ראשית בכורים פח

אלא דבעיקר הדבר שכתבנו בזה דניחא לן ודאי לאוקמי בפשיטות פלוגתא דרשב"ג ות"ק דידי' בזה"ז דוקא יש לסתור כל דברינו באמת מתוך ד' הר"מ ז"ל שהובא במרדכי פ"ק דמגילה שם בזה שכ' בפשיטות דע"כ צ"ל דכל הך סוגיא דהתם איירי קודם שבטלה מג"ת דוקא מדקאמר התם דשוין בהספד ותענית שאסורין בזה ובזה והיינו דגם בי"ד שבאדר הראשון אסור בהספד ותענית לכו"ע וכ' שם הר"מ ז"ל דהיינו דוקא קודם שבטלה מג"ת אבל בזה"ז כיון שבטלו כל הימים הכתובין במג"ת לבד חנוכה ופורים והיינו דוקא בי"ד שבאדר השני דאית ביה מקרא מגילה ומיפרסם ניסא אבל באדר ראשון כיון דלית בי' מק' מגילה ולא מפרסם ניסא כלל לא עדיף בזה"ז משאר כל הימים הכתובים במג"ת ומותר בהספד ותענית בזה"ז וע"ש במרדכי בזה וא"כ הרי נסתר בפשיטות בזה כל מ"ש לעיל דכיון דקתני בהך סיפא דפלוגתא דת"ק ור' יוסי הנ"ל דשוין בהספד כו' א"כ ע"כ צ"ל דקודם שבטלה מג"ת דוקא מיירי הך ברייתא וכמ"ש הר"מ ז"ל וא"כ ודאי דהדק"ל דהו"ל למימר התם דכל הימים הכתובים במג"ת איכא בינייהו וכקושית הגר"א ז"ל הנ"ל כיון דע"כ מיירי קידם שבטלה מג"ת וכמ"ש: וע"כ צ"ל דגם לר' יוסי כל יו"ט שבמג"ת ודאי דנוהג בשני אדרים ונכלל באמת בהא דקתני בהך סיפא דשוין בהספד ותענית כו' דר"ל דבכל הימים טובים שבאדר שהם אסורים בהספד ותענית (כמו יום הפורים וכל הימים טובים הכתובים במג"ת באדר) שהם אסורים באמת בזה ובזה וכדמוכח להדיא במג"ת פי"ב דהך סיפא קאי על כל היו"ט שבמג"ת הנוהגין באדר שהם אסורין בזה ובזה וכמש"ש הגר"א ז"ל בזה (ובהכי א"ש קצת טפי מ"ש הר"מ ז"ל דהאידנא דבטלה מג"ת מותר להתענות בי"ד שבאדר הראשון וכמש"ל דכיון דכייל להו במג"ת שם לכל היו"ט שבמג"ת הנוהגין באדר עם י"ד אדר הראשון ג"כ וכמ"ש א"כ כי היכי דבהני לא קמיירי אלא בזמן הבית דוקא לר' יוסי (דס"ל דבטלה מג"ת) ה"נ בי"ד אדר ראשון דוקא בזמן הבית קאמר וכמ"ש הר"מ ז"ל הנ"ל (ופשוט שמזה ג"כ נסתר בפשיטות ד' החתם סופר ז"ל הנ"ל שהרי י"ד אדר אין היו"ט תליא במקדש כלל ואפ"ה ס"ל להר"מ ז"ל שאינו נוהג אלא בזמן המקדש דוקא דומיא דאינך וכמ"ש ואולי י"ל דכיון דאנן לא קיי"ל באמת כד' הר"מ הנ"ל אלא דגם בזה"ז ס"ל דאסור בהספד ותעניה בי"ד שבאדר הא' א"כ י"ל שפיר דס"ל כד' הח"ס הנ"ל ומדלא קאמר בר"ה י"ט דכאן בי"ד שבאדר א' וכאן באדר השני משמע קצת דלא כהר"מ בזה וצ"ע)

