ראשית בכורים פב

שייר מיני' (כ"ה בר"ן ז"ל שם ונראה דצ"ל דהא שייר מן החמץ אלא דאזהורי קא מזהיר לי' שלא לאחר לאפות מצתו עד מוצאי שבת אלא יקדים לאפות בע"ש כדי שיהי' לו במוצ"ש שולחן ערוך כו' ע"ש ברמב"ן ובר"ן ז"ל בזה אבל לד' הבעה"מ ז"ל הנ"ל י"ל פשוט דהתוספתא הנז' במצה שצריך לאוכלה בשבת ע"פ קאמר דס"ל לר"מ ההם שאינו משייר מהחמץ כלל רק שאופה לו מצה בע"ש לאכול בליל כבת ע"פ ובשחרית עד חצות כמ"ש (וא"ש בפשיטות לפ"ז דלא תקשי מהך תוספתא הנ"ל ע"ד הר' יהודאי גאון והר"ש ז"ל משאנץ שהובאו במרדכי סופ"ק דפסחים שם שכתבו דכשחל פסח בא' בשבת שאסור לאפות המצות של מצוה ביום הששי שהוא י"ג משום דאיתקש לפסח (וס"ל דגם אפיית המצות איתקש לשחיטת הפסח ע"ש) וצריך לאפותן במוצאי שבת דוקא ע"ש והקשו שם הראשונים ז"ל בזה מהך דתוספתא הנ"ל דקתני בהדיא דאופה לו מצה מע"ש (והיינו שהם מפרשים כפי' הרמב"ן והר"ן ז"ל הנ"ל בזה) ודחק שם במרדכי וכ' דבאמת דהתוספת' הנ"ל משבשתא היא ע"ש (ויבואר להלן אי"ה) אבל באמת נראה הדבר פשוט לענ"ד בזה דהגאונים ז"ל הנ"ל מוק"ל ודאי להך דהתוספתא הנ"ל במצה שצריך לאוכלה בשבת ערב הפסח עד חצות וכמש"ל לד' הבעל המאור ז"ל בזה וא"ש שאין צורך כלל לשבש ד' התוספתא הנ"ל וכמ"ש (אך לד' ר' מתתי' גאון ז"ל שכ' דאין לאפות מצה בע"ש לשבת וליו"ט כלל משום גזירה וכמש"ל ודאי צ"ל לדידי' דהתוספתא הנ"ל משבשתא היא וכן צ"ל לכאורה למ"ש בהגהות מיי' פ"ו מה' חו"מ אות ז' דגם רש"י ז"ל כתב דאין לאפות מצוה מצוה קודם חצות בע"פ משום דאיתקש לשחיט' הפסח כו' ומבואר שם דלטעמי' דרש"י אפי' בדיעבד אם אפאה קודם חצות פסולה ע"ש וא"כ נראה ודאי דגם לד' רש"י ז"ל צריך לאפות המצות במוצאי שבת דוקא כשח"ל ע"פ בשבת וא"כ תקשי לדידי' נמי מהך תוספתא הנ"ל דליכא לפרושי לד' רש"י ג"כ דבמצה של שבת ע"פ קאמר וכמ"ש שהרי רש"י ז"ל עצמו מפרש לה במתני' דפסחים מ"ט בדר"מ דא' מבערין הכל מע"ש דחוץ מכדי אכילתו לשבת קאמר דהיינו מזון ב' סעודות ע"ש וא"כ תו ליכא לפרושי בתוספתא הנ"ל בד' ר"מ גופי' דאופה מצה בע"ש לצורך שבת וכמש"ל שהרי כבר שייר לו מזון ב' סעודות מן החמץ וכמ"ש (וע' בטור ס' תמ"ד שכ' בשם רש"י להדי' דלכן צריך לשייר ב"ס מהחמץ ולא לאכול מצה כדי שיאכל בלילה לתיאבון ע"ש וא"כ צ"ע מהתוס' הנז' כמ"ש) אך בהגהו' מיי' פ"ג שם אות ב' כ' דבתוס' הנז' מסיים דאופה לו מצה מע"ש לצורך מנחה ור"ל לצורך סעודה ג' ומוק"ל התם דע"כ דבמצה עשירה קאמר ע"ש וא"כ י"ל דגם ר' מתתי' ורש"י ז"ל היו גורסין כן בתוספתא הנ"ל (ואף שאינו כלל בגירסתינו ובגי' הגאונים הנ"ל בזה וכמ"ש) ומפרשי לה ג"כ במצה עשירה וכמ"ש בהגה"מ הנ"ל וצ"ע (אלא דלפ"ז גם לגי' דידן דל"ג לצורך מנחה כמש"ל יש לפרש ד' התוספתא הנז' גם לד' המפרשים מהראשוני' ז"ל הנ"ל דמבערין הכל מע"ש בלא שום שיור וכמש"ל והך דאופה לו מצה מע"ש באמת לצורך סעודת שבת ערב הפסח קאמר וכמש"ל לדעת הבעה"מ ז"ל הנ"ל ומ"מ אין ראיה מהתוספתא הנ"ל דמותר לאכול גם מצה שיוצאין בה י"ח בפסח קודם חצות בע"פ וכד' הבעה"מ הנ"ל די"ל באמת דהתוספתא הנ"ל במצה עשירה לבד קאמר דאופה מע"ש לצורך כל שלש סעודות של שבת וכפי' הגה"מ הנ"ל וכמ"ש (וע"ש בב"י מ"ש לד' רש"י הנ"ל) אמנם לפ"ז צ"ל דלצדדין קתני דבליל י"ד מותר לאכול גם מצה שיוצאין בה י"ח וכמש"ל) דאופה לו שני מיני מצות בע"ש לצורך השבת דהיינו מצה עשירה לצורך ב' סעודות של יום השבת וגם מצה גמורה יוכל לאפות לצורך סעודת ליל שבת דאז יוכל לאכול עדיין גם מצה שיוצאין בה י"ח (לד' הח"י הנ"ל) וזה ודאי דדחוק מאוד לפרש כן בתוספתא הנ"ל בזה (אולם למ"ש להלן אי"ה מד' הרמב"ן ז"ל בסופ"ג דפסחים שם שכ' ע"ד הבעה"מ ז"ל הנ"ל במש"כ דלכן אינו אסור לאכול מצה רק מחצות היום בע"פ דאז דוקא הוא זמן אירוסין של מצה ע"ש ור"ל דלא הו"ל ארוסין דמצה רק מזמן שנאסר באכילת חמץ מה"ה וכמש"ל וע"ז כ' הרמב"ן ז"ל שם דבאמת י"ל דכיון שביעור חמץ (ר"ל בדיקת חמץ) בליל י"ד נעשית לו מצה (מאז) כארוסה כו' ע"ש ומד' הרמב"ן ז"ל הללו נראה לכאורה דאוסר באמת לאכול מצה גם בליל י"ד מתחלת זמן בדיקת חמץ דמאז הו"ל אירוסין דמצה וכמ"ש ובאמת נראה דיש לדקדק כן גם מד' הירושלמי דר"פ ע"פ הנ"ל דבהא דתני התם משמי' דר"י בן בתירה דא' דבין חמץ ובין מצה אסור בע"פ (והיינו משום דס"ל לריב"ב דפסח כשר גם בשחרית כדא' בפסחים ק"ח ולהכי ס"ל דמזמן שחיטת הפסח אסר רחמנא לאכול חמץ כדכתיב לא תשחט על חמץ כו' וכמש"ש הרמב"ן ז"ל ומההיא שעה' דאסר באכיל' חמץ ס"ל דאסו' לאכול מצה ע"ש) אמר תו התם דרבי לא הי' חמץ ולא מצה וקאמר דלא מצה מהדא דר' לוי ולא חמץ מדריב"ב ע"ש ולכאורה יש לדקדק דכיון דריב"ב עצמו נמי קאמר להדיא דבין חמץ ובין מצה אסור בי"ד וכמ"ש א"כ הול"ל בקוצר דרבי לא הי' אוכל לא חמץ ולא מצה מהדא דריב"ב הנ"ל ולמה תלה הך דרבי שלא הי' אוכל מצה בהך דר' לוי הנ"ל בלבד וע"כ צ"ל דבאמת הוה קים להו דגם בליל י"ד לא היה אוכל רבי מצה ובהא לא נפק"ל מדריב"ב כלל די"ל דתליא לדידי' רק בזמן שחיטת הפסח לבד וכמ"ש וע"כ הוצרך לומר דלא היה אוכל מצה גם בלילה משום הך דר' לוי לבד דמדמי לה לארוסה וס"ל דארוסין דמצה מתחיל מזמן בדיקת חמץ וכמ"ש וא"ש: ותשלום תשוב' זו מבואר למעלה מדף ט' ולהנן באורך בעז"ה----- ______________________ דרבה הנ"ל פליג באמת אהא דר' ששת הנ"ל וכמש"ש הבעל המאור ז"ל דלהך לישנא דס"ל דכל באונס לא מקריא זונה א"כ ודאי דלא ס"ל לדר"ש הנ"ל דאשת ישראל שנאנסה אסירה לכהונה ע"ש אלא דהרמב"ן ז"ל כתב ע"ז דמד' הרי"ף ז"ל שם שהביא לדר' ששת וגם להך