ראשית בכורים צב

לאו מיעוטא דקרא הו"א דודאי נתחייב בראי' באותו היום אע"ג דערל הוא כיון דע"כ צ"ל דהך סוגיא ודאי ס"ל כרבנן דר"ע דהערל חייב בראי' ובחגיגה וכמ"ש

אלא דבאמת לפ"ז יש לתמוה טובא לכאורה ע"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' חגיגה הנז' דפסק שם באמת דהערל פטור מהראי' וכמ"ש ובטומטום כ' שם דפטור רק משום שהוא ספק אשה ע"ש והרי לכאורה לד' הרמב"ם עצמו ממנ"פ הטומטום פטור דאם איש הוא הו"ל ערל וכמ"ש וכבר הקשה שם כן המש"ל ז"ל באמת ע"ש ולי קשה עוד בזה במש"ש הרמב"ם ז"ל בה' ד' דכל הפטורין מהראי' חייבין בשלמי שמחה חוץ מהערל כו' ע"ש ומשמע דס"ל להרמב"ם שם דהטומטום נמי חייב בשמחה כיון שגם בראי' אינו פטור רק משום ספק אשה כמ"ש וא"כ בשמחה שגם האשה חייבת באמת וכמש"ש בפ"א ה"א (וע"ש בהשגות בזה וכ"כ בלח"מ פי"ד ממעה"ק הי"ד דהרמב"ם פסק באמת כר"ז בר"ה ו' דנשים חייבות בשמחה ע"ש וכן ס"ל לריה"ג בחגיגה ו' דשמחה נוהגת גם בנשים ע"ש) ולהכי גם הטומטום בודאי חייב בשמחה ולכן לא הוציא שם נפטור בשמחה רק הערל ע"ש ואם איתא גם הטומטום יפטור משמחה משום דהו"ל ספק ערל דשמא זכר הוא וכמ"ש: וע"כ צ"ל דבאמת מ"ש התוס' בחגיגה הנ"ל דצ"ל דהסוגיא דחגיגה הנ"ל דממעטינן לטומטום מקרא דאינו אלא אליבא דרבנן דר"ע וכמש"ל שהוא רק לפי הנראה בסוגיא דחגיגה שם דהא דהערל פטור מהראי' שאינו אלא אליבא דר"ע בלבד וכמ"ש. אבל למאי דמשמע בסוגיא דיבמות ע"ב באמת דאפילו רבנן דר"ע מודו גבי ראי' דהערל פטור משום דמאיס ע"ש א"כ ע"כ צ"ל לפ"ז באמת דהא דאצטריך קרא למעוטי הטומטום (אף כשניכר מבחוץ שהוא זכר) מן הראי' ולא ממעטינן ליה משום דהו"ל ערל ודאי אף דלכו"ע פטור באמת לפי הסוגי' דיבמו' הנ"ל כמ"ש דאינו אלא משום דקודם שנקרע הטומטום כיון דלא אפשר למולו אז דמכוסה הוא לא מאיס כלל ואין לו דין ערל (אז לגבי ראי' עכ"פ) וכמ"ש התוס' ביבמות שם ד"ה התם ע"ש וא"ש בפשיטות לפ"ז מ"ש הרמב"ם ז"ל דאין הטומטום פטור רק משום ספק אשה לבד ולא משום ערל ג"כ וכמ"ש דאזיל לטעמי' שם דפטר לערל מראי' מטעמא דמאוס באמת וכסוגיא דיבמות הנ"ל דמשמע דגם לרבנן פטור מה"ט וע"ש בלח"מ בזה וא"כ ע"כ צ"ל לפ"ז דטומטום שלא נקרע אין לו דין ערל לעניין ראי' כלל משום דאינו מאוס באמת וכמ"ש וא"ש (ולזה רמז גם המש"ל ז"ל שם בקצרה וציין בתוס' דיבמות הנ"ל בזה (ומש"ש ד' פ"ב צ"ל ע"ב) ע"ש): ואולם ד' הרמב"ם ז"ל בפ"ב ה"ד הנ"ל דנראה דמחייב לטומטום בשמחה עדיין צ"ע דכיון דטעמא דהערל פטור משלמי שמחה הוא מפני שאינו אוכל בקדשים כמ"ש הרמב"ם שם בזה והרי גם הטומטום קיי"ל דאסור לאכול אפי' קדשים קלים כמ"ש הרמב"ם בפ"י מה' מעה"ק ה"ט לפי שהוא ________________________ באמת לדידן כלל דהרי אדרבה י"ל בהיפך לכאורה בדין זה דלמאי דמסיק הילכתא בר"ה י"ט דבטלה מגילת תענית וכר' יוסי לגביה דר"מ בזה א"כ אפשר דה"נ נדחו ד' ר"מ במאי דס"ל נמי דנוהג איסור עשיית מלאכה בעה"פ גם בזה"ז וכמו דס"ל נמי דיו"ט דקרבן עצים כולם נוהגין בזה"ז ג"כ וכמ"ש וכמו דלא קיי"ל כר"מ גבי קרבן עצים כלל למאי דקיי"ל דבטלה מג"ת ה"נ אפשר דלא קיי"ל כר"מ גבי איסור מלאכה בעה"פ בזה"ז וכמ"ש ובאמת דעיקר ראיות הרא"ש ז"ל מהך דר"א בר"צ הנ"ל תמוה ג"כ טובא דאיך מייתי כלל מר"א בר"צ בזה במקום שבאמת מחלקותו שנוי' בצידו שם שהרי ר' יוסי פליג עלי' דר"מ ור"א בר"צ הנ"ל במג"ת פ"ה (ובירושלמי דשקלים פ"ד ה"א ובמגילה פ"א ה"ד ובתענית פ"ד ה"ד ובתוספתא שם פ"ג) ואמר שם דאותן הימים (של קרבן עצים וכל היו"ט הכתובין במג"ת) אינם נוהגין אלא בשעת הקרבן (ובזמן הבית לבד) ומשמע שם להדיא דר"א בר"צ לאפלוגי אדר' יוסי קאתי וס"ל ודאי כת"ק דהתם בזה דלא בטלה מג"ת כלל ועלה קאמר אני הייתי מבני סנאה בן בנימין כו' וכלומר דלא ס"ל כר' יוסי כלל בזה (וע"ש בכל המקומות בירושלמי הנ"ל בזה וכ"ד המפרשים שם תמוהין מאוד וכבר הגיה הגר"א ז"ל שם באמת ע"ש וגם מ"ש מהר"א ז"נ מקראקא בפי' המג"ת שם בזה שגה מאוד במחכ"ת ואין להאריך בדברים שאין להם שחר כלל ע"ש) וכ"כ התוס' הנ"ל בתענית י"ב ד"ה התם דר"א בר"צ ס"ל באמת דלא בטלה מג"ה כלל ולמ"ש מהבריי' דמג"ת ומהתוספתא והירוש' הנ"ל הנה פשוט באמת דכל עיקר ד' ר"א בר"צ הנ"ל לא בא רק לחזק שם ד' ת"ק בזה דא' ברישא בהדיא דאסורין בתענית אף משחרב הבית וכמ"ש

