ראשית בכורים צ

תשלומין דראשון הם אבל אם לא הוה פטרינן לי' רק מספק אשה לבד ודאי דהו"א דאיגלאי מילתא למפרע דביום ראשון דשבועות נמי הוה בר חיובא וכמ"ש הטו"א ז"ל הנ"ל ונראה מד' הטו"א הנ"ל דלא נחית לחלק בזה בין חג השבועות לפסח וחג כלל וס"ל בפשיטות דלמ"ד בכל הרגלים שהם תשלומין זה לזה ה"נ דבשבועות הם תשלומין זה לזה ודלא כמ"ש התוס בחגיגה ט' הנ"ל ושוב ראיתי להגאון הנ"ל שכבר הקשה כן בעצמו ע"ד התוס' הנ"ל בספרו שאגת ארי' ס' ק"ד דאם איתא דבשבועות לכו"ע תשלומין דראשון הם הו"ל לאוקמי הך מיעוטא דזכורך להוציא הטומטום כשנמצא זכר בתשלומי שבועות וכמש"ל (ואמנם אין לתמוה עוד בזה ע"ד הגאון בעל טו"א ז"ל שהעלה שם בחידושיו לחגיגה ט' דבשמיני של חג לכו"ע לא הוה אלא תשלומין דראשון לבד (או דשביעי עכ"פ) ומשו"ה לא כתב רחמנא גם בחג אלא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים (ולא שמונה ימים אע"ג דגם השמיני הו"ל תשלומין דחג כדתנן וכדיליף מקרא התם) למימרא דשמיני חלק משלפניו דאלו כל שבעה הו"ל תשלומין זה לזה (למ"ד הכי) אבל בשמיני של חג לא הוה אלא תשלומין דראשון וחיגר כל שבעה ונתפשט בשמיני פטור עכ"ד הטו"א ז"ל והשתא תקשה לכאורה נמי בזה דא"כ אכתי מאי פריך בחגיגה ד' ל"ל זכורך כו' אצטריך קרא למעוטי כו' אף למ"ד שם דתשלומין זה לזה דהרי י"ל דאצטריך קרא לשנקרע ונמצא זכר בשמיני של חג דאי לא הי' פטור רק מספק חשה לבד הו"א דאיגלאי מילתא בזה שהי' זכר אבל אי מקרא ממעטינן לי' ודאי דנפטר השתא לגמרי כיון דבשמיני אינו אלא תשלומין של ימים הקודמים לבד ולכו"ע לא הו"ל חיוב בפ"ע כלל אמנם באמת לק"מ דהרי הטומטום שנקרע ונמצא זכר הוא ערל ואי אפשר למולו כלל ביום שמיני של חג שהוא יו"ט ואין מילה שלא בזמנה דוחה יו"ט כדתנן בשבת קל"ז ______________________ דתמידא ג"כ אף שאין כתיב בהם רק דלא להתענאה לר' יוסי וכמ"ש ועכ"פ י"ל דהך דגרסי (בתוס' דמנחות ס"ה הנ"ל) בתמידא דלא להתענאה ובשבועיא דלא למספד דס"ל כשיטת הירושלמי הנ"ל אליבא דר' יוסי בזה וכמ"ש וא"ש בעז"ה

ואמנם קשה לי בין לגירסת התוס' הנ"ל ובין לגירסא שלפנינו בסוגיא דמנחות ס"ה ובתענית י"ז הנ"ל דבחגא דשבועיא גרסי' שם דלא למספד וכמש"ל דיש לתמוה לענ"ד בזה מהא דגרסי' במגילת תענית פ"ב והובא בש"ס דילן בחולין קכ"ט בארבעה עשר באייר נכיסת פסחא זעירא דלא למספד וזו השיב ר' יהושע לר' אליעזר שהיה ר"א אומר שמעתי שאבר מן החי מטמא א"ל ר"י מן החי ולא מן המת וק"ו ומה חי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא מת שהוא טמא לכ"ש כתיב במג"ת פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן ה"נ כל דכן (ופרש"י א"ל ר"י וכי מפני ששמעת מן החי סבור אתה לומר מן החי דווקא ולא מת בתמי' והא כתיב במג"ת פסחא זעירא כו' פסח שני שבאייר הא רבה פסח ניסן למספד בתמי' כו' ע"ש

והשתא ק"ל אם איתא דגרסינן בחגא דשבועיא דלא למספד א"כ הרי אין שום מקום לד' ר"י כלל בזה דא' דמשו"ה לא תני לאבר מהמת בהדיא דמטמא משום דאתי מק"ו מאבר מן החי וכמו פסחא רבה דלא תני לי' נמי במג"ת בהדיא משום דאתי מק"ו מפסחא זעירא שהרי באמת לא דמיא להדדי כלל דהתם אף דלא תני במג"ת בהדיא לפסחא רבה בפרט דלא למספד ביה אפ"ה הרי באמת בלא"ה בהדיא איתמר ביה התם מכללא עכ"פ דגם בפיסחא רבה אסור בהספד בודאי שהרי הוא נכלל ג"כ בהנך יומי דמתמניא בניסן עד סוף מועדא כו' דלא למספד בהון ומשו"ה לא הוצרכו להזכיר במג"ת לפסחא רבה באפי נפשי' כלל משא"כ באבר מן המת דלא איתמר כלל בהדיא דמטמא ג"כ ושפיר דייק ר"א בזה דמן החי דוקא ולא מהמת וכמ"ש אלא ודאי דעיקר הגירסא הוא כגי' רש"י ז"ל במנחות באמת דבחגא דשבועיא לא גרסינן רק דלא להתענאה לבד וכמ"ש וא"ש בפשיטות לפ"ז מה שהשיב לו ר"י לר"א בזה מפסחא רבה דהרי באמת לגי' זו גם בפיסחא רבה לא נזכר כלל במג"ת בהדיא דאסור בהספד ג"כ שהרי לא נאסר משום חגא דשבועיא רק בתענית לבד אלא כל דכן כו' (והיינו אם נפרש בפשיטות דכ"מ דכתי' דלא להתענאה לבד מותר בהספד באמת ודלא כהירושלמי הנ"ל אליבא דר' יוסי בזה) וא"ש

