ראשית בכורים צה

ושוב יפטור גם כל שבעה לחזקי' דס"ל דתשלומין דראשון הוא וצ"ע (ודוחק לומר דס"ל להירושלמי שם אליבא דחזקי' לשיטתו בזה בשבת קל"ג דנפק"ל דמילה שלא בזמנה דאינה דוחה יו"ט מקרא דשריפת נותר ע"ש ופירש"י שם דמשום דנותר דפסח וכן מילה שלב"ז מידי דחול הוא ע"ש (ובאבני מלואים במגילה כ"א ע"ש) ולפ"ז היה קצת מקום לומר דבכה"ג שנקרע ביו"ט ואם לא ימהלוהו אז ידחה לגמרי מחגיגתו וראייתו לחזקי' וכמ"ש שוב אפשר דהו"ל עי"ז כעולת יו"ט וכמידי דיו"ט באמת דצורך קרבן הוא היום וכמ"ש ודוחה יו"ט בכה"ג לחזקי' וצ"ע אבל באמת אין נראה לחדש כלל מחלוקת בזה בין טעמי' דחזקיה לטעמי' דרבא ור"א בשבת שם הנ"ל וע' בא"מ שם בזה וצ"ע) ואמנם י"ל דבאמת להירושלמי דחגיגה הנ"ל אה"נ דס"ל דהערל חייב בראי' וכרבנן דר"ע בחגיגה ד' הנ"ל וכמש"ל וצ"ע

והנה בירושלמי שם מסיק ר"י באמת דהטומטום שנקרע ונמצא זכר בשאר הימים גם לחזקי' חייב משום דראוי הי' וקריעה היא שגרמה ע"ש וכלומר דכשנקרע הרי איגלאי מילתא למפרע דזכר הוא ונתחייב בראשון ג"כ (וכמ"ש הנאון בעל שאגת ארי' וטו"א ז"ל הנ"ל בזה ג"כ רק שלא הי' נו נכתוב זאת מדעתו לבד שהרי בירושלמי הנ"ל מפורש כן באמת וכמ"ש) ומחלק שם בזה בין טמא שנטהר בשאר הימים דלא הי' ראוי בראשון באמת ע"ש (ור"ל דלהכי לחזקי' פטור כל שבעה לגמרי משום דלא הוי חזי בראשון ע"ש. ודלא כמש"ש בקרבן עדה בזה דקאי גם לר' הושעיא שם דאף דס"ל דכל יום הוא חובה לעצמו מ"מ מודה בטמא שנטהר ביום שני דאינו מחוייב עוד כלל משום דלא הוי חזי בראשון ע"ש והוא תמוה באמת דמה לי טמא בראשון ומה לי חיגר בראשון ונתפשט בשני דפשוט לר' הושעיא דחייב כדא' בש"ס דילן בחגיגה ט' ואדרבה בטמא ס"ל לר' ירמיה שם להיפך באמת דאפילו למ"ד תשלומין דראשון חייב כשנטהר בשני כמו בפסח שני ע"ש ולא דחי לה בש"ס דילן התם אלא למ"ד דפסח שני רגל בפ"ע הוא דלדידי' א"צ לחלק בין טומאה לשאר דיחוי בזה אבל למ"ד דפסח שני תשלומין דראשון באמת דלדידי' קטן שנתגדל בינתים פטור מפסח שני כדא' בפסחים צ"ג ע"כ דצריך לחלק לדידי' באמת בין טומאה לשאר דיחוי בזה וכדר"י שם וכן א' ר"א בירושל' שם באמת דר"י דס"ל דתשלומין דראשון הוא דמפ"ש למד ע"ש וא"כ ע"כ דלדידי' ודאי דמחלקינן בין טומאה לשאר דיחוי בזה דדוקא בקטן שנתגדל פטור מפ"ש אבל בטומאה הרי עיקר מצות פסח שני אינו אלא לטמא בראשון וע"כ דה"נ בטמא ביו"ט א' גבי ראי' לדידי' דגם לר"י חייב בשני לכשיטהר וכמ"ש ואף דבאמת למאי דא' עלה בירושלמי שם דאף בטמא כן כשנטהר בשאר הימים לחזקי' ור"י פטור ע"ש ע"כ צ"ל דלא ס"ל באמת כר' ירמיה ור"א הנ"ל בזה אלא דגם בטמא ס"ל דלמ"ד דתשלומין דראשון הוא פטור לגמרי כמו הקטן והחיגר וכר' פפא בש"ס דילן שם בזה (וע"ש בתוד"ה שאני) אבל עכ"פ ודאי דאין שום מקום לומר בהיפך כלל דגם למ"ד דהם תשלומין זה לזה יפטור הטמא לגמרי אף כשנטהר בשני וכמ"ש הק"ע הנ"ל דכלפי לייא הוא דהטמא באמת לא חשיב דיחוי כל כך כקטן וכאינך וכמ"ש (ולדבריו דטמא פטור מחגיגה אף כשנטהר בשני לכו"ע א"כ ודאי דתקשי לן טובא מפסח שני באמת דאף למ"ד דפסח שני רגל בפ"ע הוא אכתי איך חייבה התורה לטמא בראשון לעשות פ"ש כיון דטמא גרע טפי בזה לד' הק"ע הנ"ל וכמ"ש) ועכ"פ כל ד' הק"ע הנ"ל בזה דחויין הם באמת ופשוט דלא בא ר' יוסי שם רק לחדש בזה דבטומטום שנקרע בשני גם חזקי' מודה דחייב משום דאיגלאי מילתא למפרע באמת וכמש"ל משא"כ הטמא לחזקי' דלא הוה חזי עכ"פ וכמ"ש ובאמת בש"ק שם ד"ה מה נפיק נראה שפירש בזה ג"כ כמ"ש ע"ש)

ונ"ל דמתוך ד' הירושלמי הנ"ל דמסיק בפשיטות באמת דבטומטום שנקרע ונמצא זכר בשני דגם לחזקי' חייב משום דאיגלאי מילתא שהי' זכר בראשון וכמ"ש בעז"ה הנה __________________________ באמת משום היו"ט דקרבן עצים שהי' ביום ההוא ג"כ לכל מי שטעה בשבטו ולבני גונבי עלי כו' וגם היו אז עמהם כהנים ולוים וכדתנן בתענית שם ובפ"ה דמג"ת הנ"ל ולכן הוקבע היום ההוא ליו"ט לכל ישראל (מלבד הטעמים המפורשים בסוף טענית שם בזה) וכדמוכח להדיא בפ"ה דמג"ת הנ"ל ולא תנא התם רק לזמן קרבן עצים דט"ו באב לבד דאסור בהספד וכמ"ש ש"מ דיום ט"ו באב נאסר בהספד לכל ישראל באמת ולהכי קחשיב לי' התם דמשום קרבן עצים שהי' בו בזמן הבית נתקן אז היום ההוא ליו"ט ככל היו"ט הכתובי במג"ת שהיו נוהגין בהם יו"ט בכ"מ מישראל ומשא"כ שאר כל הזמנים של קרבן עצים דקתני במתני' דתענית הנ"ל שלא נתקן ליו"ט רק לאותה המשפחה לבד שהיו מקריבין בו ביום ההוא וכההיא דר"א בר"צ בעשרה באב הנ"ל שלא הי' יו"ט אז רק לבני משפחתו לבד ולכן לא קחשיב במג"ת שם רק ליום ט"ו באב לבד שהי' יו"ט לכל ישראל באמת וכמ"ש (והטעם בזה לפי שביום ההוא נטפלו בהבאת קרבן עצים אז גם הכהנים והלוים וכל מי שטעה בשבטו כו' וכמש"ל וע"כ הוקבע היום ההוא ליו"ט לכל ישראל ג"כ ולא כשאר הימים של קרבן עצים שלא היו רק לבני משפחה א' לבד וכמ"ש) וכיון דלא קחשיב במג"ת שם רק לט"ו באב לבד וכמ"ש א"כ י"ל בפשיטות שם דעיקר פלוגתא דר' יוסי שם בזה דא' עלה דמשחרב הבית מותרין כו' דלא קאי נמי רק על יו"ט דט"ו באב לפי שהי' יו"ט בזמן הבית לכל ישראל ומשו"ה ודאי בטל לר' יוסי משחרב הבית דהו"ל ככל היו"ט שבמג"ת לר' יוסי משא"כ בשאר יו"ט דקרבן עצים שלא היו רק לבני משפחה א' לבד אפשר דבאמת מודה ר' יוסי ג"כ דלבני משפחה אחת עכ"פ לא בטל כלל אף משחרב הבית וכד' החיי אדם הנ"ל בזה וכמש"ל ואמנם מדפליג ר"א בר"צ עלי' דרבי יוסי שם בזה והביא ראי' מעשרה באב וכמש"ל ש"מ ודאי דאין מקום לחלק כלל בזה באמת בין יו"ט של משפחה אחת בזה"ז ליו"ט דמג"ת של כל ישראל וכמ"ש דבאמת הרי עכ"פ הך טעמא דר' יוסי דא' דמשחרב הבית מותרין מפני שאבל הוא להם ודאי דשייך שפיר ג"כ גם על משפחה אחת לבד ור"א בר"צ דפליג עלי' בזה הרי לא קיי"ל ___________________________ שם קודם שנכנס במים וכשנכנסו שנים לטבול הי' צריך השני לידע המקום שהיו המים מגיעים שם טרם שנכנס הראשון למקוה ולא לטבול למעלה מהמקום ההוא שהוגבהו רק ע"י הראשון שנכנס שם במקוה דכל כה"ג נראה לכאורה דהו"ל כהוי' ע"י טומאה וכמ"ש אלא שראיתי להתוס' בד' מקומות בש"ס שכתבו בפשיטות להיפך בזה (והוא בתוס' שבת צ"ב ד"ה אשתכח ובעירובין מ"ח ד"ה גופו ובפסחים ק"ט ד"ה ברום וביומא ל"א ד"ה אמה) דעל עיקר שיעור גובה המקוה דא בכ"מ בש"ס שהוא שלש אמות הקשו שם בתוס' בכל המקומות הנ"ל שהרי באמת נודע דקומת האדם הוא שלשה אמות עד ראשו ואיך יוכל לטבול כלל במקוה שאינה גבוה רק שלש אמות לבד ועל זה כתבו בכל המקומות הנ"ל דלהכי סגי שיהי' גובה המקוה רק שלש אמות משום דכשטובל ונכנס במקוה עולין המים למעלה מראשו (ובתוס' פסחים ק"ט הנ"ל הוסיפו בזה דמיירי כשהכלי גבוה משלש אמות דאל"כ כשיכנס יפלו המים למטה ויחסר השיעור עכ"ל והנה מ"ש התוס' דמיירי כשהכלי גבוה כו' לא דקו בלשונם בזה דאין טובלין בתוך הכלי כלל (ולפנינו יתבאר אי"ה כל פרטי הדינים בזה) אלא ר"ל דהחפירה והחקק שבתוך הקרקע שהמקוה בו הוא עמוק יותר משלש אמות ומ"ש התוס' דאל"כ כשיכנס