ואמנם מ"ש שם הגר"א ז"ל (בשם המג"א ז"ל להכריח ג"כ שם בזה מהך דתענית י"ח דפריך מיום שלפני ר"ח ניסן דהרי הו"ל יומא דבתר כ"ח באדר ומשני אביי דל"נ אלא לחודש מעובר ולא משני בפשיטות דל"נ אלא לשנה מעוברת את"ל דיום כ"ח אדר אינו נוהג אלא באדר ראשון לבד וע"כ מוכח דנוהג אף בשני ומשו"ה הוצרך לאוקמי בחודש מעובר דוקא (וללישנא קמא דרש"י שם שכ' דהך דחודש מעובר לא משכח"ל רק בשנה מעוברת ובאדר השני דהראשון הי' חסר והשני מלא ע"ש (משום דלהך לישנא ס"ל דבשנה פשוטה לעולם אדר חסר וע' מ"ש לקמן בד' מ"ט בזה) א"כ בפשיטות יש הכרח מזה דיו"ט דמג"ת כגון כ"ח באדר נוהג באדר השני בודאי אלא דגם לאידך פי' שכ' רש"י שם דבפשוטה איירי רק דעברוה לאדר מ"מ אכתי יש הכרח בזה מד' אביי עצמו דלא מוק"ל בפשיטות בשנה מעוברת וכמש"ש הגר"א ז"ל הנ"ל ע"ש) אבל למ"ש לעיל אין ראי' כל כך מזה באמת די"ל דאחר דכל הסוגיא דתענית שם לר' יוסי אזלא וכדא' בריש הסוגיא ההם כמאן כר' יוסי כו' אי הכי כו' וכמש"ל ג"כ והרי לר' יוסי עצמו ודאי דשפיר הוצרך אביי לאוקמי בחודש מעובר דוקא משום דר' יוסי הרי ס"ל בהדיא במגילה ו' הנ"ל דכל המצות הנוהגות בשני אין נוהגין בראשון ומשמע בפשיטות דגם הימים הכתובים במג"ת נוהגין באדר השני דוקא לר' יוסי וכמש"ל ומשו"ה לר' יוסי עצמו ודאי דלא הוה מצינן לאוקמי כלל הך דכ"ח באדר דהוא באדר הראשון ________________________ להיפך בזה דכל המוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו לאסור בו ההספד והתענית כאחד וכדא' ר' אשי שם ובזה י"ל שפיר דלהמסקנא דא' התם השתא דאתית להכי כו' נדחו ד' ר' אשי הנ"ל באמת אלא דאפילו כשהוא מוטל בין שני ימים טובים אינו אסור אלא באחד מהם כיון דמשום חיזוק דיו"ט סגי לן באמת לאסור רק באחד מהם לבד וכמ"ש וכ"ז הוא להיפך מד' הגאונים הנ"ל בזה באמת וכמ"ש. ועכ"פ מוכרח דלגי' ר' אפרים ז"ל הנ"ל צריך לפרש הך קושיא דותיכו"ל דהו"ל יום שלפני נקנור דאמתני' דמגילה הנ"ל הוא דקא מהדר והקושיא מהספד לבד הוא באמת וכמ"ש וא"ש אלא דבעיקר גי' ר' אפרים ז"ל הנ"ל כבר כ' הבעל המאור ז"ל במגילה שם והריטב"א ברפ"ב דתענית הנ"ל דאין גירסתו נכונה כלל לפי שהתענית חמור יותר מן ההספד וכדתני' בתענית י"ז אילין יומי דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד כו' ע"ש (ובירושלמי דפ"ב דתעני' הי"ב איתא להיפך באמת אילין יומי דלא למספד בהון ומקצתהון דלא להתענאה כו' ע"ש אבל ודאי דטס"ה הוא שם בזה דד' הירושלמי הללו הוא גם בפ"ק דמגילה ה"ד ושם איתא