ראשית בכורים צג

ספק ערל וכדא' ביבמות ע"ב (וצ"ל דקדשים דגבי אנדרוגינוס ודגבי טומטום שם ע"כ אינם שוין בזה דבטומטום אף בקדשים קלים אינו אוכל ובאנדרוגינוס מהול בקדשי קדשים דוקא קאמר כמש"ש רש"י דקדשי' קלים ודאי אוכל כמו אשה וכמ"ש הרמב"ם שם. (וצ"ע לענ"ד במש"ש הרמב"ם בה' י"ז דאשה ואנדרוגינוס אין חולקין להם בקדשי המקדש כלל (ר"ל אף במורם מקדשים קלים) שנא' איש כאחיו (והכ"מ כ"ש דיליף לה מדכתיב לכל בני אהרן תהי' ולא בנות אהרן (דמש"ש הרמב"ם שנא' איש כו' אקטן דלעיל מינה קאי ע"ש) ואנדרוגינוס הו"ל ספק אשה ע"ש) וצ"ע דהרי הך קרא דלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו גבי מנחה הוא דכתיב בפ' צו דקדשי קדשים היא ושפיר כתיב התם לכל בני כו' למעוטי בנות אהרן משום דאין המנחה נאכלת אלא לזכרי כהונה וא"כ מנ"ל למעוטי מהך קרא דגם במורם מקדשים קלים שאין האשה חולקת בהן אף שאוכלת בהם וכה"ג א' בקידושין נ"ג (על מילתא אחריתי שם) בדרשא דהנך קראי דיכול לא יחלקו בקדשי קדשים (פי' רש"י שם כמו מנחה כו') אבל יחלקו בקדשים קלים כו' ע"ש ובתו"כ פ' צו וצ"ע ואולי אפשר דבאמת גם הרמב"ם ז"ל סמך התם אדרשא דמסיק בקידושין שם בזה דת"ל איש כאחיו וסמיך לה אם על תודה (דקדשים קלים היא) כשם כו' כך אין חולק בקדשים קלים ע"ש וצ"ע (ואמנם לולי דמסתפינא הי' נ"ל דבאמת טס"ה שם ברמב"ם בזה דאחר מש"ש וכן אשה כו' אין חולקין כו' צ"ל שנא' כי חקך וחק בניך היא חק וחלק לבנים ואין חלק לבנות כצ"ל שם (והך קרא כתיב בפ' שמיני גבי המורם משלמים שנאכלין גם לנשים וכדכתיב התם ג"כ אתה ובניך ובנותיך אתך רק שמקרא דחק בניך דרשינן שאין הבנות חולקות עכ"פ ומש"ש הרמב"ם שנא' איש כאחיו לא קאי רק אקטן דלעיל שם בלבד אלא דגם בקטן צ"ל דסמיך בזה אקרא דאם על תודה דנפק"ל מיניה גם לקדשים קלים וכמש"ל) וכן הוא להדיא בתורת כהנים פ' שמיני שם אקרא דאתה _______________________ בר' יוסי על דבר זה אחר שהי' ג"כ מבניו של יונדב כמ"ש בירושלמי הנ"ל ואולי צ"ל דבאמת לא הי' ר' יוסי ממשפחת אביו מבני יונדב רק ממשפחת אמו לבד (וא"כ צ"ל בהיפך דמבני סנאה ב"ב הי' ממשפחת אביו והי' מצד אמו מבני הרכבים שהם מבני יתרו חותן משה (וע' רש"י בירמי' שם) ומצד אביו הי' משבט בנימין (וע' תוס' עירובין הנ"ל) לפי גי' הירושלמי דתענית הנ"ל) אלא דבאמת משמע בקראי דירמי' שם דגם כל בנות משפחתו וגם נשיהם הוזהרו שלא לשתות יין כדכתיב התם וא"כ נראה דגם בני בנותיו הוזהרו ג"כ על זה לעולם וצ"ע ובמקום אחר יבואר בזה אי"ה)

