שו"ת אהל משה יט

מתנים למטה עד ירכיים ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה ופי' רש"י ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל בהלכות כלי המקדש (פ' ה' ה' י"ח) פלמניא תלוי למטה ברוחב שלא יתעטף בית הערוה ויתחמם ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה כלומר חללו רחב ותלוי למטה ולא היה תיק בין הירכיים להיות הערוה מתעטף בו שלא יבא לידי הרהור הנה מוכרח לנו מזאת הגמ' דגם אם לא הי' בגדי כהונה דחוקים על בשרו ונוגעין תחת זרועותיו נמי לא הוה חציצה דהא כל על בשרו כתיב גבי מכנסים ואפי"ה לא היו המכנסים נוגעין תחת הירכיים אלא היו רחבים ולא היו נוגעין תחת בשרו ולא הוה חציצה ולכך שפתים יושק דברי רבינו הרמב"ם ז"ל דהשמיט הא דבית השחי מהלכה וזה ברור בעזר השם יתברך שמו ויתעלה

והשתא הא לפי מסקנת הגמ' הוה דתפילין נמי חייצי ואף דהא לא היה יכול להסירם והוה כגופא מחמת חביבותא דמצוה אפ"ה חייצי וכן מוכח מהא דאמרינן פסחים (ס"ה ע"ב) אמר להם ר' יהודה לחכמים לדבריכם למה פוקקין את העזרה אמרו שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם והא קא חייץ לח הוא ואינו חייץ הרי דאף לגבי מצוה נמי אמרינן דחייץ ולא אמרינן דהא מחמת חביבותא דמצוה לא מקפיד ולא חייץ כן הכא שפיר מקשה הגמ' הא הוה חציצה הדיו ואף דניחא לי' הדיו ולא יכול להסירם דהא אי הוה משיר הדיו הוה איסור מחיקת השם אפ"ה הוה חציצה הא לא גרע מתפילין ומדם אף דניחא ליה שלא להסירם משום חביבותא דמצוה אפי"ה הוה חציצה ולא הוה כגופא כן הכא נמי הוה חציצה הדיו ואף דאי אפשר להסירם מטעם מחיקת השם. אבל התם גבי קליעת שערות שפיר אמרינן דלא הוה חציצה משום דהא יש סכנה אם יסירם ובזה בודאי אמרינן דלא הוה חציצה וחילוק גדול יש בין סכנה לאיסור: ואמינא לה מהא דאמרינן גיטין (פ"ד ע"א) תנו רבנן הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתרדי לתהום על מנת שתעביר את הים הגדול ברגליך אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט משום דכל תנאי שאי אפשר לו לקיים בסופו והתנה עליו מתחילתו אינו אלא להפליג בדברים וכשר איבעיא להו הרי זה גיטך על מנת שתאכלי בשר חזיר מהו לר' יהודה בן תימא אמר אביי היא היא פי' כמו דסבר ר' יהודה בן תימא על מנת שתעביר את הים ברגליך הוה הגט כשר משום שאי אפשר הוה מיקרי כן אמר הכא גבי איסור דאי אפשר לקיים מיקרי והגט כשר ורבא אמר אפשר דאכלה ולקיא דאיסור אפשר לקיים מקרי. כן הכא אף דגבי סכנה לא הוה חציצה משום דהא הוה מטעם סכנה וסכנה אי אפשר הוה מיקרי וכל שאי אפשר להסירם לא הוה חציצה אבל גבי דיו הא הוה איסור ואיסור אפשר לקיים מקרי ולכך הוה חציצה ושפיר מקשה הגמ' דיו תיפוק ליה משום חציצה וזה ברור בעזרת השם יתברך שמו ויתעלה

והשתא לפי מה שבארנו דלשיטת הרב אלפסי והרמב"ם ורש"י ור"ח ור"ת והרא"ש ז"ל הוה הדין דגרמא במחיקת השם לא הוה אלא מדרבנן אך קבורה בלא כלי חרס הוה איסור מעשה בידים ואף בכלי עץ הוה איסור דאורייתא דהא בשעתא מיהו איתא מעט מחיקה דהא הלחלוחית יפעול מעט מעט בכלי עץ וכדאמרינן סנהדרין (ע"ז ע"א) הכא בלא שרגא מתחיל הבלא בשעתא כאשר בארנו לעיל

והנה ע"כ מוכרח לנו דשריפה וקבורה בלא כלים שוין הם לענין דזה לא הוה בזיון יותר מזה דאם לא כן יקשה לן הא דאמרינן תמורה (ל"ד ע"א) כל הנקברין לא ישרפו וכל הנשרפין לא יקברו ור' יהודה אומר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי אמר לו אינו מותר לשנות. והנה הא דכל הנשרפין לא יקברו מפרש רש"י ז"ל הטעם דילמא אתי אינש ואשכח להו ואכל להו אבל הא דכל הנקברין לא ישרפו פריך הגמ' מאי טעמא ואמרינן משום דכל הנקברין אפרן אסור והנשרפין אפרן מותר אבל בלא זה הוה לן למימר דאף כל הנקברין ישרפו ולא אמרינן דשריפה הוה יותר בזיון מקבורה אלא ע"כ מוכרח לנו מזה דשריפה לא הוה יותר בזיון מקבורה בלי כלים

והנה הא דכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה (פ"ו ה' ח') כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפן או לאבדן ביד והמאבדן ביד היו מכין אותו מכת מרדות הנה בודאי לא כתב כן אלא על שאר כתבי קדש שאין בהן אזכרות ושמות דהא כתבי קדש עם אזכרות אם שרפן הי' לוקה מן התורה וכדמוכח מהא דאמרינן סנהדרין (קי"ג ע"א) כתבי הקדש יגנזו מתניתין דלא כר' אלעזר דתניא ר' אלעזר אומר כל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת שנאמר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה והיכא דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לה' כו' הרי דאם שרף את השם הי' לוקה מן התורה משום לא תעשון כן אלא ע"כ דהרמב"ם ז"ל קאי על כתבי קדש שאין בהם אזכרות אפ"ה אסור מדרבנן למוחקן וכדמוכח מהא דאמרינן שבת (קט"ז ע"א) הגליונים וספרי צדוקים אין מצילין אותן מפני הדליקה ר' יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן אמר ר' טרפון שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת אזכרות שבהן הרי להדיא דאף על כתבי קדש שאין בהם אזכרות נמי יש איסור שריפה והוא רק מדרבנן מדקאמר דשורפן אותם ואת אזכרות שבהם ומכלל דשלא ספרי צדוקים אסור לשורפן אף בלא אזכרות וגם דקאמר והשאר שורפן הרי שאינו של צדוקים אסור לשורפן ועל זה קאי הרמב"ם דאם שורף אותם הי' לוקה מכת מרדות: