ראשית בכורים פג

והנה להלן בד' נ"ד הארכנו שם בעז"ה ליישב ד' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות בסוף פ"ב דתענית גבי הא דאין גוזרין ת"צ בחנוכה ופורים כו' שכ' דבשעה אחת הו"ל התחלה כו' ע"ש שהוא תמוה מאוד באמת וכמש"ש באורך ועדנה לא נשלמו שם כל הדברים בזה וראיתי להשלימם כאן בעז"ה

והנה שם כתבנו ליישב קצת עיקר הסתירה בזה לפי' הרמב"ם ז"ל הנ"ל מסוגיא דר"ה י"ח ע"ש די"ל דאולי תליא באידך פלוגתא דתנאי באמת. גבי ירדו להם גשמים ביום תעניתם דברפ"ג דתענית שם וה"נ י"ל לכאורה דפליגי כה"ג גבי התחילו להתענות בחנוכה או בפורים לפי' הרמב"ם ז"ל הנ"ל שם בזה וכמש"ש והנה יש לבאר עוד דלא תקשה בזה לכאורה דלמ"ש דהתחלת התענית לעניין גזירת תענית בחנוכה ולעניין ירידת גשמים ביום התענית דין אחד להם וכמש"ש א"כ למש"ש הר"ן ז"ל אהא דאמר ר' יוסי התם דהתחלה הו"ל באחת דר' יוסי התנא הוא דא' הכי התם (ומשו"ה קיי"ל כותי' באמת משום דנימוקו עמו ע"ש) והנה למש"ל קשיא דר' יוסי אדר' יוסי בזה שהרי גבי ירדו להם גשמים ביום התענית ס"ל לר' יוסי שם כ"ה דעד ט' שעות לא ישלימו כלל ע"ש והכא ס"ל לר' יוסי דאף כשלא התחילו להתענות רק שעה אחת לבד שפיר הו"ל התחלת התענית בהכי לפי' הרמב"ם הנ"ל ואם כן מוכרח לכאורה מזה דצריך לחלק באמת בזה בין זה לזה ודלא כמ"ש וצ"ע ואולם הדבר פשוט שאין הכרח דהרמב"ם מפרש שם בזה כהר"ן הנ"ל אלא דאפשר שהוא ז"ל מפרש בזה כפי' רש"י ז"ל שם באמת דר' יוסי ור"א אמוראי נינהו דא' הכי התם (או דגרס שם ר' אסי כגירס' שלפנינו ע"ש). וגבי ירדו גשמים דא"ר יוסי עד ט' שעות ודאי דהוא רבי יוסי התנא מדפליג שם אדר"מ ור"י ע"ש וא"ש (והא דפסק הרמב"ם שם כמ"ד שעה אחת אע"ג דהשתא קיימינן לדידיה דרבי יוסי אמורא הוא וכמ"ש וגם למ"ש אין ראיה בזה מהא דא' בירושלמי שם דנפק עובדא כר"ב וע"ש בק"ע בזה שהרי למ"ש מצינו לכאורה ג"כ עובדא להיפך בזה דר"י ורבי אליעזר בר"ה י"ח הנ"ל עבדי עובדא דמפסיקין באמת בכה"ג שלא התענו רק איזה זמן בתחילת היום אז וכמ"ש. אלא די"ל באמת בעיקר קושית הק"ע הנ"ל דהו"ל למיפסק לקולא בזה דהא מידי דרבנן הוא וכמ"ש דלענ"ד י"ל להיפך בזה דכשגזרו תענית והתחילו כבר להתענות הו"ל כנדר ממש דמן התורה הוא ואיסור תענית בחנוכה הוא רק מדרבנן באמת (וכן בפורים הוא רק מד' קבלה לבד) ומשו"ה שפיר פסק לחומרא בדאורייתא דאפי' בשעה אחת אין מפסיקין וכ"כ הר"ן ז"ל בפ"א דתענית (אהא דמפסיקין בר"ח כו' ד"ה אלא) דת"צ הו"ל כנדר גמור ע"ש וע' בתשב"ץ ח"ב סי' ו' וצ"ע)

ואולם ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם דקיי"ל כרבי אליעזר גבי ירדו להם גשמים ביום תעניתם והיינו משום דשם כ"ה מסיק רבי אמי התם הכי דקודם ולאחר חצות שנינו ע"ש וכן מהך עובדא דרבי טרפון בלוד במשנה עצמה שם דקיי"ל דמעשה רב (ולמ"ש יש הכרח ג"כ מעובדא דרבי אליעזר ור"י בחנוכה בלוד הנ"ל דאזלא נמי בהך שיטתא דר"ט בלוד הנ"ל וכמ"ש) ואלו בהך דהתחילו אין מפסיקין גבי חנוכה פסק שם בפשיטות דבשעה אחת סגי וכמ"ש וא"כ מוכרח דגם להרמב"ם ז"ל לא תליין אהדדי כלל ודלא כמש"ל לד' הרמב"ם בזה (וכן מוכרח קצת מהא דא"ר אחא בש"ס דילן דבשלש שעות הוי התחלה (לפי' הרמב"ם הנ"ל) ואלו בסופ"ג דתענית בירושלמי שם וכן בנדרים פ"ח ה"א קאמר רב אחא התם דעד שש שעות אסור להתענות בשבת ולמד שם מהך דירדו להם גשמים קודם חצות ע"ש ומשמע דס"ל לרב אחא כרבי אליעזר בזה וצ"ע (ושם בירושלמי דנדרים יש ט"ס בזה דגרסי' עלה התם א"ר יוסי מתני' אמרה כן דירדו להם גשמים קודם חצות כו' ע"ש והוא תמוה דאיך מייתי ר' יוסי ראיה מהא דקודם חצות כו' והרי ר' יוסי עצמו פליג עלה וא' שם כ"ה דלאחר ט' שעות דוקא ישלימו וכמ"ש ופשוט דלר' יוסי ה"נ דמותר להתענות עד ט' שעות בשבת באמת וצ"ע (ובלא"ה לא שייך כלל שהתנא יביא ראיה למימרא דאמוראי מן המשנה) אבל באמת טס"ה שם וצ"ל ר' יוסי בר' בון והוא רבי יוסי בר' אבון) וכמ"ש באמת בירושלמי דסופ"ג דתענית הנ"ל וא"ש)

ואמנם כל מ"ש בזה הוא רק לפי' הרמב"ם ז"ל במשנה הנ"ל וכמ"ש אבל כל הראשונים ז"ל וכן הרמב' עצמו בחיבורו פ"א מהלכות תענית ה"ז כתבו בפשיטות באמת דלא הוי התחלה רק כשהתחילו להתענות יום אחד קודם חנוכה דוקא וכמש"ל וא"כ א"ש עכ"פ ד' הראב"ד ז"ל (שהובא באורך להלן ד' נ"ב ע"ש) דאף דלדידיה באמת בכל הימים טובים שבמגילת תענית אין גוזרין בהם תענית על הציבור גם בזה"ז כלל וכמש"ש ואפ"ה א"ש דלא תני במשנה הנ"ל רק חנוכ' ופורים לבד ולא נזכר במשנה כלל כל שאר הימים הכתובין במג"ת אף שגם בהם ודאי שאין גוזרין ת"צ לכתחילה עכ"פ כמ"ש הראב"ד ז"ל אפ"ה י"ל דבמתניתין לא תני רק הנך ימים דחמירי ביותר שאפילו בדיעבד אם כבר התחילו להתענות באותן הימים צריכין הם להפסיק תעניתן רק שאם כבר התחילו להתענות יום אחד קודם חנוכה אז דוקא אינם צריכין להפסיק וכמ"ש) והוא רק בחנוכה ופורים לבד אבל בכל הימים שבמג"ת ודאי שגם להראב"ד ז"ל אם עברו וגזרו בהם ת"צ צריכים להתענות בהם גם לכתחילה וכמ"ש ומשו"ה לא תני במתני' כל הי"ט שבמג"ת רק חנוכה ופורים וא"ש

