ראשית בכורים צז

זכר בשאר הימים דגם לחזקי' הנ"ל חייב משום דאיגלאי מילתא דזכר הי' וכמש"ל וא"כ ע"כ צ"ל לפ"ז דלא ממעטינן לטומטום מקרא כלל רק משום ספק אשה לבד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הנ"ל באמת (דאי מקרא הנ"ל הו"ל למיפטרי ודאי אף בכה"ג דאיגלאי מילתא נמי וכמ"ש) וא"ש ד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל דפסק כהירושלמי בזה וכדרכו בכ"מ ורק שי"ל עוד דלכן דחה באמת הסוגיא דינן דנפק"ל לטומטום מקרא בהדיא נגד שיטת הירושלמי הנ"ל בזה משום דהרמב"ם ז"ל לטעמי' דבפ"ב מה' בכורות ה"ה פסק שם כר"ח בבכורות מ"א דטומטום ספיקא הוא ע"ש. ולדידי' הרי אמרינן שם בכל הסוגיא דבכורות מ"ב דבכ"מ דנפק"ל לטומטום מקרא בהדיא דכדי נסבי' באמת (ואף בהזכר דכתי' גבי עולה ע"ש) וא"כ י"ל דה"נ לר"ח דטומטום דאימעיט גבי ראי' מקרא הנ"ל דג"כ כדי נסבי' ולא אימעיט רק מספק אשה לבד וס"ל לר"ח נמי כהירושלמי הנ"ל בזה ולכן שפיר דחה הרמב"ם ז"ל להסוגיא דילן בחגיגה ד' הנ"ל נגד הירושלמי הנ"ל משום דר"ח בבכורות הנ"ל נראה דס"ל ג"כ כהירושלמי הנ"ל וכמ"ש וא"ש וע' בלח"מ פ"ד מה' אישות הי"א שהאריך בזה בישוב ד' הרמב"ם ז"ל בכ"מ וצ"ע שם בדבריו ז"ל ואכמ"ל) ושוב מצאתי בעז"ה בגליון הירושלמי הנדפס מחדש כעת בזיטאמיר להגאון מוה' מרדכי זאב ז"ל שהרגים ג"כ שם דלשיטת הירושלמי הנ"ל ע"כ צ"ל דצא ס"ל למעט טומטום מקרא כלל וכ' ג"כ בקוצר שם דהרמב"ם נראה דסמך על הירושלמי בזה ע"ש אבל לח האריך לבאר כמ"ש דלמה דחה באמת הסוגיא דילן הנ"ל נגד הירושלמי בלבד ולא הזכיר גם לסוגיא דבכורות הנ"ל ולא הביא מ"ש השאג"א הנ"ל ג"כ בזה ולמ"ש א"ש הכל בעז"ה

(ואמנם בעיקר דין זה דטומטום שנקרע ונמצא זכר אף שכתבנו דהרמב"ם ס"ל כד' הירושלמי בזה דא' דאיגלאי מילתא למפרע וכמ"ש מ"מ בשנמצא זכר ביו"ט ראשון אף דלהירושלמי הנ"ל פשיטא לי' דבהא כו"ע מודו דחייב וכמש"ל אבל לד' הרמב"ם ז"ל ודאי דאינו כן דכיון דאיהו ז"ל פסק באמת דהערל פטור מהראי' וכמש"ל א"כ נראה שיש בזה חילוק בדין לד' הרמב"ם ז"ל דאם נקרע ונמצא זכר בליל יו"ט ראשון אף דאיגלאי מילתא למפרע דזכר הי' מ"מ כיון דלבתר שנקרע הו"ל ערל וא"א למולו עוד באותו היום דיו"ט הוא והרי הו"ל כטמא בכל יום ראשון אף שהי' טהור בתחילת ליל יו"ט ראשון דמבואר ברמב"ם פ"ב ה"ה מה' חגיגה שם דפטור מן הראי' לגמרי כיון דבשעה שהי' ראוי להביא קרבן שהוא בתחילת היום דיו"ט ראשון כבר הי' פטור אף שנטהר ביום שני אבל אם נקרע לאחר שהאיר היום ביו"ט ראשון ונמצא זכר כיון דאיגלאי השתא דבתחילת היום הי' זכר ואז לא הי' נדון עדיין כערל כלל דקודם שנקרע לא הי' מאוס עדיין וכמש"ל א"כ הו"ל לאחר שנקרע אח"כ (אף שנעשה ערל אז וא"א למולו בכל יום ראשון) כדין מי שנטמא ביום ראשון לאחר שהאיר היום דפסק הרמב"ם שם דחייב להביא חגיגתו וראייתו בתוך ימי הרגל כשיטהר (ומ"ש בכ"מ שם שלמד הרמב"ם ז"ל כל זה מדין הנזיר ע"ש הוא כד' שגגה במחכ"ת בזה וכמש"ל ד' נ"ח באורך בעז"ה ע"ש) וה"נ חייב להביא קרבנותיו לאחר שימול בחוה"מ ומשא"כ כשנקרע בליל יו"ט ראשון דכשהאיר היום ביו"ט ראשון כבר הי' ערל אז בכל אותו היום ושוב נפטר לגמרי בודאי לד' הרמב"ם ז"ל דפסק ______________________ לגמרי בזה"ז כדקיי"ל דבטלה מגילת תענית וצ"ע בזה וכמ"ש אבל באמת הי' מקום לומר לכאורה בזה דהרי מצינו בש"ס שם דמפרש ר' מתנא טעמא דרשב"ג דא' שם שלא היו יו"ט לישראל כט"ו באב כו' משום שבאותו היום ניתנו הרוגי ביתר לקבורה ע"ש (ועיקר ד' רשב"ג שם במשנה דתענית הנ"ל נ"ל דקאי אהא דתנן התם דבט"ו הי' יום קרבן עצים לבני זתוא ב"י ולכל מי שטעה בשבטו כו' וכבר כתב מהך דפ"ה דמג"ת הנ"ל דמפורש התם דמהך טעמא ג"כ הי' אסור בהספד ותענית לכל ישראל בזמן הבית וכמש"ל וגם הנך טעמי דמפרש בש"ס שם משום שכלו בו מתי מדבר וטעמא דר' מתנא הנ"ל שניתנו בו הרוגי ביתר לקבורה שייכי קצת להא דתנן במשנה שם הנ"ל דבט"ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לא"י ונלכדה ביתר ולהלן יתבאר אי"ה) והנה הגאון בעל גבורות ארי ז"ל תמה בזה שם דהרי הנס הזה שניתנו הרוגי ביתר לקבורה הי' זמן רב באמת אחר החורבן וכדא' במדרש איכה (ובירושלמי בשלהי תענית שם) דנ"ב שנה עשתה ביתר לאחר החורבן ע"ש וכמה שנים היו מונחים אחר כך בלא קבורה עד שעמד כו' ע"ש (ומ"ש בזה בגבו"א שם אינו מדוקדק ע"ש) וא"כ איך תנא התם בברייתא אהא דרשב"ג דא' שהיו יוצאין ביו"ט זה בכלים שאולין דבת כהן גדול שואלת מבת סגן כו' והרי כיון דכל עיקר יו"ט זה לר' מתנא ע"כ דלא נתקן רק אחר החורבן לבד כשניתנו הרוגי ביתר לקבורה אז וכמ"ש והרי לאחר החורבן לא הי' עוד כהן גדול ולא סגן כלל ודחק הגאון הנ"ל בזה שם דצ"ל לר' מתנא דהא דקתני בת כהן גדול כו' לאו אט"ו באב קאי דלא נתקן ליו"ט עד אחר כך אלא איום הכפורים לבד קאי שהי' יו"ט באמת גם בזמן הבית ואף דלפ"ז הו"ל לרשב"ג למימר התם שלא