ראשית בכורים עז

בכל פסולי המוקדשין שכתבנו למעלה דנפק"ל שפיר בג"ש דבשעריך מבכור בע"מ משום דבהך דינא נפק"ל בבכור בע"מ מרבויא דכל הבכור וכמש"ל בשם הספרי הנ"ל בזה וכיון דנפק"ל באמת מרבויא הנ"ל כמאן דכתיב ביה גם בבכור בעל מום האי לאו דלא תגוז כו' בהדיא ושפיר נפק"ל בהך ג"ש דבשעריך לפסולי המוקדשין ג"כ מבכור בעל מום כיון דלא הו"ל דבר הלמד כלל וכמ"ש. אבל בדין דנאכל בתוך שנתו דלא נפק"ל גם בבכור בעל מום רק מהיקשא דוכי יהיה כו' וכמ"ש שפיר הו"ל דבר הלמד דאינו חוזר ומלמד בג"ש וכמ"ש וא"ש (ואף דבהך ג"ש נפק"ל באמת לפסולי המוקדשין מבכור בע"מ לדבר המפורש בו כמו למ"ש בספרי הנ"ל ובסוגיא דבכורות ט"ו הנ"ל או לגיזה ועבודה ג"כ וכמ"ש אפ"ה לא מצינו למילף נמי בג"ש זו עצמה גם לדבר הלמד בו בתחילה רק בהיקש אף למ"ד בזבחים נ"ז דהימנו ודבר אחר לא הוי היקש וע"ש תוד"ה ואיבעית אימא ובתוס' יומא נ"א ד"ה דוחה דכבר כתבו התוס' כם נ"ז ד"ה חוץ מפנים בחז"ג דבכל כה"ג דלאו חד עניינא הוא לכו"ע לא גמרינן אף בחד זימנא לדבר הלמד בו ממק"א בזה ע"ש ואכמ"ל) ואף אם נאמר דפסולי המוקדשין או בכור בעל מום הו"ל כחולין בזה מ"מ כיון דמבכור תם הוא דבעינן למילף בזה דקודש הוא א"כ עכ"פ למ"ד בזבחים נ' דבתר מלמד אזלינן שפיר לא מצינן למילף לדידי' בזה לפסולי המוקדשין ג"כ וכמ"ש בעז"ה) ובזה _________________________ כהנים ולוים שמעריכין שלא נאמר שאינם בערכין מהך קרא דתפדה בערכך דה"א דכל שישנו בפדיון כו' ע"ש והוא תמוה לכאורה דאיך הביא כלל לד' אביי הנ"ל והרי כבר דחה רבא שם לד' אביי בזה מתוך קושיתו הנ"ל דא"כ באיל האשם ה"נ כו' וכמ"ש אבל לד' המהרי"ט הנ"ל א"ש לכאורה די"ל דהרמב"ם סמך שם בזה על הך ג"ש דערך ערך באמת דקאמר רש"ל בסוגיא דבכורות הנ"ל ומוכרח בסוגיא זו דקיי"ל ודאי כרש"ל בהא דאל"כ מנ"ל לעיקר הך דינא דמת הבן לאחר ל' כו' ור"פ דבתרא הוא מתני ליה לדרש"ל אהא ומשו"ה ודאי דקיי"ל כותי' וע"כ דעל הך ג"ש דרש"ל הנ"ל בזה לא קשה תו קושית רבא הנ"ל מאיל האשם הנ"ל דכיון דאין אדם דן ג"ש אלא א"כ קבלה מרבו א"כ ע"כ דהך ג"ש נתקבלה רק גבי פדיון הבן לבד ולא גבי איל האשם כלל וא"ש דלהך סוגיא דבכורות הנ"ל הנה ד' אביי בסוגיא דערכין הנ"ל חוזרין ונראין בזה באמת דודאי י"ל דאצטריך למיתני כהנים ולוים גבי ערכין כי היכי דלא נאמר דילפינן בג"ש דערך ערך הנ"ל לפוטרן גם מערכין ועל ג"ש זו תו לא קשיא קושית רבא הנ"ל שם בזה כלל וכמ"ש ומשו"ה שפיר הביא שם הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה לד אביי הנ"ל בזה משום דסמך בהא על הסוגיא דבכורות הנ"ל וכמ"ש בעז"ה (אלא דצע"ק שלא הזכיר הרמב"ם שם להג"ש הנ"ל בהדיא ע"ש) וגם מ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דבכורות מ"ט בהך דמת ביום ל' דמפרש הש"ס שם דגמר לה ממדבר ע"ש והרמב"ם ז"ל כתב שם דגמרי' לה מערכין ע"ש והוא תמוה ג"כ לכאורה וע"ש בגמ' בד' ר"ע בזה ולמ"ש מהסוגיא דד' נ"א הנ"ל דהך מתני' דהתם דקתני ברישא מת לאחר ל' כו' ע"כ דבג"ש דערכין הוא דיליף לה כדריש לקיש הנ"ל ולהכי שפיר ס"ל להרמב"ם