באמת כבש"ס דילן בתענית י"ז הנ"ל ע"ש). ובאמת בהדיא איתא בירושלמי (שם בשני המקומות הנ"ל) אליבא דר"מ דס"ל בפירוש כן בזה דכל יו"ט דכתיב בי' דלא למספד אסור להתענות ודלא להתענות מותר בהספד ע"ש. ואמנם ממש"ש בירושלמי הנ"ל דדוקא אליבא דר' מאיר הוא דאמרינן הכי ומשמע שם דאליבא דר' יוסי ע"כ צ"ל דס"ל בזה דגם בכל הימים הכתובים במג"ת דלא להתענית אסור גם בהספד באמת ואין שום חילוק לר' יוסי בין ימים הכתובים במג"ת דלא למספד ובין ימים הכתובים במג"ת דלא להתענאה רק בימים שלאחריהם בלבד דבדלא למספד גם לאחריו אסור לר' יוסי כדס"ל התם ובדלא להתענאה מותר לאחריו עכ"פ אבל בהיו"ט עצמו אין שום נ"מ לר' יוסי בזה דגם באותן ימים שכתוב בהם דלא להתענאה אסורים בהספד ג"כ וע"ש בקרבן עדה בזה שכ' דהירושלמי שם הכריח כן אליבא דר' יוסי בזה דע"כ צ"ל שאין הפרש לדידי' בין ימים הכתובים דלא להתענאה או דלא למספד בהיו"ט עצמו כלל דכיון דס"ל לר' יוסי שם דגם בדלא להתענאה עכ"פ לפניו אסור א"כ אם נאמר לר' יוסי דבדלא להתענאה מותר בהספד בהיו"ט עצמו א"כ יהיה יום שלפניו חמור כהיו"ט עצמו ולא יהא טפל חמור כעיקר ע"ש בזה והנה באמת אין זה הכרח כל כך לומר דמשום חיזוק בזה עשאו להיום שלפניו ג"כ כהיו"ט עצמו לר' יוסי ואין מקום לכאורה לד' הק"ע ז"ל הנ"ל בזה אבל לענ"ד הי' נראה לעשות קצת סמוכים מד' הירושלמי הנ"ל לד' ר' אפרים ז"ל וגירסתו הנ"ל בזה דאי גרסי' באמת בברייתא דמג"ת ובד' ר'

_________________________ והנה יען כי להלן ד' ס"א הארכנו שם בעז"ה בדיני תשלומי חג השבועות למ"ד בתשלומי הרגלים שהתשלומין הם תשלומין זה לזה אם גם בשבועות יש לומר דס"ל הכי באמת או דבשבועות לכו"ע הוי תשלומין דראשון וכמש"ש התוס' בחגיגה ט' ד"ה תשלומין ע"ש ועדנה לא נשלמו כם כל הדברים בזה וראיתי להשלימם כאן אי"ה (כאשר יכילם הגליון ואם כי אכ"מ רק למלאות בזה דברינו שם אשר צייננו משם לכאן וכמש"ש בעז"ה) :

______________________ והנה באמת יש להכריח מתוך מ"ש הגאון בעל טורי אבן ז"ל בחגיגה ד' דע"כ צ"ל ג"כ דלמ"ד תשלומין זה לזה דגם בעצרת ס"ל נמי דהו"ל תשלומין זה לזה שהקשה שם ע"ד התוס' ד"ה אלא טומטום ספיקא הוא שפירשו שם דקושית הש"ס הוא דהואיל ונשים פטורות והאי שמא אשה הוא וממילא פטרינן לי' דלא ליתי חולין בעזרה ע"ש והקשה הטו"א ז"ל שם דאכתי מאי פריך אטומטום ל"ל קרא למעוטי ספיקא הוא דשמא אצטריך קרא למעוטי כגון אם נקרע ביום שני ונמצא