ראשית בכורים צו

מצאנו מקום ליישב לכאורה בזה ד' הרמב"ם ז"ל ברפ"א מה' חגיגה הנ"ל שכ' בפשיטות שם דטומטום אינו פטור מן הראי' רק מפני שהוא ספק אשה וכמש"ל ולכאורה הוא נגד הש"ס דחגיגה ד' הנ"ל דנפק"ל בהדיא מקרא דזכורך להוציא את הטומטום ומסיק באמת דלא נצרכא למעוטי טומטום מקרא בהדיא אלא לטומטום שהוא ניכר מבחוץ שהוא זכר ודאי כדא' אביי שם והשתא הו"ל להרמב"ם ז"ל לאשמועינן ג"כ הך דינא דהש"ס הנ"ל בזה שם דאפי' הטומטום שאינו ספק אשה כלל וכגון שהי' ניכר מבחוץ דזכר הוא ואפ"ה פטור באמת מהראי' כדנפק"ל מקרא הנ"ל בהדיא שם וכמ"ש וכבר תמה בזה הלח"מ ז"ל שם ובשאג"א סי' ק"ד הנז' כ' ליישב בזה דס"ל להרמב"ם ז"ל דעיקר חידושא דאביי הנ"ל דלא אתי קרא למעוטי אלא להטומטום שניכר מבחוץ דזכר הוא וכמ"ש ע"כ אינו אלא למ"ד דתשלומין זה לזה הם אבל למאי דפסק הרמב"ם שם באמת כמ"ד דכולם תשלומין דראשון הם הרי י"ל דלדידי' שפיר איצטריך קרא למעוטי גם להטומטום שלא היה ניכר ביו"ט ראשון מבחוץ כלל דזכר הוא ורק שנקרע אח"כ ביום ב' ונמצא זכר דאי לא היה פטור רק משום ספק אשה לבד הרי בכה"ג ודאי דהוה לן למיחייבי השתא כיון דאיגלאי מילתא דזכר הוא אבל השתא דממעטינן לי' מקרא בהדיא ודאי דאף כשנקרע ונמצא זכר פטור כיון דגזירת הכתוב הוא דהטומטום פטור מהראי' וכמש"ל ולהכי תו לא מצינו למעט ג"כ מהך קרא דזכורך לטומטום שניכר מבחוץ דזכר הוא כדאביי הנ"ל כהרי י"ל דלדידן לא אתי הך קרא אלא לטומטום שהי' ספק אשה באמת ביו"ט ראשון ורק שנקרע עכשיו בתשלומי החג ונמצא זכר דאפ"ה פטור וכמ"ש אבל הטומטום שהי' ניכר גם ביו"ט ראשון מבחוץ שהוא זכר ודאי דחייב בראי' באמת למאי דקיי"ל כמ"ד דתשלומין דראשון הם ולהכי לא הביא הרמבים ז"ל הך דאביי הנ"ל בזה עכ"ד הגאון בעל שאג"א ז"ל שם ודבריו תמוהים באמת דאת"ל דעכ"פ גם להרמב"ם ז"ל ודאי דממעטינן לטומטום מקרא הנ"ל בהדיא אלא דלא אתי כי אם לטומטום שנקרע ונמצא זכר דלא נימא דבכה"ג הרי איגלאי מילתא דזכר הי' וקמ"ל קרא דאפ"ה פטור גם בכה"ג וכמ"ש א"כ אכתי הרי לא הי' נו להרמב"ם ז"ל נפטור את הטומטום רק מספק אשה לבד ולא הביא שום מיעוטא מקרא לטומטום בהדיא כלל והרי באמת עכ"פ ממעטינן לטומטום מקרא בהדיא ג"כ ולאו משום ספק אשה לבד ונ"מ להיכא דנקרע ונמצא זכר אח"כ דאע"ג דאיגלאי מילתא דלאו אשה הוה ואפ"ה פטור גם בכה"ג מגזירת הכתוב וכמ"ש וא"כ נא הועיל כלום בתירוצו על הרמב"ם ז"ל הנ"ל בזה דעכ"פ לא הי' לו להרמב"ם ז"ל לפטור את הטומטום משום ספק אשה לבד רק מקרא דמייתי לי' הש"ס בהדיא הו"ל לאתויי באמת ונ"מ ודאי בגוונא דאיגלאי מילתא דלאו ספק אשה הוה וכמ"ש (ונראה שלזה נתכוון בעל שאגת ארי' ז"ל בעצמו כם וכ' דאע"ג דאכתי יש לגמגם קצת על הרמב"ם מ"מ בעיקר הדין יפה פסק כו' ע"ש ולא כ' מה שיש לגמגם עדיין בזה אבל באמת לכאורה לא העלה עדנה ארוכה כלל לד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל בזה וכמ"ש בעז"ה)

אבל באמת נראה לענ"ד דהרמב"ם ז"ל סמך עצמו בלא ספק על ד' הירושלמי הנ"ל בזה כהרי בפשיטות נראה מד' הירושלמי שם למסקנא דד' ר"י הנ"ל דכשנקרע ונמצא _______________________ כותי' כלל וכמש"ל וצ"ע א ומתוך מ"ש דמברייתא דמג"ת פ"ה הנ"ל מוכח להדיא דמשום הקרבן עצים שהיו מביאין בחמשה עשר באב הי' על ידי זה יום קבוע ליו"ט לכל ישראל באמת מדלא קחשיב במג"ת שם לכל אינך התשעה זמנים של קרבן עצים כלל רק לט"ו באב בלבד וסתמא קתני התם שהוא יו"ט דלא למספד ומשמע בפשיטות דהו"ל ככל אינך יו"ט דבמג"ת שם