ראשית בכורים עט

(ונראה פשוט שזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל שהשמיט בחבורו ספ"ו מה' חו"מ לעיקר הך דינא דתענית בכורים בערב הפסח (ואף שהביא שם לכ"ד הירושלמי דר"פ ע"פ הנ"ל ע"ש) משום דס"ל ודאי דהעיקר כמסקנה הירושלמי הנ"ל בזה וכר' יונה דהוה בכור והוה אכיל וכמ"ש (ועל מש"ש הרמב"ם ז"ל דאסור לאכול מצה בעה"פ כו' כ' ה"ה ז"ל דמד' רבינו נראה דכל היום אסור ע"ש ונראה דר"ל מדכ' שם סתמא בעה"פ ולא פי' הזמן ע"ש אולם יותר נראה להכריח כן מדכ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג ה"ג דכשחל ע"פ בשבת דמשייר מן החולין מזון שתי סעודות מחמץ לאכול עד ד' שעוה בשב' ומניחו בהצנע כו' ע"ש (והיינו מהא דפסק הש"ס הל' כר"א בר"י א"ב בפסחים י"ג ואף דראב"י שם לא קאמר אלא דמשיירין מתרומה טהורה מזון ב' סעודות כו' וי"ל דדוקא בתרומה קאמר הכי משום הפסד הרומה בלבד אבל בחולין אפשר דאין לו לשייר כלום שהרי יכול לבער הכל מלפני השבת ומנ"ל להרמב"ם דגם מהחולין יכול לשייר ב' סעודו') וכ' המ"מ ז"ל שם וז"ל ד דין כיור מזון שתי סעודות מן החולין באמת פשוט הוא שלא יתענו בשבת ור"א דקאמר דמשייר מן הטהורות קמ"ל דאע"ג דאיכא למיחש שיטמאו וכ"ש מהחולין כו' ויש שמחמירין שלא לשייר אלא לאכול מצה קודם חצות כו' עכ"ל וא"כ מוכרח לכאורה מזה דודאי דס"ל הרמב"ם ז"ל באמת דכל היום אסור לאכול מצה ומשו"ה צריך לשייר לו גם מהחולין מזון ב' סעודות וכמ"ש המ"מ הנ"ל (וכן נראה מד' הרי"ף ז"ל שהביא הך דר' לוי בירושלמי הנ"ל דהאוכל מצה בע"פ כו' בסו"פ אלו עוברים אמתני' די"ד שח"ל בשבת דפסק שם כראבר"צ דחולין בזמנן ע"ש ולכאורה אין שם מקום לד' הירושלמי הנ"ל כלל וע"כ שהוא ז"ל בא ליתן טעם לד' ראבר"צ בזה שאמר שם דחולין בזמנן שהוא כדי שיהי' לו מה שיאכל בשבת עד ד' שעות משום דמצה אסור כל היום (וע"ש ברמב"ן ז"ל שיש שם ט"ס בזה ולהלן יבואר אי"ה) וכ"כ הטור בס' תנ"ח בשם ר' מתתי' גאון ז"ל דלכן משיירין בע"פ שחל בשבת מזון ב' סעודות מהחמץ ולמה לא יבער הכל בע"ש ויאכל מצה בשב' כדי להדר המצוה שלאחר שימלא כרסו כו' איך יברך כו' עכ"ל ר"ל דמה"ט אסור לאכול מצה בע"פ משום דלאחר שימלא כרסו כו' ____________________________ לעולת ראיה אע"ג דקודש הוא כיון דהמלמד חול הוא וכמ"ש (והשתא שפיר ילפינן עולת ראיה בהיקש הנ"ל לכו"ע דלמ"ד בתר למד אזלי' הרי ע"כ צ"ל דס"ל דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש כדר"פ הנ"ל