(ומיהו הא דגרסי' בתוספתא דתענית פ"ב ה"ו דבתענית ציבור אין מפסיקין לכל יו"ט שבמג"ת ע"ש. ומשמע דאין גוזרין בהם עכ"פ תענית לכתחילה פשוט דאין ראי' משם להראב"ד הנ"ל דהתוספתא הנ"ל בזמן הבית איירי קודם שבטלה מג"ת או דאתי באמת כמ"ד דלא בטלה מג"ת כלל שהרי קתני נמי התם דבתענית יחיד מפסיקין גם לימים הכתובים במג"ת וע"כ דאיירי קודם שבטלה מג"ת וכמ"ש (וכן אתי הך ברייתא דתענית י' דתניא נמי התם דהיחידים מפסיקין בימים טובים הכתובים במג"ת ע"ש). אלא דקצת צ"ע דלהראב"ד הו"ל למיחשב נמי התם בתוספתא הנ"ל בחילוקים שבין תענית יחיד לתענית ציבור להיפך בזה דתענית יחיד מתענין גם בימים הכתובים במג"ת בזמן הזה ותעניה ציבור גם בזמה"ז אין גוזרין בהם תענית לכתחילה עכ"פ וכמ"ש ואולי ס"ל להתוספתא התם באמת דלח בטלה מג"ת כלל אף לתענית יחיד וצ"ע ועכ"פ לד' הראב"ד ז"ל נראה ברור דלא חידש בזה רק דלכתחילה אין גוזרין תענית ציבור בימים הכתובים במג"ת גם בזה"ז אבל בדיעבד כשכבר גזרו בהם תענית ציבור ודאי דצריכין הציבור להתענות בהם בזה"ז וכמ"ש ולא דמי לחנוכה ופורים כלל וא"ש)

ונ"ל די"ל בזה באמת גם קושית הר"ן ז"ל שם על הראב"ד הנ"ל מסוגיא דר"ה י"ח דפשיט מהך עובדא דר"א ור"י הנ"ל דא"ל צאו והתענו כו' דע"כ דס"ל דלא בטלה מג"ת וכמש"ש דלד' הראב"ד ז"ל דס"ל דאע"ג דבטלה מג"ת מ"מ אין גוזרין בהם תענית ציבור עכ"פ וכמ"ש הרי אין שום ראי' כלל מהא דר"א ור"י הנ"ל דבטלה מג"ת דכיון דבההוא עובדא קתני התם בהדיא שרצו לגזור תענית ציבור אז באמת ובזה הרי לכו"ע לא בטלה מג"ת כלל וע"ש בר"ן ובריטב"א ז"ל בזה ואולם למ"ש בעז"ה באמת בזה דגם הראב"ד ז"ל ודאי דלא קאמר אלא דלכתחיל' בלבד הוא דאין גוזרין גם בזה"ז תענית ציבור בימים שבמג"ת אבל אם עברו וגזרו בהם ת"צ בזמה"ז ודאי דחלה הגזירה בדיעבד עכ"פ וצריכין הציבור להתענות בהם לכתחילה ג"כ דעל ידי גזירת התענית לבד הו"ל כדיעבד בזה וכמ"ש וכיון דבהך עובדא קתני מעשה וגזרו כו' וירד ר"א ורחץ ור"י כו' אלמא דאף בדיעב' (דהיינו לאחר שכבר גזרו בהם ת"צ דהו"ל כדיעב' בזה) ואפ"ה ס"ל דלא חלה גזירת התענית ציבור עליהם כלל ולא עוד אלא דא"ל צאו והתענו כו' וע"כ ש"מ דס"ל דלא בטלה מג"ת כלל בזמה"ז וא"ש

ושוב מצאתי בעז"ה להגאון בעל קרבן נתנאל ז"ל בתענית פ"ב שכ' בזה ע"ד הרא"ש ז"ל שהביא ג"כ שם לד' הראב"ד ז"ל הנ"ל שכ' דלא בטלה מג"ת אלא לתענית יחיד אבל תענית ציבור לא גזרינן בי' וכדמוכח מהא דר"נ כו' דא"ל יום טוריינוס בטולי בטל ולא אמר להו משום דבטלה מג"ת דסתמא הא דקאמר והאידנא בטלה מג"ת האידנא בימי אמוראים קאמר בתר דשלימי תנאי וא"כ בימי ר' נחמן בטלה מג"ת ואפ"ה קאמר דדוקא משום דבטיל