ראשית בכורים פז

דביום נקנור עצמו לא היה אפשר לאסור בו התענית כלל משום דכבר היה תקנה קביעה להתענות בו מימי אנשי כנה"ג ומשו"ה לא אסרו ביום נקנור רק ההספד לבד וכמ"ש הראב"ד ז"ל הנ"ל מ"מ י"ל דביום שלפניו ס"ל להש"ס שם דכיון דלפי כללא דרב אשי הנ"ל (לגי' דילן) דלעולם ביום שלפניו לא מצינן לאוסרו בהספד כלל רק בתענית לבד וכיון דע"כ היו צריכין לעשות חיזוק ליום נקנור עצמו עכ"פ דלא ליתי למישרי בו ההספד ג"כ כי היכי דשרינן להתענות בו באמת והוצרכו לאסור עכ"פ משום חיזוק גם להיום שלפניו וככל היו"ט שבמג"ת א"כ ע"כ הוצרכו לאסור ליום שלפניו עכ"פ בתענית כיון דבאמת לעולם לא מצינן לאסור ליום שלפניו דקיל רק בתענית לבד א"כ אף דביו"ט זה דיום נקנור עצמו מותר בתענית באמת אבל הרי ההיתר תענית שבו אינו משום דיו"ט זה קל ביותר דאדרבה הוא חמיר טפי שהרי נאסר בו ההספד באמת ורק שהתענית לא הי' אפשר כלל לאסור בו מפני תקנת אנשי כנה"ג שמכבר וכמ"ש אבל ביום שלפניו ודאי דשפיר יש לאסור בו התענית עכ"פ משום חיזוק דיו"ט עצמו: וככל יום שלפני יו"ט שבמג"ת דאסור לעולם בתענית וכמ"ש וא"ש ד' הראב"ד ז"ל הנ"ל בפשיטות דשפיר מפרש גם לשיטתו הנ"ל דהך קושיא דותיפוק לי' דקאי אדר' נחמן באמת וכמ"ש) וא"כ הרי מוכרח להדיא באמת דגם ביו"ט התלוין במקדש כמו יום נקנור אסור לד' הראב"ד ז"ל לגזור בו ת"צ בזה"ז ואף ביום שלפניו וכמ"ש ועכ"פ ממה שהביא שם הראב"ד ז"ל בס' ת"ד מיום נקנור ומיום טוריינוס וכמ"ש מוכח בפשיטות באמת דלא שני ליה להראב"ד ז"ל כלל בזה בין יו"ט התלוין במקדש או לא אלא בתרווייהו ת"צ אסור ותענית יחיד מותר וכמש"ל

ונ"ל דיש להכריח קצת לכאורה גם מתוך הסוגיא דמגילה ו' דע"כ גם לר' יוסי אין שום חילוק כלל בין יו"ט דתליא במקדש בזה או לא ודלא כהח"ס הנ"ל בזה והוא מתוך קושית הגר"א ז"ל בביאורו (לאו"ח ס' תקס"ח ס"ק ז' שהביאו שם הח"ס בס' קס"ג הנ"ל ג"כ) אהא דאר"פ התם דליכא בינייהו דרשב"ג (דא' שם שכל המצות הנוהגות באדר השני אין נוהגות בראשון וה"ק דהתם (דא' שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממ"מ) אלא סדר פרשיות לבד ע"ש ולא א' ר"פ נמי התם דכל יו"ט הכתובים במג"ת הנוהגין באדר איכא בינייהו נמי בזה דלרשב"ג נוהגין בשני דוקא ולת"ק בראשון או בשניהם ע"ש (ומזה הוכיח שם דע"כ צ"ל דגם לרשב"ג כל יו"ט שבמג"ת נוהגין ג"כ בראשון ע"ש באורך בזה) ולענ"ד י"ל בפשיטות לכאורה בזה דלהכי לא נקט ר"פ התם דגם יו"ט הכתובין במג"ת איכא בינייהו משום דרשב"ג קאמר לה משום ר' יוסי התם ע"ש ור' יוסי הרי ס"ל דבטלה מג"ת בזה"ז וכמ"ש ולהכי