ואמנם גם לגי' רש"י ז"ל הנ"ל איכא למידק באמת בהא דלא פריך בתענית י"ז שם אלא דל"ל בחגא דשבועיא עד סוף מועדא כו' ולא פריך התם עדיפא מינה דאיך נכללו שם כלל כל ימי הפסח ג"כ בהני יומי דלא להתענאה לבד והרי כל ימי החג אסורין גם בהספד באמת (וכמ"ש הרמב"ם ז"ל סוף ה' יו"ט ע"ש) וכן קשה באמת גם מערב הפסח דאסור ג"כ בהספד מק"ו הנ"ל וכמ"ש (ושם בסוגיא צ"ע ג"כ בהא דלא פריך התם אלא דלימא עד המועד כו' ולא פריך נמי דלא לימא אלא עד ערב הפסח דערב הפסח גופי' אסור נמי כמו יו"ט באמת וכמ"ש וכבר הקשה כן הגאון בעל משנה למלך ז"ל בפ"ו מה' כלי המקדש ה"י דאמאי לא פריך שם לימא עד ע"פ כו' וכ' ליישב קצת די"ל דאינו אסור בעה"פ בהספד ותענית אלא אחר חצות דוקא בזמן שחיטת הפסח ואלו משום חגא דשבועיא אסור גם קודם חצות ואח"ז העלה שם בזה דעכ"פ הי' מן הדין שיהי' ערב הפסח אסור בהספד ותענית מחצות היום בודאי ולא מצאתי דין זה עכ"ל המש"ל שם ע"ש והנה במחכ"ת העלים עיניו בזה מברייתא ערוכה דחולין קצ"ט הנ"ל דהרי בהדיא תניא התם דערב הפסח אסור בהספד ותענית באמת וכמש"ל ואף דלא נאסר במג"ת בפירוש רק בזמן שחיטת פסח שני מ"מ הרי בק"ו ילפינן מיני' לפיסחא רבה ג"כ וכמו שהשיב ר"י לר"א בזה והרי דין זה מפורש באמת בש"ס ובמג"ת שם דערב הפסח אסור בהספד ובתענית בפסח ראשון וגם בפסח שני וכמ"ש (אלא דכיון דלא נאסרו רק במגילת תענית לבד וכמ"ש א"כ לדידן דקיי"ל דבטלה מג"ת שוב אין מקום לכאורה לאסור הספד ותענית לדידן אף בערב פסח ראשון וכ"ש בפסח שני בזה"ז רק דמ"מ הרי מצינו דעה"פ אסור במלאכה גם בזה"ז ויבואר במק"א אי"ה)

וראיתי עוד להמש"ל שם שכ' לתמוה על הב"י ז"ל באו"ח סי' תצ"ד שכ' דאסור להתענות במוצאי חג השבועות (ולא כתב כן בשאר יו"ט כלל רק שהרמ"א כ' בסי' תכ"ט דין אסרו חג גם בפסח והוא מד' רש"י ז"ל בסוכה מ"ה בשם י"א ע"ש והמש"ל הקשה שם בזה דהרי בתענית י"ז אמרי' ביו"ט דלאחריהם מותרין ע"ש (ומש"ש הגר"א ז"ל צע"ק) ואולי יל"ק דהרמ"א ז"ל לא קאמר אלא בחוץ לארץ ומשום דיו"ט שני צריך חיזוק ככל הימים הכתובים במג"ת והב"י ז"ל באמת לא כ' כן בכל יו"ט משום דבא"י שהיו"ט אחרון מן התורה א"צ חיזוק כלל רק בשבועות לבד משום יום טבוח כדלקמן בזה וצ"ע) וכ' המג"א ז"ל שם דהטעם בזה משום דכשחל עצרת בשבת הי' יום טבוח של קרבנות החג (כגון ראי' וחגיגה) אחר השבת ע"ש וכ' המש"ל שם שד' המג"א הנ"ל הם שלא בדקדוק בזה דהרי אדרבה כשחל עצרת בשבת הי מותר בהספד ותענית אחר השבת כדתנן להדיא בחגיגה י"ז שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר השבת ויש לתמוה בזה באמת על הב"י ז"ל שלא ביאר בדין זה להיפך שאם חל עצרת בשבת (ר"ל יו"ט שני דשבועות בחו"ל שחל בשבת דיום ראשון אינו חל בשבת דלא גה"ז עצרת כנודע) דמותר בהספד ותענית אחר השבת כדתנן בחגיגה י"ז הנ"ל וע"ש במש"ל (ובלבוש ס' תצ"ד כ' דמשו"ה לא חיישינן לזה בזמנינו דאין מצויין בינינו אותן האומרין כן דעצרת אחר השבת וע"ש בפמ"ג בא"א ס"ק ג' ובקונטרסו נועם מגדים בזה. ובאמת כבר נודע דגם בינינו מצויין או האומרין כן וע"כ אין לדחות בזה קושית המש"ל הנ"ל) ואמנם לענ"ד י"ל בפשיטות באמת בזה עם מש"ש המש"ל עצמו לתמוה עוד בזה על מה שלא הוזכר בשום מקום דיום טבוח של עצרת אסור בעשיית מלאכה מפני הקרבן וכדמפורש