ולמ"ד דאינו חוזר ומלמד בהיקש ע"כ צ"ל דס"ל דבתר מלמד אזלי' וה"נ המלמד חולין הוא וכמ"ש וא"ש) ועכ"פ שוב אין לנו שום הכרח דר' יוחנן ס"ל נמי כדר"פ דהלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש בקדשים דשאני הך היקשא דעולת ראיה הנ"ל לבכור דהמלמד חול הוא וכמ"ש אמנם בפשיטות יש ליישב קושית הטורי אבן הנ"ל בזה די"ל דאליבא דר' אושעיא לשיטתו הוא דפריך לה התם הכי באמת בזה דהרי הך _________________________ ע"ש (ואין לומר דלא קחשיב התם רק ד' מקומות בסדר טהרות דהלכה כר' אליעזר אף במשנה כגון הנהו דהתם דבכ"מ שנשנו ד' ר' אליעזר במשנה לא קיי"ל כותי' רק בארבעה אבל בברייתא כגון הך דגיסטרא הנ"ל דמתנייא ד"ר אליעזר בזה רק בתוספתא הנ"ל אפשר דעל זה לא נאמר הך כללא דהתם כלל (ואף דהא דהמקשה דכמה תשפה ותהא זבה מעל"ע ד"ר אליעזר והלכה כדבריו דמייתי התם הוא ג"כ מתוספתא שם פ"ה ע"ש מ"מ עיקר מילתא דר"א בזה מתנייא שם במשנה שם ל"ו ולכן שפיר חשיב ליה התם בהני ד' _____________________ דבשירה כזו דהו"ל שירה דרשות לעולם יכולין לומר כל שיר שירצו ואף שאינו של אותו היום כלל וכמש"ל וא"כ ע"כ דאין מקום לומר כלל שהיה השיר דר"ח באמת לד' ר' יוחנן שם וכמ"ש דאם כן שוב יהיה נסתר כל עיקר דברי הפשיטות דר"י הנ"ל בזה שהרי ודאי אפשר לומר דהשיר ההוא אמרו אז רק על הנסכין לבד וכ"ת דא"כ שהיה שירת חובה דהיינו על הנסכין באמת א"כ שירה של יום אחד בשבת הול"ל אז וכמ"ש הרי למש"ל ודאי דאה"נ בזה שאמרו אז שירה דיומיה באמת דהיינו שירה דר"ח וכמ"ש אלא ודאי דליתא כלל לכל מש"ל בזה והדבר פשוט באמת דלא קאי המס' סופרים שם לפרש הכיר דר"ח כלל בזה ודברי הר' מנחם עזריה ז"ל הנ"ל לפי מה שנראה שפי' במס' סופרים הנ"ל הוא באמת כשגגה כו' ועיקר פירושו דהמס' סופרים הנ"ל בזה יבואר להלן אי"ה ה ובתחילה ראיתי לבאר בעז"ה פי ד' הירושלמי בפ"ד דתענית ה"ה בזה שכל המפרשים במחכ"ת נטו מדרך האמת בפי' הירושלמי הנ"ל וכמו שנראה לענ"ד בעז"ה דגרסי' שם ג"כ בירושלמי הנ"ל להא דבעי רש"ל מר"י אם לומר שיר בלא נסכים ופשיט ליה ר"י ג"כ שם מהא דהלוים היו אומרים ביום החורבן הכיר דוישב עליהם כו' (והיינו כמש"ל דפשיט ליה דע"כ א"א לומר שהיה על הנסכין אז דא"כ לה' הארץ ומלואה הול"ל וכמ"ש) ותו גרסינן התם ר' אבוה א' אתפלגין ר' יוחנן ורש"ל דרי"א אומרים שיר בלא נסכים ורשב"ל א' אין אומרים שיר בלא נסכים והיתיב ר"י לרש"ל והתני בזה ובזה היו הלוים אומרים וישב