לא נקט ר"פ התם רק סדר פרשיות לבד שהם נוהגים שפיר בכל זמן משא"כ יו"ט הכתוב במג"ת דאין נוהג בזה"ז כלל אליבא דר' יוסי עצמו ולא שייך לומר דפליגי בדבר שלא הי' נוהג עוד בזמן ההנאים הללו כלל כך הי' נ"ל ליישב בפשיטות בזה קושית הגר"א ז"ל הנ"ל והשתא אם איתא לד' הגאון בעל ח"ס ז"ל הנ"ל דבנס שאינו שייך למקדש כלל שפיר נוהג לר' יוסי גם בזה"ז ומשו"ה פריך הש"ס שפיר בתענית י"ח גם אליבא דר' יוסי דתיפו"ל דהו"ל יומא דבתר כ"ח באדר אע"ג דכ"ח באדר נתקן רק אחר החורבן כדא' בר"ה י"ט משום דר' יוסי מודה באמת ביו"ט כזה דעיקרו אינו שייך למקדש כלל וכמ"ש לתקנו שפיר לכתחילה גם בזה"ז וכמש"ל א"כ ודאי דלפ"ז הדק"ל בזה דאכתי הו"ל למימר שפיר דיו"ט הכתוב במג"ת איכא בינייהו בהא דאע"ג דמיום טוריינוס ודאי דלק"מ בזה כיון דבטולי בטלוהו אח"כ באמת כדא' התם אבל מיום כ"ח באדר עצמו ודאי תקשה דהו"ל לר"פ למימר דיום כ"ח באדר איכא בינייהו דלמר נוהג בראשון או בשניהם ולמר בשני לבד וכמ"ש אלא ע"כ דיום כ"ח באדר נמי אינו נוהג לר' יוסי בזה"ז כלל ודלא כהח"ס הנ"ל וכמ"ש (ומלבד כ"ח באדר יש עוד איזו יו"ט באדר הכתובין במג"ת ג"כ שאינם שייכים כ"כ למקדש ע"ש במג"ת פי"ב וצ"ל ג"כ כמ"ש בזה) וא"ש: _______________________ וכ"ה בבעל המאור ז"ל שם (וברי"ף שם יש ט"ס בזה שכ' דחנוכה ופורים דלא בטלה מג"ת ותרוייהו דלא למספד כתיב בהו במג"ת הלכך לפניהם ולאחריהם נמי אסור בתענית ובהספד כר' יוסי כו' ע"ש ופשוט לענ"ד דתיבת אסור בתענית טס"ה שם וצ"ל רק אסור בהספד לבד וכ"ה בבעל המאור ז"ל שם בהעתקת ד' ר' אפרים ז"ל בזה וכ"ה בריטב"א ז"ל שם ואולי ט"ס זה גרם באמת להגאונים ז"ל (בעל חי' אנ"ש והגר"א ז"ל והח"ס הנ"ל) לומר דהרי"ף פסק בזה דלא כר' אשי כלל אלא דהתענית וגם ההספד אסור וכמש"ל אבל באמת אין ספק דטס"ה ברי"ף שלפנינו בזה וכמ"ש וכדמסיק ג"כ שם בעצמו בזה דהילכך חנוכה בין לפניו ובין לאחריו אסור בהספד לבד וכן בפורים לבני י"ד אסור בי"ג בהספד לחודי' כו' ובי"ו אסור בהספד עכ"ל והיינו כגירסתו הנ"ל בזה דלפניו ולאחריו אינו אסור רק בהספד וכמ"ש (ומש"ש הרי"ף דבני י"ד בט"ו וכן בני ט"ו בי"ד אסורין בתרווייהו בהספד ובתענית היינו משום דשל זה בזה הם עצמן אסורים ממג"ת כדא' רבא במגילה ה' ע"ש (ומ"מ צ"ל דס"ל לר' אפרים בזה דלא חמיר כ"כ יום ט"ו לבני י"ד ויום י"ד לבני ט"ו לאסור לכו"ע גם לפניהם ולאחריהם בהספד ואין הי"ג אסור בהספד רק לבני י"ד וכן יום י"ו אינו אסור בהספד רק לבני ט"ו וכמש"ש להדיא בזה וצ"ע) ועכ"פ א"ש בפשיטות שיט' ר' אפרים ז"ל בזה דפסק באמת