ראשית בכורים פ

ומשו"ה משייר ב"ס מהחמץ לשבת וכמ"ש וצ"ע דלא הזכיר מד' הירו' הנ"ל בזה) אולם לפ"ז צע"ק לכאורה ע"ד האחרונים ז"ל שכ' להכריח מד' הר"ן ז"ל בפ' א"ע ומהירושלמי בר"פ ע"פ הנ"ל דודאי אינו אסור באכילת מצה לכו"ע רק בכל יום ערב פסח אבל בליל י"ד מותר (ודלא כמשמעות המג"א ז"ל בס' תע"א ס"ק ו' שלא כתב רק דביום י"ג שרי ע"ש ומשמע דאוסר גם בליל י"ד והשיג עליו בזה החק יעקב ז"ל שם ס"ק ז' מד' הר"ן והרמב"ן בד' הירושלמי הנ"ל דמבואר מדבריהם שם דודאי אין איסור רק ביום י"ד לבד ולא בלילה כלל וכמ"ש ויבואר להלן אי"ה) וצ"ע לענ"ד בזה שהרי למ"ש מד' המ"מ ז"ל הנ"ל דעיקר טעמא דשרינן להניח מן החמץ של חולין ג"כ מזון ב' סעודות בע"פ שח"ל בשבת ולהצניע כו' ולא מבערינן הכל מלפני השבת שהוא רק כדי שיהי' לו מה שיאכל בשבת עד ד' שעות ומשום דאסור לאכול מצה בעה"פ וכמש"ל להוכיח כן גם מד' הרי"ף ז"ל הכ"ל בזה וא"כ אם איתא דבליל י"ד מותר לאכול מצה כמ"ש הח"י הנ"ל למה הוצרכו חכמים לתקן שישייר בע"ש מזון שתי סעודות מן החמץ והיינו כדי לאכול בליל שבת וביום שבת עד ד' שעות כמ"ש והלא לכאורה לא הי' צריך לשייר רק מזון סעודה אחת מהחמץ לבד מה שיאכל בשבת שחרית עד ארבע שעות. אבל למה נתיר לו לשייר גם לליל שבת מהחמץ ויצטרך ליזהר ולהצניעו ג"כ כמ"ש והלא בליל שבת באמת הי' יכול לאכול סעודתו מהמצה שיאפה לו בע"ש את"ל דמותר לאכול מצה כל ליל י"ד ורק לסעודת שבת שחרית לבד יניח לו מהחמץ כמ"ש וע"כ דס"ל להראשונים ז"ל הנ"ל לכאורה דגם בליל י"ד אסור לאכול מצה באמת וכד' המג"א ז"ל הנ"ל בזה וצ"ע (ולמש"ש הב"י דגם ליו"ט אין לאפות בע"ש משום גזירה ע"ש א"ש ודו"ק) אלא ______________________ היקשא דחג השבועות לחג המצות לתשלומין ר"א משמיה דר' אושעיא הוא דא' לה בחגיגה י"ז שם והרי באמת מצינו לר' אושעיא עצמו דיליף לעיקר התשלומין דשמיני של חג מקרא בהדיא ולא מג"ש כלל והוא בירושלמי דחגיגה שם פ"א ה"ו (והובא בתוס' חגיגה ט' שם ד"ה נאמר עצרת ע"ש) דגרסי' התם יהודה ב"ס בשם ר' אושעיא (בירושלמי שם איתא ר' הושעיא אך בד' התוס' הנ"ל העתיקו ר' הושעיא כמ"ש) וחגותם אותו כו' ומה ת"ל תחגוהו (כ"ה בירושלמי ובתוס' הנ"ל אבל פשוט דטס"ה וצ"ל מה ת"ל בחודש השביעי תחוגו אותו והיינו הך דרשא דמייתי הש"ס דילן בחגיגה ט' שם דקאמר ותנא מייתי ליה מהכא כו' ומניין שאם לא חג ביו"ט הראשון שחוגג כו' ויו"ט האחרון ת"ל בחודש השביעי כו' ופירש"י כל ימי