ראשית בכורים פט

לבד (וכן לפי' הגר"א ז"ל הנ"ל דהך דשוין בהספד כו' קאי ג"כ על כל הימים הכתובים במג"ת וכמש"ל א"כ הרי מוכח בפשיטות דלר' יוסי עצמו ס"ל נמי דהימים הכתובין במג"ת נוהגין גם באדר השני באמת וכמ"ש): אולם מ"ש מהך דמגילה ו' הנ"ל דרשב"ג משום ר' יוסי הוא דקאמר לה הכי התם וכמש"ל הנה באמת הך דרשב"ג דהתם מתנייא נמי במג"ת פי"ב ושם לא גרסי' בזה משום ר' יוסי כלל (אלא רשב"ג משמי' דנפשי' הוא דקא"ל התם הכי ויש ט"ס בזה במג"ת שלפנינו שם שכ' דרשב"ג א' כל מצות שנוהגות באדר ראשון אין נוהגות באדר השני ופשוט דטס"ה וצ"ל להיפך כבש"ס דילן שכל מצות שנוהגין בשני אין נוהגין בראשון ע"ש) ונסתר כל דברינו הנ"ל בזה (וגם קצת יש להביא ראיה להיפך לפ"ז דרשב"ג עצמו נראה לכאורה קצת דס"ל דלא בטלה מג"ת מדא' רשב"ג בשבת י"ג על חנניא ב"ח שכ' מג"ת שאף אנו מחבבין כו' אלא שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין כו' ע"ש ואם איתא תיפוק לי' דבלא"ה לא הי' אפשר לכתוב עוד נסים בזמנו של רשב"ג כלל שהי' אחר החורבן והשתא קמייתא בטיל אחרניתא האיך מוסיפין בזה"ז כלל אלא משמע לכאורה קצת דבאמת ס"ל לרשב"ג שהימים טובים שבמג"ת שנעשו בזה"ב ונכתבו בזמן חנניא ב"ח שפיר נוהגין גם בזה"ז רק דנסים חדשים אין לכתוב עוד עכשיו משום טעמא דקאמר שאם באנו לכתוב כו' והוה א"ש בפשיטות בזה הא דמסיים רשב"ג בברייתא הנ"ל די"ד אדר אסור גם בראשון בהספד כו' דבזמנו קאמר ג"כ הכי דאע"ג דלמ"ד דבטלה מג"ת אין י"ד אדר נוהג עוד בראשון כלל בזה"ז כמ"ש הר"מ ז"ל הנ"ל מ"מ רשב"ג לטעמי' בזה דא' דלא בטלה מג"ת כלל וכמ"ש ואולי רשב"ג דשבת י"ג הנז' הוא רשב"ג אביו של ר"ג הזקן שהי' בזמן הבית באמת וצ"ע ומ"מ מש"ל לדחות קושית הגר"א ז"ל בהא דלא מוק"ל בתענית שם בשנה מעוברת י"ל בפשיטות ג"כ למ"ש התוס' בר"ה י"ט ד"ה הא ריב"ש דרבי הוא שסידר המשניות דמגילת תענית ג"כ ע"ש וא"כ י"ל דלרבי לשיטתו ג"כ לא מצינן לאוקמי בשנה מעובר' וכ"ח באדר הוא בא' דבר"ה י"ט מפרשינן אליבא דרבי שם דס"ל דכל מצוה הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון ע"ש ולמש"ל נכלל בזה גם ימי מג"ת דאין נוהגות בראשון לדידי' וכמ"ש וא"ש ובזה י"ל ג"כ בפשיטות הא דלא ניחא לי' לר' אשי בתענית שם בהך שינויא דאביי דמוק"ל כשהי' אדר ל' יום (וע' מ"ש בזה להלן בד' מ"ט בעז"ה) ולמ"ש י"ל משום דרבי ס"ל באמת בירושלמי דר"ה פ"ג ה"א ובשביעית רפ"י דניסן לא נתעבר מימיו דלעולם ר"ח ניסן ביום ל' של אדר ע"ש וא"כ הרי הך שינויא