שהם היו נוהגין ודאי בכל ישראל וכמ"ש ומשו"ה לא קחשיב התם לכל אינך זמני קרבן עצים כלל לפי שלא היו יו"ט מעולם רק לאותה המשפחה בלבד ובמג"ת לא קחשיב רק ליו"ט הקבועים לכל ישראל באמת וכמש"ל הנה יש לי לתמוה בזה על הגאון בעל פרי מגדים ז"ל בקונטרסו נועם מגדים על מנהגים שכ' לענין למנצח אם לומר בט"ו באב וז"ל אבל בט"ו באב אף שהיו בו כמה שמחות כדא' בסוף תענית כו' אפ"ה אומרים למנצח ואי דהקריבו בו קרבן עצים ע' בפ"ד דתענית בט"ו באב בני זתוא בן יהודה כו' וה"ל כמו ערב פסח זה טעות דא"כ בכל התשעה זמנים שהוזכרו שם יהי' כן אלא התם יחידים הקריבו לא כל ישראל ודוקא ערב פסח שיו"ט של כל ישראל הי' עכ"ל והנה למש"ל כל דבריו תמוהים באמת בזה דודאי כל הזמנים של קרבן עצים לא היו קבועים מעולם ליו"ט רק לבני אותה המשפחה לבד שהיו מקריביןאז ולכן לא קחשיב להו במג"ת כלל באמת דלא נחשב שם רק היו"ט שקבועין לכל ישראל וכמש"ל אבל ט"ו באב כיון שבאמת קחשיב לי' התנא במג"ת שם ליו"ט דלא למספד בי' משום הקרבן עצים שהי' אז וכמש"ל ע"כ צ"ל שהיום ההוא ודאי שהי' יו"ט קבוע גם לכל ישראל משום הקרבן עצים שהי' בו ולהכי שפיר קחשיב ליה התנא במג"ת שם דע"י קרבן עצים שהי' בו גם לכל מי שטעה בשבטו ולכהנים ולוים ג"כ ולאינך דקחשיב התם ודאי שהי' יו"ט קבוע עי"ז לכל ישראל באמת וככל הימים טובים דבמג"ת שם וכמש"ל ואיך הביא ראי' מכל זמני קרבן עצים שנא נחשבו שם במג"ת כלל ליו"ט דקרבן עצים דט"ו באב שנחשב באמת בפ"ה דמג"ת שם ומטעמא שכתבנו לפי שהי' באמת יו"ט קבוע לכל ישראל עי"ז וכמ"ש ואמנם בעיקר הדבר יש לתמוה באמת דאיך שייך להזכיר כלל בזמן הזה היו"ט דקרבן עצים שהי' בט"ו באב בזמן הבית שנמנה שם באמת במג"ת ע"י זה ליו"ט קבוע לכל ישראל וכמ"ש. והרי קיי"ל באמת דבטלה מג"ת בזה"ז וא"כ מאי אולמא דיו"ט דט"ו באב בזה"ז (שנחשב ג"כ בין כל היו"ט שבמג"ת שם בפ"ה וכמ"ש) יותר מכל הימים טובים שבמג"ת דבטלו לגמרי בזה"ז וכמ"ש. ובאמת בעיקר הדין יש לתמוה לכאורה בזה על הפוסקים ז"ל באו"ח ס' קל"א סעיף ו' שכתבו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב כו' וכ' המג"א זל שם ס"ק ט"ו בזה משום דבב"ב קכ"א א' שם הרבה טעמים שהי' יו"ט גדול בזמן המקדש עכ"ל והוא תמוה לכאורה דאין זה טעם באמת לדידן כלל דאף שהי' יו"ט בזמן המקדש מ"מ הרי כל היו"ט שהיו רק בזמן המקדש בטלו ___________________________ יפלו המים למטה אינו מדוקדק ג"כ כל כך וצ"ל דאל"כ יצאו המים לחוץ וכמ"ש בתוס' יומא ל"א שם דצ"ל שהחקק של בית הטבילה דכה"ג הי' גבוה יותר מג' אמות כדי שלא יצאו המים לחוץ כשיכנס לטבול שם (וע' בב"י ריש ס' ר"א שכ' בשם הרשב"ץ ז"ל דהמקוה עצמה צריכה שתהא גדולה משיעור ג' אמות שכשיכנס הטובל ויפחתו המים שישארו במקוה מ' סאה עכ"ל וכ"כ בשו"ע שם דצריך שיהי' החריץ שבו המים גדול יותר משיעור זה (של ג' אמות בגובה) כדי שכשתכנס הטובלת ויפחתו המים ישארו שם מ' סאה עכ"ל והנה מ"ש בד' הרשב"ץ ובשו"ע הנ"ל ויפחתו המים (ובקצת ספרי השו"ע איתא ויתפחתו המים) ט"ס הוא וצ"ל ויתפחו המים ור"ל שע"י האדם הטובל נתפחים המים למעלה ואם אין החריץ שבו המים גבוה יותר משלש אמות הם יוצאין לחוץ כשהם נתפחים למעלה ע"י הטובל שם ולכן צריך שיהיה חריץ המקוה עצמה גבוה יותר מג' אמות כשיעור גובה המים שעולים למעלה ע"י האדם הטובל ולא יצאו לחוץ למעלה בעת הטבילה והיינו כד' התוס' דפסחים ודיומא הנ"ל בזה וכמ"ש) ועכ"פ הרי מבואר להדיא בד' התוס' בכל המקומות הנ"ל דשפיר מטהרים באמת גם