שו"ת אהל משה כא

התשובה הזאת שלחתי להגאון מקאוונא אשר מכבר כתב תשובה בנדון זה לפה וזה אשר השיב: ב"ה יום ג' ט"ו שבת תר"מ קאוונא כבוד ידידי ה"ה חרב הג' המפורסם חריף ובקי בחדרי תורה סוע"ה כו' כש"ת מהו' משה קריינעש נ"י

אחדשה"ט מכתבו עם קונטרסו היקר ע"ד הקארעקטין הגיעני וראיתי כי דבריו נאמרים בחריפות ובקיאות בש"ס ופוסקים ובהשכל אך אין בכחי כעת להכניס א"ע בזה הענין עוד כי כבר כתבתי קונטרסי בענין הקארעקטין וע"כ אינו מן הצורך לדעתי לעשות כפי עצת כת"ר ע"י ליבה וליבתה הרוח אף כי זהו עצה נכונה עכ"ז קשה לעשות כן למעשה מחמת כמה טעמים וכן בענין גרמא בשריפת כתבי קודש גם אני העירותי בקצרה מכבר וע"כ אין לי לכתוב יותר מחמת חולשתי וטרדתי העצומה ולדעתי כבר כתבתי בקונטרסי איך דעתי לדינא ותו לא מידי ויקבל החוה"ש כנפשו ונפש ידידו דוש"ת חפץ בהצלחתו ובהצלחת כסאו מעלה יצחק אלחנן החופ"ק הנ"ל

גם שלחתי להגאון ר' ראובן הלוי שי' אב"ד דק"ק דענאבורג וזה אשר השיב לי: בע"ה יום ד' ט"ז טבת שנת זאת הברכה דענאבורג כבוד הרב המפורסם לגאון חריף ובקי סוע"ה צולל במים אדירים בים התלמוד בבלי וירושלמי כש"ת מהו' משה נ"י

עיינתי בתשובת מעכ"ת אשר העלה בחריפותו ובקיאותו וזה תשובתי בע"ה ואתחיל בהרמב"ם שכתב מעכ"ת הנה הרמב"ם (פ' ד' מהלכות סוטה ה' ד') כתב כסתמא דמתניתין (סוטה כ' ע"א) דאם אמרה איני שותה קודם שנמחקה המגילה מגילתה נגנזת ע"כ, ולא ביאר הרמב"ם באיזה מקום נגנזת והקשה שם הכ"מ הא שם בסוטה על מתניתין הנ"ל איתא בירושלמי דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל למה בשביל לשחקה ע"ש הביאו הך ירושלמי תוס' סוטה הנ"ל דה"מ מגילתה ע"ש וא"כ קשיא למה השמיטה הרמב"ם

להבין מקודם סברת הירושלמי שהתיר לכתחילה להניח במקום התורפה שתהא נשחקת שם הא בש"ס בבלי קתני בכל מקום יגנז אפי' בשם אחד שכתוב על ידות הכלים יגוד ויגנוז שבת (ס"א ע"ב): ואפי' עובד כוכבים כתב השם יגוד ויגנוז (ערכין ו' ע"א) יעו"ש פרש"י ד"ה יגוד ע"ש ועיין גיטין (מ"ה ע"ב). וגם על המסבב הציר הא מכחו השמות של מגינת סוטה נשחקין ולא התירו בגמרא שבת (ק"כ ע"ב) רק גרמא שהמים מוחקין את השם ולא כחו. והא דכתב שם הרשב"א ד"ה לעולם דלא דמי למקרב כלי עם מים תחת הנר דהתם אם יפלו ניצוצות ודאי תכבה. אבל כאן אפשר דלא ימחוק ע"ש משמע לכאורה מדבריו דלכך מותר לירד לתוך המים ולטבול עם השם משום דלא פסיק רישא הוא ולכאורה דבריו תמוהין דהא הגמרא אמר משום גרמא ובדבר שאין מתכוין ולאו פסיק רישא מותר אף בכחו וגם הגמרא קורא מה שהמים מוחקין גרמא והרשב"א קורא זה מוחק בידים

רק באמת כד דייקת בדברי הרשב"א ז"ל כוונה אחרת כוונתו דלכתחילה הקשה הרשב"א ממקרב את כיבויו דכיון דמכניס ידו במים דמי למקרב את כבויו ובאמת מקרב את כבויו אינו אסור רק מדרבנן לפירש הרב ר' פורת אין איסור של קירוב כיבוי רק בנותן מים בכלי תחת הנר ועיין שבת (מ"ז ע"ב) תוס' ד"ה מפני ע"ש ולפירש ר"ת וגם פי' ר"ח שם בתוס' הנ"ל דלחד תירוץ שם בתוס' אסור לפי הש"ס שלנו אף לרבנן לעשות מחיצה של מים בפני הדליקה בשבת משום קירוב כיבוי ולשיטת הרב אלפס אסור אף בטלית שאחז בה האור ליתן על הטלית מים מצד אחר כמ"ש הרמב"ן והרשב"א משמו שבת ק"כ ע"ש והיינו דהרב אלפס חשיב זה ג"כ לקירוב כיבוי עכ"פ הכל אינו אלא מדרבנן כמ"ש הר"ן סוף כירה דקירוב כיבוי גרע מגרם כיבוי וכתב שם הטעם דלכך אסור קירוב כיבוי משום דאי שריית לי' אתי לכבויי בידים ע"ש ויעוין ברשב"א סוף כירה ע"ש. עכ"פ קירוב כיבוי לכ"ע אינו אלא מדרבנן וא"כ לכאורה קשה על הרשב"א הנ"ל שהקשה על הא דאמר שיורד וטובל עם השם הא דמי למקרב את כיבויו ולמה לא הקשה הא הוי מוחק בידים לפי הה"א של הרשב"א קודם שתירץ דכאן אפשר שלא ימחוק וא"כ ס"ד השתא דבודאי מוחק והו"ל להרשב"א להקשות הא מוחק בידים כמו שמסיק שם הרשב"א שאילו ודאי נמחק היינו כמשפשף ע"ש אע"כ הפי' בדברי הרשב"א דלפי הה"א של הרשב"א ג"כ היה סברתו דהכנסת בשרו למים אין ברי שימחוק דאל"כ הוה כמשפשף בידים וכמו שמסיק הרשב"א רק הפירוש בגמרא דבשעת הכנסת בשרו במים ליכא פסיק רישא דאל"כ לא הוה גרמא כמ"ש הרשב"א וכנ"ל רק כששוהא אח"כ כדי טבילה במים בודאי ימחוק השם מחמת המים וכיון שאין מכניס אז השם במים רק דמים מוחקין השם ממילא מקרי גרמא לכך הקשה הרשב"א אף שמדאורייתא אין איסור דאינו רק גרמא כנ"ל רק אמאי אינו אסור מדרבנן כמקרב את כיבויו לשיטת ר"ח ור"ת הנ"ל דלהכי אסור ליתן כלי עם מים תחת הנר משום דאין מפסיק בין המים ובין הניצוצות לא כסברת הרב פורת משום שמא יגביה הכלי ושני הסברות סברת הרב פורת וסברא שני' כתב הרשב"א (סוף כירה) הלכך הקשה כאן הרשב"א לסברא שני'. וגם הזכיר נותן מים על הטלית מצד אחר