כר' אשי לגמרי לפי גירסתו הנ"ל דלפניו ולאחריו אינו אסור רק בהספד לבד ומשו"ה שפיר נהגו להתענות בי"ג אדר לדידי' וכמ"ש בעז"ה ---- (ולגי' ר' אפרים ז"ל הנ"ל ודאי צ"ל דהא דפריך בסוגיא דתענית הנז' דתיפוק ליה דהו"ל יום שלפני נקנור כו' דלא קאי באמת רק על המשנה שם דקתני מותרין בהספד וכמש"ל דעל ר"נ ודאי דאין מקום לקושיא זו לר' אשי לשיטתו דא' דלפניו אינו אסור רק בהספד לגי' ר"א הנ"ל וכמ"ש אבל אין לומר דר' אפרים ז"ל גרס באמת לעיל בהא דכל שלאחריו כו' רבא (וכמש"ש ברש"י שלפנינו בזה) ולא ר' אשי ולפ"ז הי' אפשר לומר לכאורה דר' אשי הכא לא ס"ל באמת כהך דרבא דלעיל בזה אלא דבאמת ס"ל לר' אשי דגם בתעני' אסור לפניו וא"ש בפשיטו' דקאי הך קושיא אדר"נ בזה דאין מקום לומר כן באמת כלל שהרי אם נאמר דלר' אשי אה"נ דס"ל דיום שלפניו אסור בתענית ג"כ א"כ ודאי דהו"ל לר' אפרים ז"ל לפסוק בהא כר' אשי באמת דבתרא הוא ולא כרבא כלל אלא דבאמת נ"ל דקצת מהאחרונים ז"ל הנ"ל שגו כאן בפשט הסוגיא דד' ר' אשי הנ"ל בזה שהיה נראה להם דר' אשי הוא דחידש בזה לעיקר הך דינא דכל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר לגי' דידן (או דבהספד אסור בתענית מותר לגי' ר' אפרים הנ"ל כמ"ש) ולכן כתבו דלהמסקנא שם דא' השתא דאתית להכי כו' נדחו ד' ר' אשי הנ"ל באמת בזה וי"ל לדידן דגם בהספד ותענית אסור ביום שלפניו ואחריו וכמ"ש בחי' אנ"ש וכח"ס הנ"ל בזה אבל נעלם מהם דמ"ש ר' אשי בזה דכל שלאחריו בתענית אסור כו' היא ברייתא ערוכה באמת במג"ת פי"א דבהדיא גרסי' התם דכל הכתוב במג"ת דלא למספד כו' אין מתענין לפניו כו' וכן בדלא להתענאה ע"ש (והרי מפורש באמת במג"ת הנ"ל דלפניו אינו אסור רק בתענית לבד (ומשמע שם להדיא כן דבהספד מותר באמת וכד' ר' אשי הנ"ל וכמ"ש ) ופשוט דלגי' ר' אפרים הנ"ל צ"ל דגרס גם במג"ת שם להיפך בזה דאין מספידין לפניו כו' וכדמהפך הגי' בש"ס דילן בד' ר' אשי הנ"ל דבאמת ד' ר' אשי הנ"ל בזה הוא מהברייתא דמג"ת הנ"ל וכמ"ש) ובאמת ודאי דהטעם פשוט בזה דמשום חיזוק דיו"ט עצמו הרי סגי לן אם נאסור יום שלפניו בתענית לבד (לגי' דידן) או בהספד לבד (לגי' ר' אפרים ז"ל הנ"ל) וכ"ש למש"ל מהק"ע דאין לעשות הטפל כהעיקר כלל בזה) ולא בא ר' אשי שם לחדש דבר זה כלל דברייתא ערוכה היא במג"ת הנ"ל באמת וכמ"ש (וא"כ פשוט דאין שייך לומר כלל דלהמסקנא שם דא' השתא דאתית להכי כו' נדחו ד' ר' אשי הנ"ל בזה שהרי הך חידושא לאו מד' ר' אשי הוא כלל אלא דברי הברייתא דמג"ת הנ"ל הוא בהדיא וכמ"ש) אמנם הדבר פשוט באמת דעיקר מילתי' דר' אשי שם לא בא לחדש רק