שו"ת אהל משה כט

בה האור מצד זה נותנין עליה מים מצד אחר אלא כתבו דפושטה ומתכסה בה וכתבו הראשונים ז"ל דהוכרח לזה מהא דרב אשי מפני שמקרב את כיבויו מוכרח לנו לפרש גם דברי הרא"ש והאלפסי ז"ל דסברי גם כן כשיטת הר"ח והר"ת דזה הוה מעשה בידים ולא משום גזירה כפי' הרב ר' פורת דהתם הוא דאיכא גזירה שמא יבא לידי כיבוי בידים משום אם יגביה הכלי בשעת נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו אבל הכא בטלית שאחז בה האור ליכא למגזר הכי, וזה ברור. אלא ע"כ דסברי האלפס והרא"ש ז"ל דמקרב את כיבויו הוי מעשה בידים כל שלא הוי הפסק לא הוי גרמא

וזה שכתב הוד גאונו דמוכרח מדברי הר"ן סוף כירה דמקרב את כיבויו הוי רק מדרבנן משום דאי שרית ליה אתא לכבויי בידים. לא זכיתי להבין בשום אופן את דברי קדשו מהיכן מוכח זאת מדברי הר"ן ז"ל הא כל דברי הר"ן קאי על ערב שבת ולגבי ע"ש הוא דליכא איסור מעשה בידים וכמ"ש התוס' סוף כירה ד"ה מפני פי' דגזרינן ערב שבת אטו שבת ובשבת יכול לבוא לידי כיבוי וכמ"ש רש"י שם מקרב את כיבויו זמן כיבוי להדיא והוי ליה מכבה ממש אי הוי יהיב ליה בשבת, הרי להדיא אף לשיטת רש"י הא דקאמר שמקרב את כיבויו הוי לשבת אם יתן לתוכו מים אבל בע"ש הוי רק מטעם גזירה ערב שבת אטו שבת. וזהו מה דכתב הר"ן אבל הכא טפי מגורם הוי משום דהתם קאי הר"ן על ער"ש וגזרינן אי שרית ליה לקרב את כיבויו בע"ש אתא לכבויי בשבת פי' ובשבת הוי מקרב את כיבויו מעשה כיבוי בידים וזה הוא כוונת הר"ן ז"ל וזה ברור

ומדברי הרמב"ם ג"כ מוכח דסבר כשיטת הר"ח והר"ת דמקרב את כיבויו בשבת הוי מעשה בידים ורק בע"ש הוה מטעם גזירה ע"ש אטו שבת. דהא רבינו לא כתב בה' שבת (פ' י"ב) דמותר לעשות מחיצה של מים שלא תעבור הדליקה אלא כתב רק דמותר לעשות רק מחיצה עם כלים של מים וזה הוא מטעם שכתב התוס' לשיטת הר"ח והר"ת ומהא דכתב בה' שבת (פ' ה' הי"ג) וז"ל ואסור ליתן לתוכו מים ואפי' מערב שבת מפני שהוא מקרב כיבוי הניצוצות הרי דלא כתב גבי ואסור ליתן לתוכו מים משום גזירה דאי שרית ליה אתא לכבויי בידים וכדרכו בקודש לפרש דבריו אי הוי מדרבנן או מדאורייתא אלא שכתב כלשון הגמרא מפני שהוא מקרב כיבוי הניצוצות פי' דקאי זה הטעם על שבת גופא ובע"ש ע"כ סבר דהוי רק מדרבנן. וכדכתב רש"י ז"ל להדיא סוף כירה והוה ליה מכבה ממש אי הוי יהיב ליה בשבת הרי דבשבת דוקא הוא דהוי מעשה בידים וזה הוא קושית הרשב"א ז"ל (שבת ק"כ ע"ב) ד"ה לעולם אמאי לא הוי בשעה שיורד לתוך המים עם השם בלא גמי איסור מעשה בידים כמקרב את כיבויו דהוי מעשה בידים וזה ברור

