שו"ת אהל משה ל

אסור לעשות אף היכא דמצי למעבד בלא פס"ר וכדברי השלטי גבורים הנ"ל שהבאתי לעיל

ומה שכתב הוד גאונו וז"ל ואין לצאת מדברי הראשונים בסברות מנפשינו שאין להם שורש בגמרא עכ"ל. אומר אני דראיה גדולה לדברי רש"י ז"ל זבחים (צ"א ע"ב) מהא דאמרינן כתובות (ו' ע"ב) הכונס את הבתולה כו' וחכמים מתירין מאן חכמים אמר רבה ר' שמעון הוא דאמר דבר שאין מתכוין מותר אמר ליה אביי והא מודה ר' שמעון בפסיק רישא אמר ליה לא כהללו בבליים כו' ועי' תוס' ד"ה לא דפי' דלא הוה פ"ר כל שיכול כו' כל שאינו מתכוין דוקא כו' ע"ש וגדולה מזה כתב הרשב"א ז"ל שם בכתובות (ו' ע"ב) ד"ה א"כ ומעשים בכל יום שמתירין כו' לכתחילה אפי' לבבליים כו' ובאמת כן היא כיון דאפשר כו' לכ"ע שרי דאפשר שיזדמן להם כו' וכדאמרינן גורר מטה וספסל ולא בעינן בקי שלא יעשה חריץ וכן כל דבר שאין מתכוין עכ"ל ע"ש הרי בהדיא כדברי רש"י ז"ל וכדברי דכל היכא דמצי למיעבד בלא פ"ר מותר אף בפ"ר כל שלא מתכוין לעשות דוקא בפסיק רישא וזה ברור

ומה שכתב הוד גאונו וזה לשונו ומה שכתב מעכ"ת דמה שאיתא במגילה (כ"ו ע"ב) דס"ת שבלה גונזין אותה בכ"ח וכתב מעכ"ת כיון דגרמא מותר למה גונזין דוקא בכל"ח ואין לאמר הטעם דלכך גונזין בכ"ח משום איסור מחיקת השם הוה די בזה שיגנוז בכלי עץ דעדיין לא יתחיל כלל מחיקת השם עד שיבלה הכלי עץ עכ"ל כבר בארנו בתשובה דבכלי עץ הוה בזה איסור מחיקת השם בידים וכדאמרינן בסנהדרין (ע"ז ע"א) התם בלא שרגא לא מתחיל הבלא בשעתיה הכא בלא שרגא נמי מתחיל הבלא בשעתיה עי"ש כן הכא אם יגנוז הס"ת שבלה בכלי עץ הא מעט לחלוחית יהיה תיכף מגיע אף להשמות דהא דרך הכלי עץ להבליע לחלוחית תיכף כשנותנין אותה לקרקע ומזה יגיע ג"כ להשמות וכל שיש מעט בשעתיה לחלוחית ואף שלא יזיק אלא לאחר זמן רב הוה בזה מעשה בידים כמובן מזאת הסוגיא דסנהדרין

ומה שכתב הוד גאונו וזה לשונו וגם למה מצילין כתבי הקדש בשבת מפני הדליקה הא ליכא אף גרמא עכ"ל. כבר בארנו בתשובה דאף דאמרינן (שבת ק"כ ע"ב) דגרמא שרי במחיקת השם כל זה לא הוה לא מדאורייתא אבל מדרבנן בודאי אסור וראיה לזה דהא לא קאמר ר' יוסי לעולם יורד ורוחץ כדרכו אלא יורד וטובל כדרכו משום דבמקום מצוה לא גזרו רבנן וגם מדלא מקשה הגמ' אי הכי לעולם יורד וטובל לעולם יורד ורוחץ מיבעיא ליה אלא ע"כ דאיסור מדרבנן איכא ומצוה מדרבנן איכא להצילם אף מפני הדליקה שאין בהם אף גרמא ולכך מצילין כתבי הקדש בשבת מפני הדליקה דמשום מצוה שרינן להצילם