דאביי הנ"ל ע"כ לא אתיא כרבי בזה וניחא לי' לר"א לאוקמי הך דמג"ת נמי כרבי שהוא סידר המשנה דמג"ת וכמ"ש התוס' בר"ה הנ"ל וא"ש (ומ"מ הא דא' בר"ה י"ט כם דמשום רבינו אמרו לעולם הראשון מלא והשני חסר ודאי צ"ל דהוא רב (כדפרש"י שם) ולא רבי משום דלרבי מסקינן שם דס"ל דאדר הראשון פעמים שהוא חסר ע"ש ומיהו אפשר דהיינו דקאמר התם עד שיודע לך כו' ע"ש וצ"ע): ויתר הדברים אשר יש לנו עוד להאריך בזה בד' הראב"ד והריטב"א ז"ל הנ"ל ובד' הרמב"ן והר"ן ז"ל מ"ש ביום טוריינוס באיזה זמן היה ועוד בד' הח"ס הנ"ל בזה אם יכולין לעשות יו"ט על נס כבזה"ז יבואר עוד במק"א אי"ה: ___________________________ אשי הנ"ל דכל ביום שלאחריו או שלפניו בהספד אסור בתענית מותר כגי' ר"א הנ"ל א"כ ודאי דתקש' לן טובא אליבא דר' יוסי בזה דאיך אפשר דבי"ט הכתוב בו דלא להתענאה לבד שיהי' ביום שלפניו אסור בהספד ובהיו"ט עצמו יהי' מותר בהספד ויהי' חמור בהספד מהיו"ט עצמו באמת ואין לומר דביו"ט שלא נאסר רק בתענית לבד לא נאסר באמת גם ביום שלפניו בהספד כלל רק בתענית לבד דא"כ אכתי יהיה חמור יום שלפני יום שלא נאסר רק בתענית לבד מיום שלפני יום שנאסר גם בהספד לעניין התענית עכ"פ שבזה יהי' מותר בתענית ובזה יהי' אסור בתענית וכמ"ש ולזה הכריח שפיר בירושלמי הנ"ל בפשיטות דצ"ל ודאי שאין שום הפרש אליבא דר' יוסי באמת בין הימים הכתובים במג"ת דלא להתענאה או דלא למספד דבתרווייהו לר' יוסי אסורין בהיו"ט עצמו בהספד ובתענית רק שביו"ט שכתוב בו דלא למספד אסור לאחריו בהספד עכ"פ וביו"ט שכתוב בו דלא להתענאה מותר לאחריו לגמרי אבל ביום שלפניו בתרווייהו אסור בהספד לבד ובתענית מותר ושפיר קילא בזה לעולם היום שלפניו מן היו"ט עצמו עכ"פ דבתרווייהו אסור בהיו"ט עצמו בהספד ובתענית ג"כ לר' יוסי וכמ"ש וא"ש

והנה מתוך ד' הירושלמי הנ"ל יש ליישב בפשיטות באמת עיקר קושיא החמורה של הגאון בעל שער המלך ז"ל שהבאתי להלן ד' מ"ח על הך גירסא שכתבו התוס' במנחות ס"ה ד"ה מריש דבאיתוקם תמידא גרסי' דלא להתענאה ובחגא דשבועיא גרסי' דלא למספד ע"ש שיש לתמוה לכאורה על גירסא זו טובא מהא דפריך בתענית י"ח שם דלמה לי למימר מתמניא בי' לימא מתשעה בי' ותמניא גופא אסור דהו"ל יומא דאיתוקם בי' תמידא כו' והשתא אי גרסי' באיתוקם תמידא רק דלא להתענאה בלבד א"כ לק"מ לפ"ז קושית הש"ס הנ"ל כלל בזה דהרי ודאי דשפיר הוצרכו לאסור בתמניא בי' גם משום חגא דשבועיא דאלו משום תמידא לא הי' אסור אלא בתענית לבד ומשום חגא דשבועיא הרי אסרוהו גם