ראשית בכורים צח

דהערל פטור מהראי' ודלא כהירושלמי הנ"ל דע"כ צ"ל דהירו' ס"ל באמת כרבנן דר"ע בהא וכמש"ל בעז"ה) ואמנם אם נקרע ונמצא זכר בז' של פסח או ביו"ט אחרון דחג כיון שא"א למולו עוד אז פשוט דפטור להרמב"ם ז"ל הנ"ל ואין לומר דהרי איגלאי מילתא למפרע שהי' זכר בראשון וגם לא הי' נידון אז כדין ערל עדיין וכמש"ל והו"ל כנתחייב בראשוןן בודאי מ"מ הדבר פשוט דכיון דעכ"פ השתא לאו בר חיובא הוא דערל הוי אין לחייבו כלל השתא אף דאיגלאי מילתא דנתחייב כבר בראשון ואף שהתוס' בחגיגה ט' שם ד"ה כיון נסתפקו בזה בפשוט בראשון וחיגר בשני למ"ד תשלומין דראשון הם אי אמרינן דכיון דהוי רמיא עלי' חיובא בראשון תו לא פקע מיני' אע"ג דהשתא לא חזי ע"ש מ"מ נראה לי דעד כאן לא נסתפקו בזה אלא בחיגר לבד אבל בטהור בראשון ונטמא במת בשני באופן שישאר כן טמא בכל ימות הרגל הדבר פשוט דודאי פטור להביא קרבנותיו עוד אף שנתחייב בראשון משום שעיקר פטור הטמא נפק"ל בחגיגה ד' מקרא דובאת שמה והבאתם שמה דטמא כיון שאינו בביאה אינו בהבאה וכמש"ש בתוד"ה דכתי' דגזירת הכתוב הוא בעולת ראי' דבעינן שיהי' ראוי לבוא וליכנס אז למקדש בשעה שמביא קרבנותיו ע"ש וא"כ הדבר פשוט לכאורה דבטמא ודאי דלא מצינו למחייבי השתא כלל ע"י כנתחייב בראשון כשהי' טהור אז אפילו למ"ד כולם תשלומין דראשון הוא ולא דמי כלל פטור דטמא לכל אינך פטורי ראי' בזה באמת דכל אינך פטורי ראי' לא נפק"ל רק מקרא דיראה כל זכורך כו' כם בריש חגיגה ע"ש ולהכי שפיר י"ל דכל שהיו ראוים לראי' ביו"ט ראשון עכ"פ הרי כבר נתחייבו בעיקר יום חיובא דידהו דהיינו ביו"ט ראשון ולא נפקע חיובם עוד אף שנעשו חגרים אח"כ בתשלומי החג כד' התוס' הנ"ל בזה אבל הטמא דעיקר פטורא דידי' הוא רק משום דבעינן שיהי' ראוי לבוא בעזרה בשעת הבאת קרבנות החג שלו דוקא וכמש"ל וא"כ נראה פשוט דלכו"ע אין לחייבו השתא כלל אף שהי' טהור בראשון והי' ראוי לבוא אז בפנים כיון דמ"מ בשעת הבאת קרבנותיו בתשלומי החג כבר נטמא ואין ראוי לבוא עוד בפנים כלל ונראה לי שלזה נתכוונו התוס' ז"ל בחמת בד"ה כיון הנ"ל שכתבו בסוף דבריהם שם וז"ל ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי הואיל ואינו בביאה אינו בהבאה עכ"ל וכבר עמדו המפרשים ז"ל בד' התוס' בזה שדבריהם שם נראים כסותרין זה את זה שבתחילה לא כתבו להסתפק בזה רק לר' אושעיא לבד דלדידי' לא מצינו למחייבי את הפשוט בראשון וחיגר בשני כיון דס"ל תשלומין זה לזה הם. אבל למ"ד תשלומין דראשון הם נראה קצה דפשוט להו שם בזה דלדידי' ודאי כיון דהוי רמיא עלי' חיובא בראשון תו לא פקע מיני' אע"ג דהשתא לא חזי ע"ש ושוב כתבו בפשיטות להיפך דכיון דהשתא לאו בר חיובא הוא כו' ומשמע דלכו"ע כתבו כן שם והגאון בעל מהרש"א ז"ל כ' שם וז"ל ור"ל דמה"ט כיון דהשתא לאו בר חיובא לא מצי מייתי כו' אפי' לר"י דאית לי' תשלומין דראשון כו' ע"ש והוא תמוה לענ"ד באמת דמלבד דאין מקום לפ"ז למ"ש התוס' בסוף הדיבור זה דהואיל ואינו בביאה כו'. דלא מצינו באמת הך טעמא דאינו בביאה כו' גבי חיגר ולא בשום פטורי ראי' כלל רק גבי טמא לבד וכמש"ל (ומאי ענין אינו בביאה דאמרינן גבי טמא דהיינו שאסור לבוא אז למקדש בטומאה לשאר פטורי ראי' בזה שאינו אלא דאינם צריכין לבוא בעזרה אז) ועכ"פ אחרי דלא חידשו ההוס' כאן שום סברא להיפך כלל בזה ממ"ש בתחילה בהך דינא למ"ד תשלומין דראשון דנראה לדידי' דכיון דחיובא הוה רמיא עלי' בראשון תו לא פקע כו' וכמש"ל ואיך כתבו שוב להיפך בלא שום סברא מחודשת כלל בזה רק מהך טעמא דכיון דהשתא לאו בר חיובא כו' וכמ"ש ______________________ ע"ש (והא דא' רשב"ג שלא היו יו"ט לישראל כו' ודאי דלאו דוקא הוא דודאי גם בזמנו הי' יו"ט כמאז כיון דס"ל דלא בטלה מג"ת וכמ"ש) אבל מ"מ ר' מתנא ודאי דס"ל כהילכתא בזה דבטלה מג"ת וכמ"ש) ומשו"ה הוצרך ר' מתנא להוסיף עוד טעם בזה מפני שבו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה כו' דמהך טעמא ודאי דשייך לעשות אותו ליו"ט גם בזה"ז שהרי הנס הזה באמת הי' לאחר החורבן זמן רב וכמ"ש וע' ברשב"ם בב"ב קכ"א שכ' דכולהו הנך אמוראי דמפרשי טעמא דרשב"ג בזה לא פליגי אהדדי אלא דכל חד אמר מאי דשמע לי' מרבי' ע"ש ולמ"ש הנה יש הכרח ד' הרשב"ם ז"ל הללו בזה מתוך קושית הגאון בעל גבורות ארי ז"ל הנ"ל ופשוט דלד' הרשב"ם הנ"ל אין מקום כלל לקושית הגבו"א ז"ל הנ"ל בזה דודאי גם לר' מתנא שפיר הי' נוהג יו"ט זה מאז גם בזמן הבית עכ"פ מאידך טעמי דהש"ס שם בזה כיון דכל חד אית לי' דחברי' באמת וכמ"ש ורק דר' מתנא הוצרך לחדש טעמא דידי' להיפך באמת דאי מאידך טעמי לא הי' נוהג עוד בזה"ז כלל למאי דקיי"ל דבטלה מג"ת וכמ"ש) ועכ"פ הי' אפשר ליישב לכאורה בזה ד' הפוסקים ז"ל באו"ח ס' קנ"א הנ"ל שכ' שלא ליפול על פניהם בט"ו באב גם בזה"ז וכמ"ש שאין זה מטעמא שכ' המג"א ז"ל שם לפי שהי' יו"ט גדול בזמן המקדש וכמש"ל בשמו דאי מטעם זה ודאי דלא הי' להם להפוסקים ז"ל להביא דין זה בזה"ז כלל כיון דקיי"ל דבטלה מג"ת וכמ"ש רק דעיקר טעמא דהפוסקים ז"ל בזה נראה דסמכו אהא דר' מתנא הנ"ל לבד דעיקר טעמי' דידי' לא אצטריך באמת אלא לזמן הזה בלבד וכמ"ש וא"ש אבל באמת אין מקום לכאורה לכל זה כלל דאם נאמר דלר' מתנא הוה קשיא לי' אהא דרשב"ג בזה דהתינח בזמן שבהמ"ק קיים אבל בזה"ז הרי קיי"ל דבטלה מג"ת וכמ"ש א"כ הרי לפ"ז גם להך טעמא דר' מתנא גופי' אין מקום לכאורה כלל דכיון דבטלה מג"ת אין לנו להוסיף ג"כ שום יו"ט בזה"ז כלל אף על נס שאחר החורבן באמת וכדא' להדיא בר"ה י"ט הנ"ל על יו"ט דכ"ח באדר דלמ"ד בטלה מג"ת איך יכלו להוסיף יו"ט זה בזה"ז כלל דכיון דקמייתא בטיל אחרניתא איך מוסיפין בזה"ז כלל ע"ש וה"נ פשוט דתקשי נמי כה"ג על יו"ט זה דט"ו באב דאם איתא דס"ל לר' מתנא בזה דמשום כל אינך טעמי דבש"ס שם שאינם שייכים רק בזמן הבית לבד לא הי' נוהג עוד יו"ט זה בזה"ז כלל וכמ"ש א"כ ודאי פשוט דגם מהך טעמא דר' מתנא נמי אף שהי' לאחר החורבן ______________________ כדי שיגביהו המים על ידי הכלים משום דהו"ל הוויות המים הללו שעלו ע"י הכלים כהוי' ע"י טומאה וכמש"ל הנה הש"ך ז"ל שם האריך לחלוק בזה על העט"ז הנ"ל באמת וכ' בפשיטות שם דאין ענין הווייתן ע"י טומאה לכאן שהרי המקוה כשרה בלאו הכי אלא שרוצה שיתפחו מימי' ועדיף טפי ממבטל הזחילה ע"י דבר המקבל טומאה (דבשו"ע שם סעיף נ' שכ' בשם הר"ש ז"ל הנ"ל דאין לבטל ולעכב הזחילה בדבר המקבל טומאה ע"ש רק שכ' שם דיש מי שמתיר בזה לסתום בדבר המק"ט והוא ד' הרא"ש ז"ל הנ"ל ויבואר להלן אי"ה) דהתם אי לאו הכלי הי' נפסל בזחילה לגמרי משא"כ בנ"ד הנ"ל עכ"ד הש"ך ז"ל שם בזה והנה אף דלמש"ל בעיקר ישוב ד' הר"ש וס' יראים ז"ל הנ"ל בזה דפסקו בפשיטות כר' יוסי הנ"ל באמת אף דהו"ל נגד סתמא דסופ"ה דמקואות הנ"ל דע"כ צ"ל דסמכו בזה רק על הך סתמא שהוא בתראי טפי בסופ"ז הנ"ל דלא קתני רק דכובש בחבילי עצים וקנים לבד וש"מ דבכלים פסול באמת וס"ל ע"כ דטעמא דהך מהני' דקפסל בכלים משום דס"ל כר' יוסי הנ"ל בזה וכמש"ל וא"כ ממילא מוכח דע"כ דס"ל ודאי דטעמא דקפסל בכלים דאינו אלא משום דס"ל כד' העט"ז ז"ל הנ"ל בזה ודלא כמש"ש הש"ך ז"ל הנ"ל דטעמא דמתני' הנ"ל דקאסר לכבוש בכלים דהוא משום דהו"ל