והשתא כיון דבאמת עיקר טעמי' דר"א בר"צ בזה הוא רק משום דס"ל דלא בטלה מג"ת וכמ"ש א"כ נראה פשוט דודאי דלא קיי"ל כר"א בר"צ בהא כלל כיון דבאמת כבר איפסק בפשיטות דהילכתא כר' יוסי בזה דבטלה מג"ת וכמ"ש (ויש לתמוה בזה על הרב בעל חיי אדם ז"ל בסוף ה' מגילה שהעלה שם דיכולין יחידים לתקן להם יו"ט גם בזה"ז על איזה נס שיארע להם כימים הכתובין במג"ת וראי' מהא דר"א בר"צ דלא השלים בט"ב שנדחה מפני יו"ט שלו דקשה לכאורה דהלא קיי"ל דבטלה מג"ת וא"כ מה ראה שלא להתענות (ובאמת כבר הקשו התוס' כן להדיא בתענית י"ב וכתבו דבאמת ס"ל לר"א בר"צ כמ"ד לא בטלה וכמש"ל) אלא ע"כ דרק לעשות יו"ט לכל ישראל בטל אבל יחידים יכולין לעשות יו"ט גם בזה"ז ע"ש (ומש"ש עוד דיותר נ"ל דראבר"צ ס"ל ג"כ דבטלה רק דדוקא יו"ט לכ"י כו' צ"ע דהיינו קמייתא הנ"ל וכמ"ש) והנה באמת בעיקר ראייתו בזה מר"א בר"צ הנ"ל כבר קידמו בשו"ת מהר"ם אלשקר ז"ל ס' מ"ט (שהובא בקצרה במג"א ס"ס תרפ"ו ע"ש) וכמ"ש הפר"ח ז"ל ג"כ בשמו בסי' תצ"ו אות י"ד ע"ש אבל מה שרצה לחלק בין יו"ט של משפחה אחת לבד בזה (וכ"כ הגאון בעל ח"ס ז"ל בס' קצ"א הנז' באמת דבעיר אחת יכולין לתקן יו"ט גם בזה"ז ע"ש) צע"ג לענ"ד דא"כ אין מקום לכל עיקר ד' ר"א בר"צ הנ"ל בזה באמת בהך ברייתא דמג"ת ובתוספתא דתענית פ"ג ה"ו הנ"ל דמוכח בהדיא שבא להכריע שם מעובדא דידי' לד' ת"ק דר' יוסי שם דקאי עליה התם באמת וא' דכמו דלא בטל היו"ט דקרבן עצים בעשרה באב ה"נ דלא בטלו גם כל הימים טובים שבמג"ת בזה"ז דהכי משמע ודאי פשטא דד' ר"א בר"צ שם ובירושלמי בכל המקומות הנ"ל ג"כ בזה ואם איתא הרי אין שום ראי' כלל מיו"ט של עשרה באב שלא היה רק לבני משפחה אחת לבד לכל היו"ט הכתובין במג"ת שהם היו יו"ט הקבועים לכל ישראל באמת ואין שום מקום לפי דבריו בזה לכל דברי ר"א בר"צ שם על עיקר המחלוקת דת"ק ור' יוסי הנ"ל השנויה ברישא דד' ר"א בר"צ הנ"ל באמת ואין לומר דגם כל עיקר ד' הת"ק עצמו בזה לא קאי באמת התם רק על היו"ט של קרבן עצים לבד (דביו"ט דקרבן עצים איירי התם באמת בפ"ה דמג"ת ובתוספתא דתענית הנ"ל ע"ש) דכולם לא היו ימים טובים רק לבני אותה המשפחה לבד (ועי' במשנה דתענית כ"ו בזה) ומשו"ה ס"ל לת"ק התם דאותן הימים אסורין גם לאחר החורבן באמת וא"כ שפיר מייתי ר"א בר"צ ראי' לד' ת"ק מעובדא דידי' בזה דגם ת"ק גופי' לא מיירי באמת רק ביו"ט של בני משפחה אחת לבד וכמ"ש דהא ליתא באמת כלל דמלבד דא"כ צ"ל לפ"ז דעכ"פ ר' יוסי שם ודאי דפליג נמי בזה אף על ימים טובים של בני משפחה אחת לבד וא' נמי דגם יו"ט של משפחה אחת אינו נוהג לאחר החורבן כלל מפני שאבל הוא להם כיון דקאי על ד' ת"ק שם בזה כמ"ש והרי נראה פשוט לכאורה דכר' יוסי שם קיי"ל בכוליה מילתי' באמת וכדפסקינן הילכתא בר"ה י"ט הנ"ל בפשיטות בזה דבטלה מג"ת לגמרי וכר' יוסי בזה ומשמע ודאי התם דגם היו"ט דקרבן עצים הכתובין במג"ת בטלו ג"כ באמת מדלא מוקמינן התם לאידך הילכתא דא' נמי דלא בטלו דאיירי ביו"ט דקרבן עצים דאיפליגי בי' ר' יוסי ות"ק דידי' לפ"ז באמת וכמ"ש (וזה יל"ק) אבל גם עיקר הסוגיא דר"ה י"ט הנ"ל תמוה ג"כ לפ"ז דאיך משני התם על היו"ט דכ"ח באדר שנתקן רק לאחר החורבן דתנאי היא כו' וכלומר דאתיא באמת כת"ק דר' יוסי בזה דא' דנוהג שפיר אף בזמן שאין בהמ"ק קיים וכמש"ל ואם איתא דגם ת"ק הנ"ל לא קאי באמת רק על הימים טובים של קרבן עצים לבד ומשום שלא נתקנו רק לבני משפחה אחת בלבד וכמ"ש א"כ הרי אין _______________________ דא"כ הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם בזה דקיי"ל בכ"ד דהלכה כסתם וכמש"ש בהגהות מרדכי דשבועות בזה דנהי דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי מ"מ סתם מתניתין (דגודר כלים הנ"ל) ר' יהודה היא ומחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וצ"ע לפ"ז ליישב פסק שבפנים עכ"ל הגהות מרדכי שם (ור"ל פסק דבעל ספר יראים ז"ל בזה שהובא שם במרדכי בפנים ס' תשמ"ו ע"ש והבאתיו להלן ד' ע"א באורך ע"ש) והנה יש להוסיף בזה דלכאורה תקשי נמי דר' יוחנן אדר' יוחנן בהא דבזבחים כ"ה א' לה ר' יוחנן לעיקר הך דרשא דיהי' טהור דנפק"ל לר' יוסי מהא דבעינן הוי' ע"י טהרה (וע' מ"ש להלן ע"א בזה) והרי ר' יוחנן גופי' הוא דקפסיק ביבמות מ"ב ובכ"ד דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ע"ש

ואמנם ליישב ד' הר"ש והרא"ם ז"ל בספר יראים הנ"ל בזה נ"ל די"ל בפשיטות באמת דהני רבוותא ס"ל דבהך פלוגתא דר' יוסי ור' יהודה הנ"ל מצינו עוד סתמא בתרא במקואות ג"כ דסתם לן תנא התם גם כר' יוסי בזה באמת והוא בסוף פ"ז שם במקוה שמימיו מרודדין דתנן הסם דכובש אפי' חבילי עצים וחבילי קנים כדי שיתפחו המים וטובל ע"ש ומדלא קחשיב התנא התם רק חבילי עצים וקנים לבד שהם מהדברים שאינם מקבלים טומאה כלל ולא קתני נמי דאפילו