בהספד לפי גירסא הנ"ל והוא צע"ג לכאורה וכמש"ש באורך בזה ע"ש ר אך למ"ש בשם הירושלמי הנ"ל א"ש בפשיטות באמת דשפיר פריך הש"ס התם למאי דמוק"ל להך ברייתא דמג"ת כר' יוסי שם בזה וכדא' התם דעד סוף מועדא לא נצרכא אלא לר' יוסי כו' (וכן הא דקאמר שם דל"נ לומר מריש ירחא אלא ליום שלפניו דע"כ צ"ל ג"כ דלגי' זו דבאיתוקם תמידא כתוב דלא להתענאה לחוד דלא אתיא נמי אלא כר' יוסי וכמ"ש התוס' במנחות הנ"ל ע"ש) והרי באמת לר' יוסי ע"כ צ"ל דאין שום הפרש כלל בהיו"ט עצמו בין הימים שכתוב בהם דלא להתענאה או דלא למספד דגם בדלא להתענאה אסור בהיו"ט עצמו גם בהספד לר' יוסי וכדמוכח בהירושלמי הנ"ל וכמ"ש וא"כ צ"ל לפ"ז דהא דגרסי' במג"ת שם לגי' הנ"ל גבי איתוקם תמידא דלא להתענאה בלחוד לאו משום דמותר אז בהספד דבאמת הרי גם בדלא להתענא' אסור נמי בהספד לר' יוסי וכמ"ש אלא משום דכיון דבאיתוקם תמידא לא הי' מהצורך לאסור ביום שאחריה כלל רק להיום שלפניהם וכדא' התם ושפיר סגי לן לאסור שלפניו לר' יוסי על ידי שכתבו בהיו"ט עצמו דלא להתענאה וכמ"ש אבל בחגא דשבועיא דנ"מ גם ליום שלאחריו כדא' התם שפיר הוצרכו להזכיר בהם במג"ת גם דלא למספד וכמ"ש ועכ"פ כיון שבהיו"ט עצמו לר' יוסי אין שום נ"מ בין שכתוב במג"ת דלא להתענאה או דלא למספד ג"כ וכמ"ש א"כ ודאי דשפיר פריך שם בפשיטות בזה דל"ל למימר בחגא דשבועיא מתמניא בי' לימא מתשעה בי' כו' דאע"ג דבשבועיא כתוב דלא למספד ובתמידא דלא להתענאה לגי' הנ"ל הלא בהיו"ט עצמו אין נ"מ בזה כלל בין דלא להתענאה ובין דלא למספד אליבא דר' יוסי לשיטתו בזה דבתרווייהו אסורים הם באמת גם בהספד לר' יוסי וכמ"ש וא"כ בתמניא בי' עכ"פ הרי אסור גם בהספד בודאי משום יומי _________________________ זכר דאם הייתי פוטרו רק משום דשמא ספק אשה הוא השתא לבתר דנקרע ונמצא זכר דאיגלאי מלתא למפרע דזכר הוה והיה בר חיובא גם בראשון ויש לו תשלומין וחייב לבתר שנקרע אבל השתא דממעטינן ליה מקרא הו"ל כשאר פטורי ראיה דקיי"ל דכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני כמו חגר וכתב הטו"א ז"ל כם בזה דלמ"ד דכולם תשלומין זה לזה י"ל דפריך שפיר התם דמאי אצטריך קרא למעוטי ספיקא דמשום דלמ"ד כולם תשלומין זה לזה הרי גם השתא דמיעטו קרא בהדיא מ"מ ודאי אם נמצא זכר בשני הרי נתחייב עכשיו ע"ש בטו"א בזה ואם נאמר דבשבועות לכ"ע תשלומין דראשון הם אכתי תקש' פריך בזה התם דהרי י"ל דשפיר אצטר' קרא למעוטי עכ"פ טומטום שנקרע ונמצא זכר בתשלומי חג השבועות כיון דלכו"ע בשבועות