לישנא בתרא דרבה הנ"ל (וברי"ף איתא ר' כהנא ע"ש) א"כ ע"כ צ"ל דס"ל דלא פליגי אהדדי כלל והיינו משום דאע"ג דבאונס לא הו"ל זונה אפ"ה נאסרה בתרומה כדנפק"ל מקרא דובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה כו' יצא מ' שאין לו אלמנות וגירושין כו' ולכהונה מק"ו דתרומה נפק"ל ביבמות ס"ח ע"ש ובכל ד' הרמב"ן ז"ל שם צ"ע טובא באמת. וגם במה שמחק שם רש"י ז"ל הגירסא דלאפוקי חייבי כריתות כו' ע"ש דלכאורה י"ל דבכל המקומות שהביא לסתור גירסא זו ע"ש אתיא רק כר"ע באמת דלדידי' צ"ל דכי תהי' כי הבעל קאמר ע"ש ס"ט ומשא"כ לדידן דקיי"ל דקידושין תופסין בח"ל ודו"ק וגם בעיקר ד' הרי"ף ז"ל צ"ע לכאורה דלמה הביא כלל הך דלוקה משום טומאה ולא משום זונה דהו"ל הילכתא למשיחא לבד וע"כ נראה דקמ"ל באמת דהך לישנא פליג אדר' ששת בזה וכד' הבעה"מ הנ"ל ונ"מ דהו"ל רק ספק איסור והולד רק ספק חלל ונותנין עליו גם חומרי כהנים ודו"ק וכ"ז מבואר לעיל ד' י"ג באורך בעז"ה----- _________________________ מקום ששנו קאמר כו' דמזה דוקא משמע דאפי' בברייתא קאמר הכי אבל בשאר דוכתא אפשר די"ל שפיר דה"מ במתני' אבל בברייתא לא אף דלא קאמר להדיא במשנתינו ע"ש א"כ לכאורה י"ל שפי' דהך כללא דהלכה כר"א בארבעה נמי לא איתמר רק במשנה וכמ"ש וצ"ע ואכמ"ל) אך בעיקר הראיה מהך דנדה הנ"ל י"ל לכאורה דכיון דאיכא ר' יהודה במ"ה פ"ה דמקואות דס"ל נמי דמעכבין הזחילה בדבר המקבל טומאה וכמ"ש וא"כ י"ל דמשו"ה לא חשיב לה שמואל התם ג"כ משום דאיכא ר' יהודא דקאי נמי כותי' דר' אליעזר בהא וכדא' בנדה ח' התם בהא דאמר דמלמדין כו' משום דאיכא ריב"ב דקאי כותי' ע"ש (ומבואר בד' ט"ו בעז"ה): _______________________ יתבאר אי"ה) והשתא דאתינן להכי נלע"ד דבאמת צריך להגיה כם גם בעיקר ד' הירושלמי הנ"ל בזה וכצ"ל נסכי מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם ר"י סבר מימר נסכי מוספי שבת ור"ח נסכי מוסף ר"ח קודם כו' (ומיושב בפשיטות קושית הק"ע הנ"ל דודאי לא מספק"ל כלל בהקרבת הקרבנות עצמן דמוספי שבה ור"ח דמשנה שלימה היא בזבחים הנ"ל דשבת קודם משום דכל התדיר כו' רק דנסכי מוספי כבת ור"ח ס"ד דנסכי ר"ח קדים לשבת וכדלהלן בזה) והיינו דקא' עלה דחילי' דר"י מהדא דשיר דר"ח קודם לשיר דשבת וכיון דהשיר הוא על הנסכין לבד כמ"ש א"כ ממילא ש"מ לכאורה דגם הנסכין דר"ח קדמי לנסכי שבת וכדר"י הנ"ל ודחי דהתם שניי' כדי לפרסם שהוא ר"ח ברם הכא נסכי מוספי שבת ור"ח נסכי מוסף שבת קודמין על שם כל התדיר כו' כצ"ל ואח"ז צ"ל כיצד עושה מנסך נסכי מוסף שבת ואומר עליהם שיר דר"ח (והיינו משום דנסכי מוסף הראשון אין לנסך בלא שיר כלל אבל נסכי מוסף השני א"צ שיר כדנפק"ל מקר' בסוכה נ"ה ע"ש) (ותשלום תשובה זו מבואר לעיל דף י' בעז"ה):