החג האמור בחודש השביעי ע"ש והק"ע ז"ל הגיה דצ"ל ת"ל תחוגו אותו ע"ש ובמחכ"ת נעלם ממנו פירש"י ז"ל הנ"ל בזה דמבחודש השביעי נפק"ל באמת לתשלומין דשמיני וכמ"ש אבל מתחוגו אותו ממעטינן חוצה לו ע"ש והדבר פשוט דהך דר"א בירושלמי הנ"ל היינו הך דרשא באמת דהש"ס דילן הנ"ל דקאמר דתנא מייתי לה כו' וכמ"ש (והך ברייתא הוא בתו"כ פ' אמור ע"ש) ובס' נוע"י העתיק ג"כ דת"ל תחגוהו ופי' שע"כ כתב תחגוהו על השמיני בפ"ע ללמד כו' ע"ש ובמחכ"ת בנה יסוד על הט"ס שבירושלמי בזה דקרא דתחגוהו גבי פסח כתיב (בפ' בא וכאן ודאי באמת צ"ל ת"ל בחודש השביעי וכמ"ש בעז"ה) אלא מלמד שיו"ט האחרון תשלומין לראשון ע"ש והשתא א"ש בפשיטות דלר' אושעיא לשיטתו דס"ל באמת כהך תנא דהש"ס דילן דנפק"ל לתשלומין דשמיני מקרא דבחודש השביעי בהדיא וכמ"ש ולדידי' ודאי דשפיר פריך התם (בד' י"ז) דאימא דאיתקש חג השבועות לחג הסוכות שיהי' לו תשלומין כל שמונה כיון דלר' אושעיא גופי' נפק"ל בשמיני של חג לתשלומין מקרא בהדיא באמת ולא מג"ש דעצרת הנ"ל וכמ"ש וא"ש: ותשלום דבר תשובה זו מבואר למעלה מד' י"ג ולהלן בעז"ה וכאן ראיתי להשלים דבר תשובתי בדין אשת כהן (שהיה בעלה השני) שהגידה לפניו דרך וידוי שזינתה תחת בעלה הראשון שהיה ישראל שתי פעמים פ"א באונס בעת שזינתה ופעם שני ברצון רק שלא היתה יודעת אז מחומר איסור אשת איש כלל ומבואר לעיל ד' י"ח באורך ולא נשלם שם עדנה דבר התשובה הזאת וראיתי להשלים כאן בעז"ה והנה קודם שנבאר אי"ה בעיקר הספק שיש לדון לכאורה בדין הנ"ל במה שהגידה לפני בעלה השני שגם בפעם השני שזינתה ברצון תחת בעלה הראשון שהיה ישראל לפי שהיה אז עדיין בימי ___________________________ דברים הנ"ל דעיקרן במשנה ג"כ וכמ"ש משא"כ בהך דגיסטר' הנ"ל דלא נשנו ד"ר אליעזר בזה רק בברייתא הנ"ל וכמ"ש (ובהא דבעי למימר בסוגי' דהתם דלא קמ"ל שמואל דהל' כר' אליעזר רק באחורי כלים דלא תנן בהדיא דהלכה כדבריו בזה ע"ש צע"ג לכאור' דהרי באמת גם באחורי כלים הניא בהדיא דהלכה כר' אליעזר בזה והוא בתוספתא דטבול יום סופ"א ומייתי לה הר"ש ז"ל שם בט"י בפ"ב מ"ב דאחורי כלים כנטמאו במשקין דר"א א' דמטמאין משקין ואין פוסלין אוכלין והלכה כדבריו ע"ש (ומש"ש בתוס' דשמעון א"ע א' חולין כו' טס"ה וצ"ל חילוף הדברים וכמש"ש בר"ש הנ"ל וכן מש"ש בתוס' הנ"ל אר"י הלכה האיך נחלקו כו' ורבו עלי' כו' וד' סופרים מד' סופרים ע"ש טס"ה ג"כ וצ"ל ראה הלכה זו איך כו' ודנו עליה