שו"ת אהל משה יד

מחיצה אלא דאסרי משום דזה לא הוה גרמא אלא מעשה בידים דעד כאן לא הוה גרמא אלא מחיצת כלים עם מים דהא מפסיק בין המים לבין האור אבל מחיצה של מים בלא כלי הא לא הוה הפסק כלל לא הוי גרמא אלא מעשה בידים והירושלמי פליג על זה דגם מחיצה של מים נמי פליגי רבנן ושרי דגם זה נמי לא הוי רק גרמא

והנה הרב אלפסי ז"ל על כרחך סבר כשיטת הר"ח והר"ת דפירושו דשאני הכא מפני שמקרב את כיבויו הוי מטעם דהוה מעשה בידים ומחיצה של מים בלא כלי אף רבנן אסרי דהא אמרינן שבת (ק"כ ע"א) ר' שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן האור מפני שהוא מחרך ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים מים ובין ריקנין בשביל שלא תעבור הדליקה ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים לפי שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה אמר רב יהודה אמר רב טלית שאחז בה האור מצד אחד נותנין עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה מיתיבי טלית שאחז בה האור מצד אחד פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה וכן ספר תורה שאחז בו האור פושטו וקורא בו ואם כבתה כבתה הוא דאמר כר' שמעון בן ננס אימר דאמר ר' שמעון בן ננס מפני שהוא מחרך גרם כיבוי מי אמר אין דקתני סיפא ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שאינן יכולין לקבל את האור מכלל דתנא קמא שרי. וכתב האלפסי ז"ל טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה ולא הביא להלכה הא דרב יהודה אמר רב טלית שאחז בה האור מצד זה נותנין עליה מים מצד אחר ואף דבגמ' מסקינן דלרבנן דסברי גרם כיבוי מותר ומותר לעשות מחיצה עם כלים של מים מותר נמי לתת מים על הטלית שאחז בה האור ואם כבתה כבתה וא"כ דהלכה כרבנן דר' יוסי דמותר לעשות מחיצת כלים עם מים וכדכתב האלפסי ז"ל בעצמו פרק כל כתבי ואם כן אמאי לא פסק כרב יהודה אמר רב וכתבו הראב"ד והרמב"ן ז"ל הטעם על רבינו האלפסי ז"ל דהא דרב יהוד' אמר רב אינו להלכה לפי שהוא מדמה מחיצת מים ממש למחיצת כלים ואינו כן אלא אפילו רבנן ור' שמעון בן ננס נמי אוסרים מחיצה של מים ממש בלא כלי דהא זה לא הוי גרמא אלא מעשה בידים והביאו ראיה לזה מהא ששנינו סוף כירה (מ"ז ע"ב) אלא אמר רב אשי אפילו תימא רבנן שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו הרי דזה לא הוי גרמא אלא מעשה בידים דלא הוי גרמא אלא היכא דמפסיק הכלי אבל מחיצה של מים ממש בזה אף רבנן ור' שמעון בן ננס נמי מודו דאסור משום דזה הוי מעשה בידים ולכך הוי זאת הסוגיא שלא להלכה דלפי זה אסרינן טלית שאחז בה האור מצד זה ליתן עליה מים מצד אחר אף לרבנן ור' שמעון בן ננס דזה הוי כמו מחיצה של מים דהוי מעשה בידים. הרי דסבר האלפסי ז"ל כפי' הר"ח והר"ת ולא כפי' הרב ר' פורת דמחיצה של מים אף לרבנן אסור דזה הוי מעשה בידים וכן משמע מדברי הרא"ש ז"ל בפרק כל כתבי דלא הביא הא דרב יהודה אמר רב אלא דכתב טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה וכן ספר תורה פושטו וקורא בו ואם כבה כבה וכן כתב מרן הב"י (סי' של"ד) הרי דגם רבינו הרא"ש ז"ל גם כן סבר כשיטת הר"ח והר"ת ולא כפי' הרב ר' פורת אלא דזה הוי מעשה בידים וכן מוכח מדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דכתב (בה' שבת פ"ה ה"ה) ואסור ליתן לתוכו מים מפני שהוא מקרב כיבוי הניצוצות הרי להדיא דסובר הרמב"ם ז"ל כשיטת הר"ח והר"ת ולא כשיטת הרב ר' פורת אלא דזה הוי מעשה בידים ולא גרמא ואף דהא פסק כרב יהודה אמר רב דטלית שאחז בו האור מצד זה נותנין עליו מים מצד אחר ואם כבתה כבתה כדכתב בה' שבת (פ' י"ב ה"ו) מוכרחין אנו לאמר דסבר כשיטת הרשב"א ז"ל דחילק בין ההיא דפרק כירה להא דר' יהודה אמר רב דהתם אין דבר מפסיק בין הניצוצות והמים אלא האויר והמים תחת הניצוצות ממש אבל בטלית אין המים תחת האש כדי לכבות כשיפול אלא מן הצד ואין האש נופלת לתוך המים להדיא כדכתב הרשב"א ז"ל בחי' שבת סוף כירה דה"מ מפני ע"ש. או כדברי הר"ן ז"ל סוף כירה דכתב לחלק ביניהם דטלית שאחז בה האור היינו טעמא לפי שאין המים מכבין את הדולק אלא מונעם שלא יתפשט האור אבל הכא בפ' כירה טפי מגרם הוה אבל לכולם הוי פירושו של הגמ' הא דקאמר רב אשי שאני התם דמקרב את כיבויו משום דהוי מעשה בידים ולא גרמא

והשתא אתא שפיר דהא אמרינן שבת (ק"ך ע"ב) ורמי דרבנן אדרבנן ורמי דר' יוסי אדר' יוסי דתניא הרי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופות נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל ר' יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ופי' רש"י ז"ל דקס"ד השתא כדי שלא ימחוק את השם במים אלמא לרבנן גרם מחיקה אסור ולר"י שרי ומשני הגמ' שאני התם דאמר קרא ואבדתם את שמם לא תעשון כן לד' וכו' עשייה הוא דאסר גרמא שרי אי הכי הכא נמי כתיב לא תעשה מלאכה עשייה הוא דאסר גרמא שרי מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית אתי לכבויי אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן ומה התם דאדם בהול על ממונו שרי הכא לא כ"ש ותסברא האי גמי היכי דמי אי דמהדק קא הוי חציצה אי לא מהדק עייל בה מיא חציצה תיפוק לי' משום דיו בלחה אלא אמר רבא ב"ר שילא היינו טעמא דרבנן דקסברי אסור לעמוד בפני השם ערום ולאהדורי אגמי פליגי דרבנן סברי טבילה בזמנה לאו מצוה ומהדרינן ור"י סבר טבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן הרי דמסקנת הגמ' דלא פליגי רבנן ור' יוסי מטעם שלא ימחוק את השם דהא לא הוי כי אם גרמא וגרמא שרי גבי מחיקת השם. וכן מוכח מהא דכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ו ה"ו בה' יסודי התורה) וכן אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא