ראשית בכורים צד

ובניך ובנותיך דדריש שם אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות ר"ל שאין האשה נוטלת בדרך חלוקה כלל רק שאוכלת ממה שאביה או בעלה נותנין לה מחלקם לבד) או יכול אף בנותיך בחלק ת"ל כי חק בניך היא חוק לבנים ואין חוק לבנות ומה אני מקיים ובניך ובנותיך בניך בחלק ובנותיך במתנות עכ"ל התו"כ שם (והובא ברש"י ז"ל בפי' התורה וממעט שם מקרא דחק בניך נתנו ע"ש) וע' ברמב"ם פ"א מה' בכורים ה"י שכ' דקדשים קלים נאכל לנשים דכתי' ולבנותיך (והוא בפ' קרח והו"ל להביא מקרא דפ' שמיני הנ"ל) ואין ניתנון אלא לזכרי כהונה שהרי לאנשי משמר הם ע"ש ולא הזכיר שם שום דרשה מקרא בזה כלל ואולי טעמא דקרא קא מפרש התם בזה וצ"ע)

(ומ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י ממעה"ק הנ"ל דאנדרוגינוס ג"כ אינו חולק בקדשי המקדש כלל כמו אשה (והיינו אף במורם מקדשים קלים וכמש"ל) הנה בתוספתא פ"ב דבכורים שלפנינו ה"ד שם אי' דאנדרוגינוס אינו חולק בקדשי קדשים כנשים ע"ש (וכן הוא בהתוספתא שהובא בסוף שו"ת רמ"ע ז"ל ע"ש) ומשמע לכאורה מזה דבקדשים קלים שפיר חולק האנדרוגינוס כאיש (אך מש"ש בה"ה דחולק בקדשי הגבול לא קאי שם רק אתרומה דאיקרי קדשי הגבול וכמ"ש במפרש ע"ש) ואולם ד' התוספתא תמוה באמת בזה שהרי בקדשי קדשים אין האנדרוגינוס אוכל ג"כ כלל מפני שהוא ספק אשה וכדא' שם ביבמות ע"ב הנ"ל וא"כ ל"ל לאשמועינן כלל דאינו חולק בהם דמאחר שאינו אוכל פשיטא שאינו חולק (ובפ"ד דבכורים הנדפס בש"ס שלפנינו במ"ד שם אי' דחולק ג"כ בקדשי קדשים והוא ט"ס בודאי. וכבר נודע דכל הפרק משובש שם באמת) ולכן נראה דטס"ה בתוספתא הנ"ל וצ"ל במקום קדשי קדשים קדשי המקדש וכצ"ל שם באמת ואינו חולק בקדשי המקדש כנשים (וקדשי המקדש ר"ל המורם מקדשים קלים וכלשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל בזה והיינו דבסיפא שם קתני דחולק בקדשי הגבול דהיינו תרומה דוקא וכמש"ל וא"ש) ושוב ראיתי בתוספתא עם הגהות הגר"א ז"ל שהגיה דאינו אוכל בקדשי קדשים כנשים ע"ש אבל לענ"ד גם לפי הגה"ה זו עדיין צ"ע שלא כ' בתוספתא שם דין קדשים קלים בזה לא באכילה ולא בחלוקה כלל שפתח בקדשי קדשים (לפי הגהתו הנ"ל) וסיים שם בקדשי הגבול לבד דהיינו תרומה ושייר קדשים קלים לגמרי בזה וכמ"ש ובשו"ת בית אברהם ס' מ' הביא שם בשם הגר"א ז"ל שהגיה דצ"ל ואינו אוכל בקדשי המקדש כנשים ע"ש ופי' שם דקאי על קדשי קדשים דאין הכהנת אוכלת בהם כדתנן בסוטה כ"ג וא ואנדרוגינוס נמי ספק אשה הוא ע"ש ובסיפא הגיה ג"כ שם דצ"ל ואוכל בקדשי הגבול וקאי אתרומה וכמ"ש וע"ש וצ"ע ג"כ בזה דלפי פירושו הנ"ל לא פתח רק בקדשי קדשים דאינו אוכל וסיים בקדשי הגבול דוקא דאוכל ולמה לא תני התם דאוכל ג"כ בקדשים קלים ולכן נ"ל דודאי דקדשי המקדש דקתני לפי גירסא זו ר"ל קדשים קלים באמת וכמ"ש רק דמ"ש דאינו אוכל כו' טס"ה וצ"ל בודאי דאינו חולק וכמ"ש ג"כ ברמב"ם הנ"ל וא"ש בעז"ה)

ועכ"פ א"ש ד' הרמב"ם ז"ל ברפ"ב מה' חגיגה הנ"ל דגבי ראי' ודאי דאין להטומטום קודם שנקרע דין ערל בזה דאינו מאוס עדיין אף דלכ"ד שפיר חשיב ערל גם אז וכמ"ש. וא"כ גם מ"ש ליישב ד' הטו"א הנ"ל דהך סוגיא דחגיגה הנ"ל ס"ל באמת דערל פטור מהראי' א"ש בפשיטות דהא דבעודו טומטום לא פטרינן לי' ג"כ מטעם ערל היינו משום דלא מאוס עדיין אז כלל וכמ"ש וא"ש

ואמנם בעיקר הדבר שכתבנו בזה דכשנמצא זכר בשמיני של חג לכו"ע פטור (ואף אי לא הוה פטרינן לי' רק משום ספק אשה לבד) משום דנעשה ערל אז וא"א למולו ביו"ט וכמש"ל. הנה יש לסתור דברינו בזה לכאורה מהירושלמי דחגיגה רפ"א הנ"ל דא' שם דהכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט ראשון שהוא חייב מה פליגין בשנמצא זכר בשאר הימים דלחזקי' דא' דמי שאינו חייב בראשון אינו חייב בשני פטור כו' ע"ש והשתא למ"ש הרי גם כשנקרע ונמצא זכר ביו"ט ראשון ליפטר לחזקי' לגמרי משום דנעשה אז ערל ביו"ט ראשון וא"א למולו אז ביו"ט וממילא נפטר בכל יום הראשון ___________________________ שום ראי' כלל מזה להיו"ט דכ"ח באדר דודאי דנתקן לכל ישראל באמת ככל היו"ט שבמג"ת (ומ"ש בחתם סופר סי' קצ"א הנ"ל דיו"ט דכ"ח באדר לא נתפשט ג"כ בכל ישראל באמת ע"ש כבר כ' לתמוה עליו טובא בזה מסוגיא דתענית י"ח שם הנ"ל דפריך בפשיטות על יום שלפני ר"ח ניסן דתיפוק לי' דהו"ל בתר יומא דכ"ח באדר וכמ"ש ולא משני התם דנ"מ ודאי במקום שלא נתפשט שם היו"ט דכ"ח באדר כלל דאפ"ה יום כ"ט אסור משום דהו"ל מקמי יומא דאיתוקם תמידא וע"כ דיום כ"ח באדר ג"כ נתקן ודאי לכל ישראל באמת וכמש"ל ד' נ"ב בזה ע"ש) ומדמוק"ל הש"ס בר"ה י"ט הנ"ל בפשיטות להך יו"ט דכ"ח באדר כת"ק דר' יוסי הנ"ל בזה ש"מ ודאי דאו דצ"ל דס"ל להש"ס באמת דאין שום מקום לחלק כלל בין יו"ט של כל ישראל ובין יו"ט של משפחה אחת לבד בזה"ז אלא דלמ"ד דלא בטל יו"ט דיחידים בזה"ז ה"נ דלדידי' לא בטלו ג"כ אף היו"ט הקבועים לכל ישראל ולמ"ד דבטלו כל היו"ט שבמג"ת הקבועים לכל ישראל בזה"ז ה"נ דלדידי' ודאי בטל ג"כ יו"ט שהיו להיחידים לבד בזה"ז וכמ"ש ולהכי מייתי שפיר התם על כל היו"ט הקבועים לכל ישראל במג"ת שם מד' ת"ק דאיירי התם ביו"ט דקרבן עצים לבד וכמ"ש ואו דצ"ל באמת דהת"ק נמי קאי ודאי התם על כל היו"ט שבמג"ת שהיו לכל ישראל ג"כ ואפ"ה מייתי ר"א בר"צ התם ראי' לד' ת"ק בזה מהיו"ט של קרבן עצים שהי' למשפחה א' לבד וכמש"ל ועכ"פ נראה מכל זה שאין לחלק כלל בין יו"ט שבמג"ת שנתקנו לכל ישראל ובין יו"ט שלא נתקן רק למשפחה אחת ובמקום אחד לבד בזה וכמש"ל (ובפשוטו הי' אפשר להביא ראי' בזה מד' ר' יוסי עצמו הנ"ל דקאי בהדיא במג"ת שם על היו"ט של קרבן עצים באמת דאיירי לעיל מינה התם בפ"ה דמג"ת ע"ש ובתוספתא פ"ג דתענית הנ"ל וכמש"ל ואף שהיו רק ליחידים לבד ואפ"ה ס"ל לר' יוסי התם דמשחרב הבית מותרין כו' וכמ"ש והרי אנו קיי"ל כר' יוסי באמת בזה וכמ"ש אבל באמת ליתא דהרי ר' יוסי קאי במג"ת שם על חמשה עשר באב לבד והרי נראה באמת במג"ת שם דיום חמשה עשר באב אף שהי' יום קבוע לקרבן עצים לבני זתוא בן יהודה שהיו רק משפחה אחת וכדתנן בתענית כ"ו ובמג"ת שם אפ"ה הי' אסור בהספד ותענית לכל ישראל ג"כ _________________________ בכלים יכול להעלות מי המקוה הזאת שיכבוש אותם בתוכה ויתפחו המים ש"מ דבכלים פסול באמת וכמ"ש בזה הרשב"ץ ז"ל בתשובה ח"ג ס' ל"ד והובא בב"י יו"ד סוף ס' ר"א ובשו"ע שם ס"ק ס"ו להלכה והטעם מבואר בלבוש ז"ל ובט"ז ס"ק פ' שם משום דהו"ל הווייות המקוה על ידי דבר המקבל טומאה שאם לא היו מונחים הכלים במקוה לא היו המים עולים למעלה מגופו של הטובל בהם (וצ"ע לפ"ז אם יש ליזהר בכל טבילה שלא לטבול כל גופו לעולם רק במקום שהיו המים מגיעים שם קודם שנכנס האדם למקוה אבל אם מקצת גופו הוא למעלה מהמקום שהיו מגיעים שם המים קודם שנכנס לשם רק שעלו המים עתה למעלה מגופו של הטובל על ידי האדם הטובל עצמו שכשנכנס במקוה הוגבהו המים על ידו עד למעלה מראשו הרי נמצא שהווייות המים הללו שנתכסה בהם ראשו או מקצת מגופו למעלה הוא רק על ידי דבר המקבל טומאה שהאדם הוא מקבל טומאה והוא בעצמו גורם להמים שיעלו למעלה מראשו שאם לא הי' עומד במי המקוה לא היו המים מגיעים עד המקום ההוא שכנגד ראשו למעלה והו"ל המים שכנגד המקום ההוא עכ"פ כדין מקוה שהווייתה ע"י טומאה לכאורה והי' צריך ליזהר לעולם לפ"ז שישפיל ראשו למטה במים עד המקום שהיו מגיעים המים