ומה שכתב הוד גאונו וזה לשונו ובאמצע הדברים כתב מעכ"ת ראיה מרש"י (זבחים צ"א ע"ב) ד"ה הא ר"ש דהיכי דמצי למעבד בלא פסיק רישי' מותר אף בפסיק רישא אין לאמר כן עכ"ל אומר אני שלא עלי כתב הוד גאונו כן כי אם גם על גאון קדמון אחד בעל שלטי הגבורים סוף פ' ר' אליעזר בשבת פ' י"ג דכתב וז"ל ואני כתבתי בחי' דכל מעשה דאפשר לעשות זולת פסיק רישא אז אפי' עבד אותו מעשה בפסיק רישא כי לא מתכוין לעשות בפסיק רישא והארכתי שם ומדברי הרשב"א סיוע גדול לדברי כי ק"ו הן דברי מדבריו ע"ש עכ"ל וא"כ הכא נמי אין להמסבב את ציר ההיכל שום איסור דהא אין מתכוין לעשות דוקא בפסיק רישא דהא אין מתכוין דוקא לפתוח הדלת במהירות וכל שאין מתכוין דוקא לפסיק רישא כי עבד נמי בפסיק רישא מותר כל שאפשר לעשות זולת הפסיק רישא וזה הוא דכתב התוס' (שבת ק"ג ע"א) ד"ה ל"צ מיירי דלא הוי פסיק רישא שמזלפו בטיפות דקות היינו דאין כוונתו לעשות דוקא בטיפין גסין וא"כ אף דעביד בטיפין גסות לא הוי פסיק רישא כל שלא מתכוין דוקא לעשות בפס"ר שרי כל שאפשר ליה שלא לעשות בפס"ר וזה ברור או דהתוס' סבר כשיטת הרמב"ם ז"ל דפליג ע"ז כאשר בארנו בתשובה

ומה שכתב הוד גאונו וז"ל ומה שכתב מעכ"ת ראיה מרש"י בכורות (ל"ג ע"ב) ד"ה יקיז אף במקום שעושה בו מום ופי' כיון שיכול להקיז דם במקום שאין עושה בו מום יכול ג"כ להקיז אף במקום שעושה בו מום, לבד זה שהוא נגד דברי התוס' שם (ל"ד ע"א) ד"ה אי לימא ונגד דברי הרא"ש שם אות ד' עכ"ל גם אני כתבתי דאינו כן שיטת הרמב"ם וגם דהתוס' לשיטתו אזיל (שבת ק"ג ע"א) ד"ה ל"צ דלא סבר כשיטת רש"י כאשר כתבנו לעיל וגם אני לא כתבתי בתשובה ראיה לדברי רש"י רק דרש"י לשיטתו בזבחים (צ"א ע"ב) ולכך לא צריך לפרש כדברי הרמב"ם בפי' המשנה דכתב אע"פ שהוא עושה בו מום פי' דאין חוששין שמא יפול בו מום מחמת הקזה ע"ש אלא לפי שיטת רש"י נוכל לגרוס אף במקום שעושה בו מום וכל היכי דמצי למעבד בלא פס"ר כל שלא מתכוין דוקא לפס"ר שרי נמי להקיז אף במקום שעושה בו מום כמו דשרי לזלף אף בטיפין גסות כן הכא

ומה שכתב הוד גאונו וז"ל ובלאו הכי אין לומר כן א"כ בשבת אם נוכל לעשות רפואה בלא מלאכה יוכל לעשות הרפואה אף במלאכה ואף במצוה איתא שבת (קל"ג ע"א) ליעבד אחר כיון דיוכל אחר למול בלא עקירת הלאו דקציצת הבהרת לא יוכל האב למול ומשני דליכא אחר הא איכא אחר לא אמרינן כיון שאפשר באחר מותר אף לאב עכ"ל לא זכיתי להבין דברי קדשו הא קאי הגמרא באומר אבי הבן לקוץ בהרת דבנו הוא קא מתכוין והיכא שהוא נתכוין לפסיק רישא בוודאי