(ובירושלמי דתענית פ"ד ה"ד הנ"ל יש ט"ס בזה דגרסי' שם אר"א בר' יוסי אני כו' ולמ"ש צ"ל דר"א בר' יוסי פליג בזה על ר' יוסי אביו באמת דר' יוסי הרי ס"ל שם דבזמה"ז מותרין בתענית וכמ"ש ומשמע נמי מלישנא דהיינו מתענין כו' דכל אנשי משפחתו היו נוהגין כן ואם איתא הלא ע"כ ר' יוסי אביו עכ"פ ודאי שלא הי' חושש ליו"ט זה בימיו כלל וכמ"ש אבל באמת ודאי דטס"ה וצ"ל ר"א בר' צדוק וכמ"ש בש"ס דילן בעירובין מ"א ובתענית י"ב ובתוס' ובמג"ת שם ובירו' דשקלים ובמגילה הנ"ל ומוכרח לכאורה כן מדא' שם שהי' מבני סנאה בן בנימין וכמ"ש ואלו ר' יוסי בן חלפתא דהוא סתם ר' יוסי א' שם בירושלמי דתענית פ"ד ה"ב שלא הי' רק מבני יונדב בן רכב ע"ש (ולא היה היו"ט שלהם רק בשבעה באב כדתנן בתענית כ"ו ע"ש) אם לא שנאמר דממשפחת אמו הי' מבני סנאה ב"ב וכמ"ש התוס' בעירובין מ"א ד"ה מבני דגם לגי' שלפנינו בזה ר"א בר"צ צ"ל ג"כ דלא היה רק ממשפחת אמו מבני סנאה ב"ב או דחתן הי' לבני סנאה ב"ב והי' עמהם בסייעתם שהרי ר"א בר"צ עצמו הי' כהן וכמש"ש התוס' ע"ש (ובאמת לגי' הירושלמי דתענית הנ"ל ר"א בר' יוסי הוה א"ש בפשיטות בזה שהרי ר' יוסי לא הי' כהן כדא' בשבת קי"ח יודע אני בעצמי כו')