ומה שכתב הוד גאונו וזה לשונו ומה. שהביא ראיה מזבחים (מ"ז ע"א) דר' אליעזר בר' יוסי לית ליה מלאכת מחשבת ומסתמא ס"ל כאבוה התם איפרך מכל וכל, חדא דהא התם פליג אאבוה דר"י סובר במתניתין (שם מ"ו ע"ב) שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד עכ"ל הן אמת דר"י פליג על אבוה בזה הדין שהבעלים מפגלין אבל לא פליג על הא דלא סבר מלאכת מחשבת אסרה תורה

ועוד כתב הוד גאונו וז"ל ועוד בשבת (ל"א ע"ב) אמר ר' יוחנן דר"י סבירא כר"ש דמלאכה שאו צריכא לגופה פטור וזה שפטור מלאכה שאין צריכה לג הוה משום מלאכת מחשבת כמו שאמרו (חגיגה י' ע"ב). א"כ לדברי קדשו יקשה דברי הרמב"ם ז"ל הא דפסק בה' שבת (פ"א ה"ז) כר' יהודה דמלאכה שאינה צריכה לגופא חייב הרי דלא סבר מלאכת מחשבת אסרה תורה ואפי"ה פסק הרמב"ם בה' שבת (פי"ח הכ"ב) דכל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו לא נתחייב זה במחשבה של זה הרי דסבר מלאכת מחשבת אסרה תורה דהא כל הטעם דלא נתחייב זה במחשבה של זה הוה משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכדאמרינן זבחים (מ"ז ע"א) א"כ תקשה דברי הרמב"ם אהדדי אלא ע"כ דזה הוה שני ענינים דהכא גבי גרמא דאסור בשבת כדאמרינן (ב"ק ס' ע"א) מטעם מלאכת מחשבת אסרה תורה פי' כיון שנתקיים מחשבתו אף ע"י הרוח מסייעתו כל שנתקיימה מחשבתו חייב וכדפי' רש"י מלאכת מחשבת אסרה תורה נתקיימה מחשבתו וכן גבי ובא אחר והוציאו לא נתחייב זה במחשבה של זה משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה פי' שנתקיימה מחשבתו וכל שאין שיעור זה חשוב בעיניו אין מתכוין למלאכה וכדפי' רש"י שם זבחים (מ"ז ע"א) דה"מ מלאכת. פי' לא נתקיימה מחשבתו דהא זה השיעור לא חשוב בעיניו ומלאכת מחשבת דוקא אסרה תורה אבל גבי מלאכה שאינה צריכה לגופה קרי כשעושה מלאכה ואין צריך לאותו צורך כגון שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף. שאין צריך לגוף הכיבוי דהא טפי הוה ניחא ליה שלא יהא דולק הנר כלל בזה סבר ר' שמעון דפטור מטעם דמלאכת מחשבת אסרה תורה פי' דלא אסרה תורה אלא שהוא צריך לאותו מעשה איסור אבל אם ניחא ליה טפי שלא יוצרך לאותו מעשה איסור לא אסרה תורה ויוכל להיות אף דסבר ר' יוסי כר' שמעון דמלאכה שאין צריכה לגופה פטור משום מלאכת מחשבת אסרה תורה אפי"ה לא סבר ר' יוסי דגרמא בשבת מותר ולא סבר הטעם דמלאכת מחשבת אסרה תורה בענין זה דהוה שני ענינים וזה ברור

ומה שכתב הוד גאונו וז"ל והתירוץ שכתב מעכ"ת על רש"י דרש"י סובר דלתירוץ של רב אשי שבת (מ"ז ע"ב) דקירוב כיבוי גרע מגרם וכאן נמי גבי מחיקת השם כיון דאין הפסק בין השם למים דמי לקירוב כיבוי ולא לגרם כיבוי קשה על זה שני קושיות חדא דלרב אשי דסובר דיש נ"מ בין קירוב כיבוי לגרם כיבוי איך יתרץ דברי ר' יוסי דאמר טובל בלא גמי דכיון דר' יוסי אסר גרם