעת התחיל מעכ"ת לחלק בין הדרשות דמלאכת מחשבת ודין דזורה השוה מעכ"ת להך דינא דבא אחר והוציאו אי זורה חייב שם פטור ואי שם חייב זורה פטור ומלאכה שאין צריכה לגופא חילק משום דיוכל להיות חייב גבי בא אחר והוציאו ומלאכה שאין צריכה לגופא פטור. ואומר סברות כזה רק להעמיד דבריו ולומר דר' יוסי לא ס"ל הך דינא דזורה. ואם נלך בזה אחר סברות מדעתינו איזה מלאכת מחשבת שוים ואיזה אין שוים אדרבה דמי יותר מלאכה שאין צריכה לגופא להך דינא דבא אחר והוציאו דלמ"ד מלאכה שאין צריכה לגופא חייב לא איכפת לן אם הוא צריך לאותו דבר אם לאו רק מלאכת ההוצאה עשה ולדידי' אין צריך הך דבר כלל ואין חשוב לו הדבר רק כיון דחשוב לאחריני והוא עשה הוצאה מזה הדבר שחשיב לאחרינא חייב כמו כן אם הוציא שום דבר שחשוב לאחד רק הוא עשה ההוצאה כמו כן יוכל להיות שהוא חייב. ובאמת אין כל הדרשות שוות ואף רשב"א מודה בזורה כו' כי ליכא מאן דפליג על זורה ורוח מסייעתו

ומה שמתמיה עלי מש"כ על תירוצו שכתב על רש"י שכתבתי שני תמיהות על דברי מעכ"ת הוא מתמי' עלי הא קושית הרשב"א היא וכתב מעכ"ת פלוגתא חדשה דר"י סובר דאפשר שלא ימחוק ורבנן סברי דאי אפשר שלא ימחוק והוה מוחק בידים היפך מן הגמרא דמן הגמרא משמע שלא פליגי בהך סברא רק לכו"ע גורם הוי רק קודם לא הבנתי סברת מעכ"ת דס"ל דרש"י פליג על סברת הגמרא רק הבנתי סברת מעכ"ת באופן זה כי רש"י ס"ל דהגמרא אזיל כפי הה"א של הגמ' שבת (מ"ז ע"ב) דאין נ"מ בין גרם כיבוי ובין קירוב כיבוי וכסברת הירושלמי ומתניתין דאין נותנין מים אתיא כר' יוסי הלכך פריך הגמ' כאן מ"ט דרבנן דמצרכינן גמי אבל רש"י סבר כסברת רב אשי דיש נ"מ בין גרם כיבוי ובין קירוב כיבוי הלכך ניחא מאי דסברי רבנן דצריך גמי לכך הקשיתי שני קושיות חזקות למי שמעיין היטיב בדברי אבל כעת שכותב מעכ"ת פלוגתא חדשה דרש"י אינו סובר כסברת הגמ' רק רש"י סובר כי בדבר זה פליגי רבנן ור' יוסי דר"י סובר שלא בודאי ימחוק השם ורבנן סברי בודאי ימחוק:

ומה שמדמה מעכ"ת לטומאת תרומה, לא דמי כלל דהתם פסיק רישא היא דבודאי יטמא התרומה ואיכא הפסד חולין כמו"ש פסחים (ך' ע"ב) דמשום פסידת חולין התירו וכאן אם יקברו בארגז של עץ לאו פסיק רישא היא שיבא לידי בזיון ולא מצינו גניזת כ"ח רק בס"ת ולא בכתבי הקודש הנדפסים דהוה כמו שם שכתוב על הכלי דלאו מצינו שיגנוז דוקא בכ"ח ואף לפי סברת מעכ"ת שמדמה קריבת הקרקע לקריבת האש כמו קריבת האש בכלים אע"ג דודאי יתפקעו לא הוי