(אלא שבעיקר הדבר שכ' בשם הירושלמי דתענית הנ"ל דר' יוסי מבני יונדב בן רכב הי' צ"ע באמת מהא דא' בפסחים פ"ו ר' ישמעאל בר' יוסי איקלע כו' יהבו לי' כסא שתי' כו' א"ל לא אמרו כו' ביין מתוק וכרסי רחבה וע"ש ברש"י ונראה בפשיטות שם דר' ישמעאל בר' יוסי שתה הכוס של יין שכבדו ר"ש בר"י אז והוא פלא לכאורה דאיך עבר ר' ישמעאל בר' יוסי אז על הדבר המפורש בקבלה (בירמי' ל"ה) שנצטוו כל בני יונדב בן רכב שלא לשתות יין הם ובניהם עד עולם והקימו בני יונדב עליהם את מצות אביהם בזה (כדכתיב בקראי דירמי' שם) ואיך עבר ר' ישמעאל

_________________________ והן יען כי להלן בד' ע"א צייננו שם כי בד' זה מבואר תשלום דבר התשובה בדיני המקוה החדשה הנעשית ע"י המשכה ממעין (אשר נתייסדה בפ"ק יצ"ו בשנת תר"ח לפ"ק) ושם מבואר קצת מהדברים בזה וע"כ הנה מקום אתי להשלים פה כל הדברים אשר חידשנו עוד בדיני המקוה טהרה הזאת בעז"ה:

________________________ והנה שם (בד' ע"א הנז') כתבנו בעז"ה מה שתמה הרא"ש ז"ל על פי' הר"ש ז"ל במתניתין דמקואות פ"ה מ"ה בפלוגתא דר"י ור' יוסי בנוטפין שעשאן זוחלין דא"ר יוסי התם דכל דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו ופי' הר"ש שם משום דר' יוסי יליף הכי מקרא דיהי' טהור דהווייתן ע"י טהרה דוקא בעינן ע"ש והקשה הרא"ש ז"ל שם ממתניתין דסופ"ה שם דתנן דמודו ב"ש וב"ה שהוא גודר כלים כו' ואע"ג דמעכב הזחילה בדבר המקבל טומאה ע"ש ואם נאמר דהך מתניתין באמת לא אתיא רק כר' יהודה דפליג עליה דר' יוסי במ"ה הנ"ל בזה ולא מצריך כלל הוי' ע"י טהרה אכתי תקשה