כו' וא"ל רש"ל מה את ש"מ וא"ל מאחר שאלו נסכים היו זמנו של שיר הי' (ור"ל דרש"ל א"ל דמה את ס"מ מהתם כלל שברי ודאי י"ל דלעולם אין אומרים שיר בלא נסכים רק דהתם אמרו באמת על הנסכין שהביאו אז על הקרבנות שהקריבו כבר וכדהוה בעי לאוקמי הכי בערכין י"ב שם דעל הנסכין הבאים בפ"ע אמרו אז וכמ"ש וע"ז השיב לו ר"י שם דע"כ ליכא למימר שעל הנסכין אמרו אותו השיר אז דא"כ הו"ל שירה דיומי' דהיינו לה' הארץ ומלואה כו' וכדפריך עלה רבא גם בש"ס דילן בערכין שם דותסברא שירה דיומי' כו' וכמ"ש והיינו דקא' ר"י לרש"ל בירושלמי הנ"ל דאם תאמר שעל נסכים הי' באמת א"כ אטו זמנו של שיר הי' אז בתמי' דאם נימא שאומרים שיר על נסכין לבד א"כ שירת חובה היא וצריכין לומר עליהם שיר של אותו היום שמביאין הנסכין אז אליבא דר"י בזה ומזה הוכיח ר"י דע"כ שהי' שירה דרשות אז בלא נסכין כלל ושפיר היו יכולין לומר ג"כ של יום אחר כלל וכמש"ל) ותו גרסי' בירושלמי שם רי"א שירו של יום רש"ל א' שירה של אתמול ע"ש והנה אין מן הצורך להאריך ולדחות כל מ"ש המפרשים הק"ע והפ"מ ז"ל בזה שם (וגם מ"ש הגאון בעל נוע"י נ"י (ד' ע"ט) להגיה שם בד' הירושלמי הנ"ל דצ"ל דמהו לומר שירה בנסכים כו' ופירש ג"כ ד' הירושלמי הנ"ל בדברים תמוהים מאוד יעו"ש ובנה יסוד ג"כ ע"פ פירושו התמוה שם וא"צ להאריך בסתירת כ"ד ע"ש) ---- אמנם לענד"נ בעז"ה באמת שיש חסרון הניכר בד' הירושלמי שם בזה ורק ג' או ד' תיבות צריך להוסיף ולהגיה בד' הירושלמי וכצ"ל "נסכין הבאים בפ"ע" רי"א א' עליהם שירה של יום (ר"ל של יום הבאת הנסכין וס"ל לר"י בפשיטות בזה כדס"ל לרבא ור"א בש"ס דילן בערכין י"ב הנ"ל וע"ש בתוד"ה ותסברא) רשב"ל א' אומר עליהם שירה של אתמול (ר"ל של יום שהקריבו הקרבן ציבור אז שעליהם באו הנסכין הללו (דנסכין הבאין בפ"ע היינו על הקרבן ציבור שהקריבו ביום האתמול או קודם וכמ"ש רש"י ז"ל ותוס' שם ד"ה נסכין דל"ל דמיירי במנחת נסכין של נדבת יחיד דאפי' נסכים הבאים עם הקרבן של יחיד לעולם אין טעון שירה וכמש"ש ג"כ בד' י"א בתוד"ה עולת והיינו דאפי' על קרבן ציבור לעולם אין אומרים שיר רק על קרבן הקבוע לו זמן לבד כדנפק"ל לר"מ בדר"כ שם מהיקשא דשלמים ע"ש) ופליג רש"ל בזה אהא דרבא ור"א בערכין י"ב הנ"ל דלדידי' לא קשיא מידי כלל באמת דלמה לא אמרו שירה דיומי' שהי' באחד בשבת דלדידי' י"ל בפשיטות שאמרו אז השירה דוישב כו' על הנסכין של איזה קרבן ציבור שהקריבו מכבר באיזה יום רביעי בשבת ועדנה לא קרבו