שו"ת אהל משה יג

סימן א

שאלה מה לעשות עם הקארעקטין שאצל המדפיסים ספרי קודש אשר מתרבים אצלם עד שנלאו למצא עצה מה לעשות בהן כי לגונזן כדינא בארונות של חרם בקרקע לבד שהדבר כבד למאד בטירחא יתירא והוצאה מרובה לבד זה באין אחרים ומוציאין אותן ובאין ע"י זה לבזיון שימכרו לכל תשמיש אם יש איזה תקנה לזה או לא

תשובה גרסינן בירושלמי סוטה (פ"ג ה"ג) עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת תחת צירו של היכל למה בשביל לשחקה ופירשו המפרשים ז"ל דנגנזת תחת צירו של היכל שהדלת סובבת בה בשביל לשחקה שיהא נשחק הספר והכתב מעצמו ע"י סביבות הדלת וכן כתב רש"י ז"ל סוטה (כ' ע"א) דה"מ מגילתה נגנזת בצירי ההיכל דכל כתבי הקודש שאינן ראוין לקרות בהן נגנזין שלא יתבזו וקשה הא אמרינן מכות (כ"ב ע"א) מתקיף לה רב חנניה ולחשוב נמי המוחק את השם בהליכתו ואזהרתו מהכא ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' כו' וכן מפורש בש"ס בדוכתא טובא איסור מחיקת השם וכן כתב הרמב"ם ז"ל (בה' יסודי התורה פרק ואו הלכה א') כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה הי' לוקה מן התורה שהרי הוא אומר בעבודת כוכבים ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' כו' א"כ היך נגנזת המגילה עם השמות הכתובים בתוכה תחת צירו של היכל בשביל לשחקן הא איכא בזה איסור מחיקת השם וגם להמסבב את הדלת איכא איסור הא מוחק את השם בידים איברא דרבינו הרמב"ם ז"ל השמיטו ולא הביא להלכה דנגנזת תחת צירו של היכל וכתב על זה מרן הכ"מ ז"ל בהלכות סוטה (פ"ד הלכה ד') ודע דבתוספתא ובירושלמי סוטה (פ"ג) תני דנגנזת תחת צירו של היכל ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ז"ל

ואמינא בזה דאתא שפיר משום דהירושלמי לשיטתו אזיל וגם הרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דגרסינן שבת (מ"ז ע"ב) נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה לימא מתניתין כר' יוסי דאמר גורם לכיבוי אסור ותסברא אימר דאמר ר' יוסי בשבת בערב שבת מי אמר וכי תימא הכא נמי בשבת והא תניא נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות בשבת ואין צריך לומר בערב שבת ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה מערב שבת ואין צריך לומר בשבת ופי' רש"י ז"ל ואי לגרם כיבוי מדמית לה אפי' כר' יוסי לא מתוקמא דבערב שבת לא אמר ר' יוסי דאסור גרם כיבוי אלא אמר רב אשי אפי' תימא רבנן שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו ופי' רש"י ז"ל מתניתין אפי' לרבנן דלא דמי לגרם כיבוי דהתם כי מטי דליקה לכלים דליקה הוא דפקע להו וגרמא בעלמא הוא אבל זה שנתן המים ממש תחת הנר מכבה ממש הוא וגזירה מבעוד יום אטו משחשיכה. מקרב את כיבויו, זימן כיבוי להדיא והוה ליה מכבה ממש אי הוה יהיב ליה בשבת

והנה הר"ח והר"ת פירשו הא דרב אשי דקאמר שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו דהכא לא הוה גרמא אלא הוה מעשה בידים דמתניתין אפי' לרבנן דעד כאן לא שרו התם לעשות מחיצה עם כלים של מים דהתם הוה רק גרמא שאינו מכבה עד שיתבקעו הכלים אבל הכא דאין נותנין מים בכלי כדי לקבל הניצוצות דהא זה לא הוה גרמא אלא הוה מעשה בידים דהא לא הוה הפסק בין מים לניצוצות והניצוצות מיד נכבות כשנופלות בכלי והוה כמו מחיצת מים דאסור. והרב ר' פורת ז"ל פי' דהפשט דשאני הכא מפני שמקרב את כיבויו לא הוה פירושו דהוה מעשה בידים אלא דזה נמי הוה גרמא אפ"ה לרבנן נמי אתיא משום דגזרינן שמא יבא לידי כיבוי בידים עי' תוס' שם דה"מ מפני

וגרסינן בירוש' שבת (פ"ג ה"ח) רבי שמואל בשם ר"ז דר' יוסי היא דאמר ר"י הוינן סברין מימר מה פליגין ר"י ורבנן בשעשה מחיצה של כלים אבל אם עשה מחיצה של מים לא מן מה דמר רבי שמואל בשם ר' זעירא דר' יוסי היא הדא אמרה אפי' עשה מחיצה של מים נמי מחלוקת פי' דמהא דקאמר ר' שמואל בשם ר' זעירא דר' יוסי היא ולא רבנן מוכח מזה דר' יוסי ורבנן פליגי נמי על מחיצה של מים אפ"ה נמי סברי רבנן דמותר לעשות מחיצה של מים ולא הוה מעשה בידים אלא דגם זה הוה נמי רק גרמא ולא מעשה בידים הנה נתבאר לנו מזה הירושלמי דפליג על הש"ס בבלי דהש"ס בבלי סבר דעל מחיצה של מים לא פליגי רבנן דשרי לעשות