שו"ת אהל משה טו

יסוך ולא יעמוד במקום הטינופות נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו ולא יהדק כדי שלא יחוץ שלא אמרו לכרוך עליו גמי אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום. הרי בפירוש סבר הרמב"ם ז"ל דגרמא מותר מן התורה במחיקת השם וכן כתב מרן הכ"מ שם דמסקנת הגמ' דגרמא מותר במחיקת השם וכל הענין דכורך עליו גמי אינו אלא מטעם אסור לעמוד בפני השם ערום

וזה לא תיקשא לן על שיטת הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם והר"ח והר"ת ז"ל דסברי דזה לא הוי גרמא היכא דלא מפסיק ולא מידי הא הכא גבי שם כתוב על בשרו דמקשי הגמ' הא הוי גרמא ולא אמרינן דהכא לא הוי גרמא כי אם מעשה בידים כמו מחיצה של מים דלא מפסיק הכלי הוה מעשה בידים ולא גרמא כבר תירץ בזה רבינו הגדול הרשב"א ז"ל בחי' שבת (ק"ך ע"ב) דכתב וז"ל תמיה לי דהא מכיון שהוא מכניס ידו במים הרי זה מקרב את כיבויו וי"ל דלא קרינן מקרב את כיבויו אלא כענין נותן מים בכלי שתחת הנר ואי נמי בנותן בצד הטלית שאחז בו האור משום דאם יפלו שם ניצוצות או תגיע שם הדליקה ודאי תכבה אבל כאן אפשר דלא ימחוק שאילו ודאי נמחק היינו כשמשפשף שהרי הוא נותן ידו במים ע"ש

והשתא אתא שפיר דלכך סובר הירושלמי דמגילתה נגנזת תחת צירו של היכל ולא הוה בה איסור מחיקת השם להנותן תחת צירו של היכל דהא זה הוי רק גרמא לשיטת הירושלמי דלא סבר התירוץ של רב אשי דשאני התם דמקרב את כיבויו ולפי שיטתו של הירושלמי אף שלא מפסיק ולא מידי גם זה לא הוי מעשה בידים דהא גם מחיצה של מים נמי שרי לרבנן אם כן הכא גבי מגילתה שפיר היתה נגנזת תחת צירו של היכל ולא הוה בה להנותן איסור מחיקת השם דהא זה הוי רק גרמא אף דלא מפסיק ולא מידי וגרמא שרי במחיקת השם

ואף למסבב את הדלת צירו של היכל ליכא בזה איסור מחיקת השם מהא דכתב רבינו הגדול רש"י ז"ל זבחים (צ"א ע"ב) גבי הא דאמרינן התם אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו על גבי האישים מ"ט א"ק ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח נחוח לה' והא קא מכבה כיבוי במקצת לא שמי' כיבוי איני והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה חייב דליכא אלא האי ת"ש יין כדברי ר' עקיבא בספלים שמן כדברי ר' טרפון לאישים ועוד תניא יין נסך לספלים או אינו אלא לאישים הא כר' יהודה דסבר דבר שאין מתכוין אסור והא כר' שמעון דסבר דבר שאין מתכוין מותר ופי' רש"י ז"ל הא דתניא יין נסך לספלים ולא לאישים כר' יהודה דסבר דבר שאין מתכוין אסור הוי לא תכבה אפי' בלא מתכוין הלכך עקר ליה למשמעותא דקרא דאשה למדרשיה נחת רוח הוא לפני כאישים והא דשמואל דקאמר דמזלפו על גבי אישים ר' שמעון היא דסבר דבר שאין מתכוין מותר דכיון דאין מתכוין לכבות אין לא תכבה ראיה עליו לאסור למעקר ממשמעותא דקרא דאשה משום קושיא דלא תכבה וכתב רש"י ז"ל וא"ת פסיק רישא ולא ימות הוא אפשר דמזלף ליה בטיפין דקות הלכך אי נמי מכבה בטיפין גסות דבר שאין מתכוין הוא ע"ש

המתבאר לנו מדברי רבינו הגדול רש"י ז"ל דכל פסיק רישא דאסר לנו אף ר' שמעון לא הוי אלא היכא שאין לו לעשות באופן אחר רק בדרך אסור בזה הוה פסיק רישא אבל היכא דיש לו לעשות שלא בדרך איסור אף שעשה בדרך איסור זה לא הוי פסיק רישא ומותר לר' שמעון בדבר שאין מתכוין וראיה גדולה לזה מהא דכתב רש"י ז"ל בכורות (ל"ג ע"ב) בכור שאחזו דם אפי' מת אין מקיזין לו דם דברי ר' יהודה וחכ"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ר' שמעון אומר יקיז אע"פ שהוא עושה בו מום ורש"י ז"ל גרס על ר' שמעון יקיז אפי' במקום שעושה בו מום ואף דהא הוי פסיק רישא דמודה בה ר' שמעון דאסור אפ"ה יקיז אפי' במקום שעושה בו מום משום דהא לא הוי פסיק רישא דהא יכול להקיז בו במקום שאין עושה בו מום ולכך שרי נמי להקיז אף במקום שעושה בו מום דזה לא הוה פסיק רישא ואין צורך לנו לפרש כדברי הברטנורה דפירש אף במקום שעושה בו מום אם הוא צריך להקיז מאותו אבר משום דקשיא ליה דהא הוי פסיק רישא דמודה בה ר' שמעון והוכרח לפרש כן כשיטת הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שלו דאין כונתו במה שנאמר כאן אע"פ שהוא עושה בו מום שאירע מום בשעת מעשה הקזה בהכרח לפי שמודה ר' שמעון בפסיק רישא אלא הוא אומר שאין חוששין אם אירע בו מום אחר הקזה לפי שהוא דבר שאין מתכוין ולא נפל בו מום מחמת הקזה בהכרח כדי שנדמה אותו לפסיק רישא שהרמב"ם ז"ל יפרש אף שעושה בו מום אף דאפשר שאירע בו מום מחמת הקזה. אבל אם בודאי בשעת מעשה הקזה נעשה בו מום לא הוי שרי אף לר' שמעון דהא הוי פסיק רישא אבל לפי שיטת רש"י ז"ל יתפרש בפשיטות כשיטתו בזבחים (צ"א ע"ב) דכל שיכול לעשות בלא איסור שרי נמי לעשות דרך איסור דזה לא הוי פסיק רישא כן הכא הא יכול להקיז במקום שאין עושה בו מום הלכך שרי נמי להקיז אף במקום שעושה בו מום בהכרח

והשתא נמי הכא גבי מגילתה נגנזת תחת צירו של היכל אף להמסבב לא יהיה בה איסור דמוחק את השם בידים דהא הוי דבר שאין מתכוין ושרי ואף דהא הוי פסיק רישא דזה לא הוי פסיק רישא דהא יכול לסבב את הדלת לאט לאט כל היום בדרך שלא ימחוק את השם בשום אופן והלכך שרי נמי ליה לסבב את הדלת אף במהירות ואף שימחוק השם אפ"ה שרי כל שיכול לעשות שלא בדרך איסור זה לא הוי פסיק רישא והלכך שפיר הירושלמי לשיטתו אזיל דמגילתה נגנזת תחת צירו של היכל אבל הרמב"ם ז"ל לשיטתו