שו"ת אהל משה כד

מה' יסודי התורה ה' ו') ע"ש רק אם כתובין בכל לשון או בכתב אחר פסק (בפרק כ"ג מה' שבת ה' כ"ו) דמניח במקום התורף כר"י בר"י שבת הנ"ל אבל אם כתוב השם בלשון הקודש ובכתב אשורית זה כבר פסק בה' יסודי התורה הנ"ל שנגנז הלכך שפיר השמיט הרמב"ם הך ירושלמי הנ"ל דהוא פסק כגמ' דידן דאע"פ שאין מצילין מפני הדליקה אעפ"כ נגנזין כשאר ספרי הקודש ואין נגנזת לכתחילה במקום שתהא נשחקת

ועוד נדבר בנידון הזה דלולי מסתפינא שלא דברו הראשונים באופן זה הוה אמינא דכל היכא דכתוב בלשון עשיה אינו אסור מדאורייתא רק במתעסק בדבר זה לעשות כגון שעושה דבר כדי למחוק השם אבל אם מתעסק בדבר אחר בדבר של היתר וממילא נמחק השם אף בכחו מותר וזה נקרא גרמא וכגון כאן דעוסק בטבילה וממילא ימחק השם אף בכחו מותר מן התורה דילפינן ממצורע דיליף הגמרא לעשות (שבת קל"ג ע"א) דאם עוסק במלאכת היתר כגון לקשור מנעליו ולישא משא על כתפו ומפני זה ימעך בהרתו מותר והרמב"ן משמע שגורס שם לא כפי' רש"י רק גורס לעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיב כו' וכן הגר"א בהגהותיו על ספרי כתב הגרסא כך וכן המשל"מ (פרק י' מה' טומאת צרעת ה"ה) גרס כך רק שכתב שם המל"מ דמיתור דלעשות דריש עכ"פ כיון דלעשות קאי על האיסור לפי גרסתם יוכל להיות דילפינן מזה כל איסורי עשיה דדוקא בעוסק בדבר האיסור ולא בעוסק בדבר ההיתר וממילא נעשה האיסור והא דאסור גבי עשיה דשבת כשעוסק בדבר ההיתר ופסיק רישא כשנעשה האיסור דיש נ"מ בין עשיה דשבת ובין עשיה דשאר לאוין דעשיה דשבת קאי על התחלת מלאכה דהתחלת מלאכה יהא נעשה ע"י כח האדם אבל אח"כ כשיגמור ממילא כגון זורה ורוח מסייעתו חייב משום מלאכת מחשבת אסרה תורה כמו"ש ב"ק (ס' ע"א) אבל כל עשיות דבלאוין אחרים צריך להיות כל הדבר ע"י העושה ועי' תוס' ב"ק ס' הנ"ל דה"מ ר"א שכתבו גבי המבער ע"ש וגבי שבת כל שנעשית טובתו ע"י כחו אף ממילא מקרי מלאכת מחשבת אבל שאר עשיות בעינן כל העשיה שיעסוק בהאיסור וחזינן גבי שבת כשיתן קדרה אצל האש או פת בתנור החיוב סקילה הי' בא לסוף כשיתבשל ממילא וכשיאפה ממילא דהא התירו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה אלמא הסקילה בא ממילא וכאן גבי מחיקת השם הא מקרב השם במים כמו הקדירה אצל האש ואח"כ מוחקין המים כמו האש שמבשל הקדירה ואעפ"כ כאן מותר משום מה שכתבנו דעשייה דשבת קאי על התחלת המלאכה וכאן קאי על כל המלאכה וכן גבי מצמצם דחייב רחמנא ברציחה מריבויי דקרא סנהדרין (ע"ו ע"ב) וכאן גבי טבילה עם השם במים הא כובש השם ג"כ במים עד שנמחק וגם גרע ממצמצם דהא הוא בעצמו הכניס השם למים וכובשו שם עד שנמחק ש"מ דסתם עשייה דוקא שהוא עושה בעצמו כל האיסור והא דפריך כאן מעשייה דשבת גבי שבת נמי כתיב לא תעשה כו' היינו דכאן גבי שבת לא התחיל כלל במלאכה רק עשה גרם להתחלת מלאכה ומדמה הגמ' גרם להתחלת מלאכה דגבי שבת דאוסר ר"י כמו כן יאסר כאן גבי גרם סוף המלאכה דהא התחלת מלאכת המחיקה הי' מכחו לשיטת הרשב"א וסוף מלאכת המחיקה היה ע"י גרם ויאסר גם כן מדרבנן כמו גרם התחלת המלאכה דשבת ומשני דהתם מתוך שאדם בהול כו' הלכך לפי הנ"ל נוכל לומר על הירושלמי אע"ג דפסיק רישא היא דבסיבוב הדלת ימחק המגילה עכ"פ כיון דמתעסק במלאכתו לפתוח הדלת לא איכפת לן מה שיגרום זה שימחק המגילה כמו המתעסק בלקשור מנעלו ולישא המשא ומחמת זה ימעך הבהרת ולא דמי לעוסק במילה ומחמת זה יקוץ הבהרת דהתם עוסק בקציצת הבהרת עצמו וכמ"ש הרא"ה הנ"ל שהביא הר"ן בחידושיו הנ"ל והרמב"ם שלא כתב הך ירושלמי דנגנזת תחת צירו של היכל או מפני הטעם שכתבנו לעיל

או יוכל להיות לענ"ד כי הרמב"ם ז"ל לא פסק כר"ש בדבר שאין מתכוין רק במידי דלאו דאורייתא כמו בשבת דלר"י גופא לאו דאורייתא כמ"ש התוס' שבת (מ"א ע"ב) דה"מ מיחם ע"ש ומה שפסק פ' ה' מה' נזירות ה' י"ד דנזיר חופף משום דאין מתכוין להשיר השער משום שמשמע שם מדברי הרמב"ם דאפי' בפסיק רישא אינו אלא מדרבנן דכתב שם ולא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי ואם עשה כן לא הי' לוקה ע"כ ואמאי לא הי' לוקה הא משרת השער ודאי ולעיל שם ה' י"א פסק דאף תלש בידו הי' לוקה לבד בסם פסק דלא הי' לוקה שם ה' י"ב. ועוד קשה דמשמע מדבריו דמשוה סריקה לחפיפת אדמה ובשניהם משיר השער ודאי לכאורה איתא בגמ' להיפך נזיר (מ"ב ע"א) דפריך כיון דמתניתין קתני חופף אתא כר"ש א"כ אפי' סורק נמי משמע דסורק נמי לאו פסיק רישא הוא דאל"כ לא הוה מקשה מסריקה על חפיפה ותירץ הגמ' משום דכל הסורק מתכוין להסיר נימין המדולדלין וגבי אדמה קתני מפני שמשרת וגם קשה על רש"י שבת (נ' ע"ב) דה"מ אבל לא סורק במסרק דודאי משיר ע"ש ובשבת (פ"א ע"ב) פירש בהדיא בדה"מ אבל לא סורק משום דפסיק רישא הוא ומודה ר"ש משא"כ בחפיפה ע"ש ולכאורה הוא נגד הגמ' נזיר הנ"ל

לכך נראה לע"ד דרש"י והרמב"ם דייקי מהגמ' נזיר דמאי מתרץ דכל הסורק להסיר נימין המדולדלין מכוין כיון דסורק לאו פס"ר הוא כמו חפיפה וחפיפה גם כן יוכל להשיר השער למה לא יכוין בחפיפה להסיר נימין המדולדלות כמו גבי סריקה אלא ס"ל לרש"י והרמב"ם דזה אף לדעת המקשן דפריך אבל לא סורק אתאן לרבנן סובר גם כן דסורק הוה פסיק רישא רק דסובר כיון דלר' שמעון תלוי בכוונה היכא דהוה פסיק רישא דלא ניחא לי' אינו אסור כפי' הערוך שבת (ק"ג ע"א) הביאו שם התוס' דה"מ לא צריכא ע"ש ומשמע