שו"ת אהל משה כח

דפליג אתרווייהו אמר חד טעם לשניהם ועוד בשבת (ל"א ע"ב) אמר ר' יוחנן דר' יוסי כר"ש ס"ל דמלאכה שאין צריכה לגופה פטור וזה שפטור מלאכה שאין צריכה לגופה הוה משום מלאכת מחשבת כמו"ש (חגיגה י' ע"ב) ועי"ש רש"י ותוס' ועי' תוס' זבחים (צ"ב ע"א) דה"מ אבל ע"ש

והתירוץ שכתב מעכ"ת על רש"י דרש"י סובר דלתירוץ ר"א שבת (מ"ז ע"ב) דקירוב כיבוי גרע מגרם כיבוי וכאן נמי גבי מחיקת השם כיון דאין הפסק בין השם ובין המים דמי לקירוב כיבוי ולא לגרם כיבוי, קשה ע"ז שני קושיות, חדא דלר"א דסובר דיש נ"מ בין קירוב כיבוי לגרם כיבוי איך יתרץ דברי ר"י דאמר טובל בלא גמי דכיון דר"י אסר גרם כיבוי כ"ש קירוב כיבוי שנית כיון דהגמרא אזלא לא כמסקנת ר"א דאוסר קירוב כיבוי מסתמא אזלא הגמ' כפי הה"א של גמרא (מ"ז ע"ב) במתניתין דלא יתן לתוכו מים אתיא כר"י דאוסר גרם כיבוי א"כ מאי מתרץ הגמ' (ק"ך ע"ב) דר"י אוסר גרם כיבוי מתוך שאדם בהול כו' הא ר"י אוסר גרם כיבוי אפי' במקום דליכא סברת מתוך שאדם בהול גבי לא יתן לתוכו מים וכמ"ש התוס' שם מ"ז) דה"מ לימא ע"ש רק לפי מה שכתבתי לעיל להשוות הך גמ' עם הגמ' של אתה עושה בסיב נוכל לתרץ דברי רש"י בטוב טעם. רק לא רציתי להאריך: כי אין דרך רש"י לעשות סברות מעצמו ולעשות פירוש אחר בברייתא דלא כפי' הגמ' בברייתא רק דנוכל לפרש פשוט כוונת רש"י דמאי תני בברייתא גמי ליתני דיכרוך חתיכת בגד וכמ"ש הרמב"ם (פ"ו מה' יסודי התורה ה"ו) ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו משמע דלכתחילה צריך דוקא גמי משום דזאת ידוע דחוזק המים מלחלחין הבגד כי דבר רך הוא ומלא נקבים. ומדבקין המים הבגד לגופו ויגרום יותר הבגד עם המים למחוק השם תיכף בירידתו למים ואז נקרא כחו כמו"ש לעיל בע"ה כוונת הרשב"א והלכך הוצרכו לכתחילה גמי דקשה הוא והמים אין מלחלחים אותו בתוכו: ועיי' רש"י יבמות (ק"ך ע"ב) דה"מ שעם וגמי הלכך לא יגרום גם הגמי למהר המחיקה רק המים לבד שהוא נכנס בין הגמי לבין הבשר דצריך להיות רפוי כמו"ש בגמ'

ולפי מה שכתבנו דאע"ג דלאו דמחיקת השם ליכא בגרמא אעפ"כ מצות גניזת השם איכא דהא מצילין אותו מפני הדליקה. ואף במקום שאין מצילין מצות גניזה איכא לפי הגמרא דידן כנ"ל אזלא בזה קושיות מעכ"ת שהקשה מתרומה וממלכות בית חשמונאי

והדמיון שדימה מעכ"ת חציצת דיו של השם לחציצת שערות נדבקות אינן דומות זו לזו דשערות מגופא הם והם עצמם צריכין טבילה והוי כשני אצבעות שנדבקו זה לזה ואי אפשר להפרידם אבל התם הדיו עצמו אינו צריך טבילה. ובדיו לחה אם היה יכול המים לבוא מצדדי הדיו להבשר אף שגג הדיו לא נשקע במים הוי טבילתו טבילה משא"כ בשיער ועוד יש לדבר בדברי מעכ"ת בדבר זה רק לא רציתי להאריך

מכל הנ"ל מסקינן איך ס"ד דמעכ"ת דמותר לשרוף בגרמא ועל ידי א"י כתבי הקודש כיון דאנן פסקינן דכל כתבי הקודש מצילין מפני הדליקה בשבת כפי שכתבו התוס' שבת קט"ו דה"מ אליבא וכמו שנפסק בש"ע של"ד ס' י"ב וסתמא קתני אף בדליקה שנפל ממילא שלא ע"י חיציו וא"כ אם אנו רואין א"י שורף כתבי הקודש או רוח נושא כתבי הקודש לאש מחויבין אנחנו להצילן אף בשבת ואיך נאמר דמותר לכתחילה ליתן לא"י ולרוח לגרום שריפה על ידיהם. רק אני איני בקי במהות הקורעקטין. רק נראה כשמסדרין האותיות דף ראשון מנסים אם סדרו האותיות בטוב ומחליפין באיזה מקומות סידור האותיות וכיון דתמיד מחלפין האותיות בניסיון ראשון יוכלו בפעם ראשון בשם השם שלא להציג שם היוד. ולא יהי השם בשלימות ואח"כ כשמחלפין האותיות יתנו שם גם יוד ונקל יותר הגניזה בלא אזכרות. ואם ח"ו ימצאו שם א"י ויעשו בהם דבר בזיון יקל הדבר שיהי' בלא אזכרות: דברי דו"ש בלב ונפש ידידו ראובן הלוי החונה פק"ק דענאבארג: סימן ג שלמא למר ולתורתו בישראל ישרון תהלתו כבוד הגאון האמיתי המפורסם מאיר עיני חכמים בהלכה פאר הדור כקש"ת מהור"ר ראובן הלוי שיחי' אב"ד דק"ק דענאבורג

אחדשה"ט מכתבו דמר עם תשובתו הרחבה בגאון תורתו קבלתי לנכון ושניתי ושלשתי אותה וראיתי בה את מעשה תקפו וגבורתו בגאון קדשו והשיג עלי לדינא ובאמת כי זה גרם לגאונו מה שלא השגיח על תשובתי מה שהעליתי בכל פרט ופרט כי ידעתי נאמנה באם שהשגיח על כל דברי לא היה הוד גאונו משיג עלי ויסכים עמדי

מה שכתב גאונו וזה לשונו וכעת נדבר בדברי מעכ"ת דמשמע מדבריו דמקרב כיבוי הוי כמעשה בידים ממש ואין לומר כן אומר אני שגאונו כתב זאת על הרב אלפס והרמב"ם והרא"ש והר"ת ז"ל שכולם פה אחד דברו דהפשט של רב אשי שבת (מ"ז ע"ב) דקאמר שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו הוה משום דזה הוי מעשה בידים כאשר בארנו בתשובה דשיטת הר"ח והר"ת ז"ל מבואר להדיא בתוס' שם ד"ה מפני דזה הוי מעשה בידים. והרב אלפסי והרא"ש ז"ל שלא הביאו הא דרב יהודה אמר רב (שבת ק"כ ע"א) טלית שאחז