כו' וד' סופרים מד' תורה כצ"ל וכ"ה שם בר"ס ז"ל ובתוספתא הנדפס עם פי' הגר"א ז"ל ע"ש (וכדמהדר לי' ר"א בנדה שם דרבנן מדאורייתא לא עבדינן ק"ו וע' באלי' רבא בטהרות פ"ח מ"ז ובידים פ"ג מ"ב ע"ש) ובר"ש הנ"ל יש ט"ס ג"כ בפי' התוספ' הנז' שכ' בד' ר"א דפוסלין האוכלין וצ"ל ואין פוסלין האוכלין אפי' כו' ע"ש) וא"כ אכתי מאי קמ"ל שמואל גם באחורי כלים דהלכה כר"א כיון דכבר מתנייא הכי בברייתא דטבול יום הנ"ל בהדיא וכמ"ש (ואף דבמשנה דטהרות פ"ח מ"ז דשם מתנייא עיקר הך פלוגתא דר"א ור"י באחורי כלים לא תנן ההם במתניתין כלל דהלכה כר"א ע"ש הרי גם בהך דהמקשה כו' הנ"ל לא תנן הך דהלכה כר"א במשנה דנדה ל"ו הנ"ל רק בברייתא הנ"ל וכמ"ש וכן בהך דהזב והזבה שבדקו כו' לא תנן במתניתין דנדה ס"ח דהלכה כר"א שם רק בבריית' (דמייתי הש"ס בסוגיא דנדה ז' הנ"ל ושם ס"ח) הניא התם הך דהלכה כר"א ע"ש (ובמשנה עצמה לא תנן בהדיא דהלכה כר"א רק שם בד' נשים דדיין שעתן בלבד ע"ש) וע"כ דעיקר הקושיא שם הוא דמאי קמ"ל שמואל גם בהך דהמקשה כו' ובהך דהזב והזבה כו' דהלכה כר"א כיון דעכ"פ מתנייא בברייתא בהדיא שם דהלכה כדבריו וכמ"ש וא"כ מאי קאמר התם דוכ"ת אחורי כלים קמ"ל דלא תנן והרי באמת גם באחורי כלים הניא בברייתא דטבו"י הנ"ל דהלכה כדבריו וכמ"ש) וצ"ע ואולי צ"ל דהך דהלכה כדבריו באחורי _______________________ נסכי הקרבן ההוא אז עד היום שחרב הבית ומשו"ה שפיר אמרו אז על אותן הנסכין השיר של יום ד' בשבת אף שהיה באחד בשבת לפי שהנסכין ההם היו על הקרבן שהביאו מכבר ברביעי בשבת וכמ"ש) וא"ש בפשיטות בזה דר"י ורש"ל אליבא דר' אבוה לטעמייהו אזלי דר"י שפיר הכריח מהך עובדא שהיו הלוים אומרים שיר של יום ד' אז דע"כ דאומרים שירה בלא נסכים כלל מדאמרו אז השיר של יום ד' בשבת דע"כ דשירה דרשות הי' ושלא על הנסכים כלל שאם היה על הנסכים היו צריכין לומר רק השיר של יום ההוא שהביאו הנסכים אז ולא השיר של היום שהקריבו הקרבן מכבר וכדס"ל בפשיטות להש"ס דילן בזה וכמ"ש ורש"ל דא' דאין אומרים שירה בלא נסכים ג"כ לטעמי' בהא דא' נמי דלעולם צריך לומר על הנסכין השיר של היום שהביאו הקרבן אז מכבר לפי שהי' ראוי אז לומר על אותן הנסכים השיר ההוא באמת אם היה מנסכן ביום ההוא וכדא' רש"ל שם (לפי הגהתי הנ"ל) דנסכין הבאין בפ"ע דאומר עליהם שירה של אתמול (והיינו השיר שהי' ראוי לומר עליהם ביום הקרבת הקרבן וכמ"ש) וא"כ שוב אין ראיה מהך עובדא דהלוים הנ"ל דאומרים