היו יו"ט כיה"כ וכט"ו באב כיון דט"ו באב נתקן אח"כ י"ל דתנא סדר החדשים קחשיב בזה עכ"ד הגאון בעל גבו"א ז"ל שם בזה אמנם לענ"ד א"צ לדחוק כלל בכל זה דודאי י"ל שפיר דגם לר' מתנא ס"ל בפשיטות שהי' יום ט"ו באב יו"ט קבוע לישראל גם בזמן הבית ומשום אידך כולהו טעמי דמפרש בש"ס התם בזה רק דהוה קשיא לי' לר' מתנא בהא דא"כ תינח בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן הזה הרי כיון דקיי"ל דבטלה מגילת תענית וכדפסקינן הילכתא בר"ה י"ט א"כ הרי אין מקום ליו"ט זה עכ"פ בזה"ז כלל (ואף דלרשב"ג עצמו במשנה דתענית הנ"ל ודאי די"ל שפיר לדידי' דגם מהנך טעמי דמפרש שם בש"ס דלא שייכי רק בזמן הבית לבד כגון לטעמא דעולא שם שבו בטלו השומרים שהיו על הדרכים שלא יעלו לרגל (וסימנך עולא עולה) וכגון טעמא דר' יוסף שם שבו פסקו מלכרות עצים למערכה (וסימנך יוסף פסק וכן בר' מתנא הנ"ל הסימן נתינה נתינה וכן י"ל באינך ע"ש) דמ"מ שפיר שייך בפשיטות לעשותו יו"ט גם בזה"ז לרשב"ג גופי' דס"ל לכאורה בשבת י"ג דלא בטלה מג"ת כלל וכמש"ל ד' מ' בזה _________________________ המים שעלו למעלה ע"י האדם הטובל בעצמו שיוכל לטבול גם ראשי שם ואין צריך שישפיל ראשו למטה באופן שיוכל לטבול גם ראשו במקום שהיו מגיעין שם המים בתחילה קודם שנכנס לשם ודלא כמש"ל בזה ואולם הנה מצינו באמת סתירת דברים בזה בין מ"ש התוס' בשבת הנ"ל ובכל המקומות הנ"ל ובין מ"ש התוס' עוד בזה בחגיגה י"א ד"ה ברום דשם הקשו ג"כ דאיך יוכל לטבול במקוה שהיא רק שלש אמות והלא קומת האדם עם ראשו הוא יותר מג' אמות וכמ"ש בכל המקומות הנ"ל וכתבו שם ליישב בזה משום שיכול להרכין את ראשו מן הצד ע"ש ולא הזכירו שם כלל גם הך תירוצא שכתבו בכל המקומות הנ"ל משום שהמים עולים למעלה וכמש"ל ובאמת גם בתוס' עירובין ובתוס' יומא הנ"ל אף שבתחילה כ' שם הך תירוצא שכתבו בשבת הנ"ל שהמים עולין למעלה ע"י הטבילה וכנ"ל. מ"מ כתבו בשני המקומות הנ"ל גם הך תירוצא שכתבו בחגיגה הנ"ל משום שיכול לכוף ולהרכין ראשו קצת עד שיתכסה גם ראשו במים ע"ש בכל המקומות הנ"ל ובאמת יש לבאר לכאורה דבמאי פליגי הנך תרווייהו תירוצי שכתבו התוס' הנ"ל בזה ולמה לא הזכירו התוס' בחגיגה הנ"ל לתירוצא קמא הנ"ל כלל וכמ"ש ולכאורה הי' אפשר לומר קצת דפליגי בזה באמת במחלוקת שבין הש"ך ז"ל בס"ק ק"מ עם העט"ז ז"ל הנ"ל בדין זה דבהך טעמא שכ' העט"ז ע"ד הרשב"ץ הנ"ל דאסר לכבוש כלים במקוה שמימיו מרודדין