שו"ת אהל משה כ

והנה אמרינן בבא קמא (ס' ע"א) ליבתה הרוח כולן פטורין ליבה וליבתה הרוח אם יש בליבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור אמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו כו' רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הנ"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור הרי דמסיק הגמ' דלכך ליבה וליבתה הרוח אם אין בליבויו כדי ללבותה אלא על ידי הרוח דפטור מטעם דהוה גרמא בניזקין וגרמא בניזקין פטור הנה אף דהרמב"ם ז"ל בהל' נזקי ממון (פ' י"ד ה"ז כתב ליבה וליבתו הרוח חייב שהרי הוא גרם וכל הגורם להזיק משלם נזק שלם ולא מחלק בין שיש בליבוי שלו כדי ללבות לא משום דהרמב"ם ז"ל סבר דלא הוה גרמא אלא כמו שכתב הש"ך ז"ל בש"ע חו"מ (ס' תי"ח סע' ט' ס"ק ד') דלכך מחייב הרמב"ם ז"ל ליבה וליבתה הרוח ולא מחלק בין שיש בליבוי שלו כדי ללבות או לא משום דהרמב"ם ז"ל סבר דגרמא הוה כמו גרמי דחייב דאנן דיינינן דינא דגרמי וכדאיתא ב"ק (צ"ח ע"ב) אבל גם הרמב"ם ז"ל מודה דליבה וליבתה הרוח דאם אין בליבויו כדי ללבות הוה רק גרמא וכדברי רב אשי שם

ולפי זה שפיר יש לנו תקנה לנידון דידן להני הקארעקטין דבאים אחרים ומוציאין אותן משם ומשתמשין בהן כל דבר בזיון יש לנו לאמר להמדפיסים שיעשו כן שיאמרו לא"י שיניחו את הכתבי קדש במקום אחד בחצר במקום שיש רוח ויקח הא"י גחלת ויניחו אצל הכתבי קדש בקש והם לא ילבו כל כך עד שיהא ללבותה בלא רוח אלא שיהא הרוח מסייעתם והוה רק גרמא ואף דאמרינן לעיל דגרמא אסור מדרבנן ולא שרינן גרמא רק במקום מצוה בטבילה של מצוה אבל בלא מצוה לא שרי' לנו, אך על ידי א"י הא יש מי שאומרים דשרי לעשות איסור מדרבנן וכדכתב מרן הב"י ז"ל בשלחנו הטהור או"ח (ס' ש"ז ס' ה') דיש מתירין היכא דצריך לדבר צורך הרבה ואף להיש אוסרין שם אף ע"י א"י אף בדבר שאסור מדרבנן: אך הא אמרינן פסחים (כ' ע"ב) מי אמר ר' יהושע גרמא אין בידים לא ורמינהו חביות של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין טמאין מודה ר' אלעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר' אלעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ר' יהושע אומר יטמאנה ביד והרמב"ם ז"ל פסק בהל' תרומות (פ"י ה"ד) כר' יהושע דכתב חביות שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה אם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו יציל בידו בלא נטילת ידים ואף שהוא מטמאה והטעם כל שעתיד ליטמא מטמאין נמי בידים דהא בלאו הכי כשתרד יטמא שרי לנו נמי לעשות טומאה בידים כן הכא אף דגרמא אסור נמי שלא במקום מצוה אפ"ה הא בלא שום גרמא נמי עתיד להתבזות וימחקו דאחרים באים ועושים בהם כל צרכן בוודאי פסקינן דשרי לעשות גרמא ע"י א"י: וזה לא ניתן להאמר דשרי לעשותן ע"י א"י אף בלא גרמא כיון דגרמא שרי ועי' ברא"ש ב"מ פ' השוכר את הפועלים הכי נמי שרי לאמר לא"י האחד הא כבר הוכחנו לעיל דגרמא אסור מדרבנן וגם הא מפורש הוא בחולין (ו' ע"א) הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדרה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה במה דברים אמורים בשאמר לה עשה לי משלי אבל אמר לה עשה לי משליכי כמאן דערב ליה בידים דמי וכתב הר"ן ז"ל שם מכאן למד הרשב"א ז"ל שאסור לאמר לחנוני א"י שיעשה לו מרקחת או לפלטר לעשות לו פת דטעמא דשרי ליקח מהן מרקחת ופת היינו דסתם כלים של א"י אינו בני יומן כדמוכח (ע"ז ל"ח) והוה נותן טעם לפגם דבדיעבד שרי אבל כשאמר להם לעשות לכתחילה הרי הוא כמבשל בכליהם לכתחילה דאסור כדאמרינן הכא דכיון דאמר לה עשה לי משליכי כמאן דערב בידים דמי א"כ איך שרינן לומר לא"י היכא דגרמא שרי דהא כמאן דעביד בידים דמי אלא אין עצה רק כמו שכתבתי דוקא

ומה גם דהא מוכח מהירושלמי מגילה (פ"א ה"ט) דכל שם שלא נתקדש מותר למוחקו מדאורייתא כדאמרינן התם דאמר רב שמעית מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תילים של ר' מאיר מוחק אני את כל הללויה שבו לא נתכוין לקדשו הוה עיי"ש. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' יסודי התורה והא הקארעקטין לא נתקדשו דהא לא הוה כי אם לדוגמא בעלמא ואין בהם איסור תורה כי אם איסור דרבנן וכדכתב במחנה אפרים ז"ל בסופו. מכל הלין טעמא אסיקנא דיכול לעשות תקנה בזה האופן שבארנו לזאת אם יסכימו עמי גאוני דורינו שיח'. כל זה כתבתי שלא להלכה רק להעיר את המעיין. כה דברי הצעיר משה קריינעש מפ"ק ווילנא יצ"ו: