שו"ת אהל משה לא

כיבוי כ"ש קירוב כיבוי עכ"ל ולא זכיתי להבין את דברי קדשו בשום אופן הא קושיתו של גאונו היא קושית הרשב"א שבת (ק"כ ע"ב) דה"מ לעולם דכתב תמיהא לי דהא מכיון שהוא מכניס ידו במים הרי זה כמקרב את כיבויו והוה מוחק את השם בידים כאשר בארנו לעיל שכוונת הרשב"א לשיטת הר"ח והר"ת והוה מוחק את השם בידים כל שלא מפסיק ולא מידי ותירץ שם דכאן אפשר שלא ימחוק כנודע לגאונו ורבנן דפליגי אר' יוסי סברי דגם זה הוה מעשה בידים משום דסברי דזה הוה אי אפשר דלא ימחוק וזה ברור

ומה שכתב הוד גאונו וזה לשונו מכל הנ"ל איך סלקא דעתי' דמעכ"ת דמותר לשרוף בגרמא כתבי קדש וע"י א"י כיון דאנן פסקינן דכל כתבי הקדש מצילין מפני הדליקה אף בשבת וא"כ אם אנו רואין שא"י שורף כתבי הקדש או רוח נושא כתבי הקדש לאש מחויבין אנחנו להצילן אף בשבת ואיך נאמר דמותר לכתחילה ליתן לא"י ולרוח לגרום שריפה על ידיהן עכ"ל הטהור כבר בארנו בתשובה דכל ההיתר שלי מטעם כיון דגרמא אינו אסור מדאורייתא ורק מדרבנן אסור כאשר בארנו לעיל וכיון דפסק הרמב"ם בהל' תרומות (פי"ב ה"ד) כר' יהושע בפסחים (כ' ע"ב) דחביות תרומה שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה אם אינו יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ויטמאנה ביד משום דכל שבלאו הכי יטמא מותר נמי לטמא ביד והא הכא אנן חזינן דהקורעקטין מוטלין באשפה וגם אם יקברו באין אחרים ומוציאין אותן ועושין בהן כל צרכן א"כ בלאו הכי יתבזו וימחקו בבזיון ולקוברן בכלי עץ לדעתי הוה זה איסור מעשה בידים כמו שבארנו לעיל ולקוברן בכלי חרס הוה בזה הפסד מרובה וכדאמרינן פסחים שם להפסד מרובה חששו אם כן כל שהולך בלאו הכי למחיקה ולבזיון דא"י באים ומוציאין אותן משם מהקבורה א"כ ע"י א"י הא אנן פסקינן בש"ע או"ח דכל דבר שאסור מדרבנן מותר לאמר לעובד כוכבים לעשות כל שיש צורך בדבר הרבה ואף להיש אוסרים שם הא הכא בלאו הכי נמחקו והוה כמו חביות תרומה כנ"ל ואף הא דמצילין להכתבי קדש מפני הדליקה בשבת היינו מטעם שהא יכולין להצילן שלא ילכו לאיבוד בודאי מוטל עלינו חוב להצילם בכל מאי דאפשר אף בשבת דהא יש מצוה בדבר דהא אף גרמא אסור מדרבנן ואף דהא הדליקה לא הוה אף גרמא אפי"ה מותר להצילם בשבת אבל הכא כל ההיתר שלנו לא הוי אלא שבלאו הכי הולכים למחיקה דבאים אחרים ומוציאים אותן מקבורה ומשתמשין בהם כל צרכן לא גרע מהא דחביות תרומה שנשברה בגת העליונה. ועל ידי גרמא היינו הרוח מסייעתו וגם לצוות לא"י לעשות כן בודאי שרינן להו לעשות כן כדי שלא יתבזו כתבי קדש כאשר בארנו: כה דברי ידידו המברכו מקרב לב עמוק משה קריינעש מפק"ק ווילנא: סימן ד בע"ה יום ד' כ"ב שבם שנת זאת הברכה דענאבארג: כבוד הרב המפורסם לגאון חריף ובקי צולל במים אדירים כש"ת מוה' משה קריינעש שי'

מכתב מעכ"ת הגיעני והנני להשיבו על ראשון כו' מ"ש כת"ר כי מ"ש הר"ן דאי שרית לי' אתי לכבויי קאי על ערב שבת אין לומר כן דעל ערב שבת לא שייך לומר רק גזירה ערב שבת אטו שבת ועי' בר"ן מה שהקשה מטלית שאחז בה האור והתם מיירי בשבת וע"ז משני דכאן טפי מגורם הוה וע"ז מסיק משום דאתי לכבויי בידים ועל ע"ש ממילא תרצו דגזרינן ע"ש אטו שבת אבל הך גזירה דאתי לכבויי קאי על שבת וגם הלשון טפי מגורם הוי משמע דגזרינן בה טפי יותר מגורם אבל לא איסור דאורייתא ועי' בהגהת מרדכי סוף כירה מה שתירץ בשם הר"ר ישראל בהרב אורי שרגא ולא ס"ל כהרב ר' פורת ואעפ"כ סובר מפורש דאינו אלא מדרבנן ובזה משמע דלא פליגי ראשונים אי דאורייתא אי דרבנן וכן הקשו הראשונים מ"ש ממצודות דלא גזרינן ע"ש אטו שבת ותירצו דהתם אב מלאכה. ולפי תירוץ מעכ"ת גם כאן בשבת אב מלאכה דמכבה ולמה גזרינן ע"ש אטו שבת ומשמע דליכא פלוגתא על הך מתניתין ואתיא אף אליבא דר"י דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופא חייב וגם לשיטת רב אלפס שהשמיט הך דינא דרב יהודה (שבת ק"כ ע"א) דטלית שאחז בה האור נותן מים מצד אחר דמשוה האלפס הך דינא להך דאין נותנין מים תחת הנר וסובר כרב אשי דקירוב כיבוי אסור יש פלוגתא רחוקה בין רב לרב אשי דלרב מותר לכתחילה ולרב אשי יש חיוב חטאת או סקילה אליבא דר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופא חייב והרמב"ם פוסק כן ואין סברא לומר דחד אמורא יסבור דמותר לכתחילה וחד יסבור דחייב חטאת ועי' תוס' שבת (מ"ז ע"ב) דה"מ רשב"ג ע"ש ואע"ג דמצינו כן בתנאים שבת (קל"ח ע"א) עכ"פ גם כאן הו"ל להגמרא לבאר זאת ומפני זה מתמה תוס' הנ"ל על דבר כזה מה שאין הגמרא מבאר זה דלמר מחייב חטאת ולמר מותר לכתחילה ואיך לא משתמט חד מן הראשונים לומר דכאן הוי דאורייתא ואדרבה כיון דבמרדכי מצינו מפורש דהוה מדרבנן וסובר דלא כהרב ר' פורת כיון דמדמי הך דינא לטלית שאחז בה האור דלהרב ר' פורת לא דמי מידי וכמו שמחלק המרדכי בתירוץ שני שלו אבל הר"ר ישראל לא מחלק ביניהם רק דסובר ששניהם הוי קירוב כיבוי ואעפ"כ סובר בהדיא דלא הוה רק מדרבנן ע"ש ובראשונים אחרים לא מצינו בהדיא שהוא דאורייתא למה נשוה מדעתינו פלוגתא בזה ובפרט שמדברי הר"ן משמע בהדיא שהוא מדרבנן וכנ"ל

גם כפי שבארנו דברי הרשב"א בשבת (ק"כ ע"ב) לא שייך קירוב כיבוי גבי מחיקת השם כי האיסורים