דטפי יש לנו ללמוד גם הך דסיפא דמתני' הנ"ל דמת ביום ל' מג"ש זו עצמה דערכין הנ"ל (וע' במש"ש ג"כ הגאון מהרי"ט אלגאזי בהך ג"ש דחודש חודש דיליף התם אם ג"ש גמורה היא ע"ש וצ"ע שלא הזכיר שם בזה גם מד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל) ויש להאריך בזה ואכ"מ (וד' התוס' בערכין י"ח ד"ה ופדויו שכ' דמבן חודש משמע נמי ומעלה ע"ש צע"ג מסוגיא דבכורות הנ"ל ואכמ"ל) ועכ"פ למש"ל א"ש דרב פפא לטעמיה בהא דס"ל באמת בזבחים נ' שם דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש גם בקדשים כדנפק"ל לרב פפא התם מהא דילפינן בהיקשא בתודה לשלמים שבאה מהמעשר ושלמים גופייהו נפק"ל בג"ש ממעשר ע"ש ומש"ה ס"ל לר"פ נמי הכא בפשיטות אליבא דר' יונתן הנ"ל דשפיר נפק"ל לעולת ראי' שבאה לאחר מיתה מהיקשא דבכור אע"ג דבכור גופא לא ילפינן לי' אלא בג"ש דבערכך מערכין וכמ"ש בעז"ה וא"ש (והנה לכאורה הי' אפשר ליישב בזה קושית הגאון בעל טורי אבן ז"ל בחגיגה י"ז דבהא דנפק"ל התם מהיקשא דחג השבועות לחג המצות לעצרת דיש לו תשלומין לקרבנות ראי' וחגיגה כל שבעה ג"כ פריך עלה דנקיש לחג הסוכות שיהי' לו תשלומין כל שמונה כו' והקשה הגאון הנ"ל שם דמאי פריך דנקיש לחג הסוכות דאימא בחג הסוכות גופא לא נפק"ל ליום השמיני שהוא תשלומין לחג ג"כ רק מג"ש דעצרת עצרת כדא' ר' יוחנן שם ט' דמה עצרת דז' של פסח לתשלומין אף עצרת דשמיני של חג לתשלומין ע"ש וא"כ הו"ל שמיני של חג עצמו דבר הלמד בג"ש ואינו חוזר ומלמד לחג השבועות בהיקש בקדשים לחד מ"ד בזבחים נ' ודחק שם בזה די"ל דהו"ל כהא דא' בזבחים נ"ז דחוץ מפנים בחד זימנא גמר ומשום דשבעת ימי החג בהדיא כתי' ע"ש והנה באמת למ"ש התוס' ביומא נ"א ד"ה דוחה שבת דבכל כה"ג דיליף מהיקשא גם לדברים הכתובים בו בפירוש אם מצינן למילף נמי מיני' לדבר הלמד בו בג"ש או בהיקש דתליא בפלוגתא דהימנו ודבר אחר בזבחים נ"ז ע"ש (והך דחוץ מפנים בחד זימנא גמר כתבו התוס' לפרש שם דהיינו דוקא היכא דכתיב בההיקש וכן או ככל ע"ש) א"כ אין מקום לכאורה לד' הגאון בעל טו"א ז"ל בזה דהרי הך לימודא דעצרת עצרת בשמיני של חג משביעי של פסח ר"י משום ______________________________ דר' אליעזר דשמותי הוא דאזיל בשיטת ב"ש בכל דוכתא לטעמי' בזה דאמר אליבא דב"ש בסופ"ה הנ"ל דמודים שהוא גודר כלים וטובל בהם (והאי ומודים קאי על בית שמאי כמש"ש הרע"ב ז"ל בפי' המכנה (ליישב ג"כ קושית הרא"ש ז"ל הנ"ל מהך מתני' דמודים שהוא גודר כלים כו' אהך דא"ר יוסי דכל דבר המק"ט אין מזחילין כו' וכמש"ל וע"ז כ' הרע"ב ז"ל שם) דבאמת קאי האי ומודים כו' על ד' ב"ש דהתם וה"ק דמודים ב"ש לב"ה שאם גדר כלים וטבל בהם שאותם הכלים שגדר בהם לא עלתה להם טבילה ע"ש ברע"ב ז"ל (וכ' שם שכן משמע בתוספתא ע"ש ור"ל דבתוס' ספ"ד קתני בהדיא התם דהכל מודים שכלים שגדר בהם לא הוטבלו ע"ש ונראה משם פשוט דאב"ש קאי דמודים לב"ה דהכלים לא הוטבלו וממילא משמע דגם מ"ש במשנה דמודים שגודר כלים כו' דאב"ש לחוד קאי ואסוף דבריהם קאי דהכלים לא הוטבלו וכמ"ש בתוס' הנז' ועכ"פ גם בעיקר הדין דגודר כלים כו' באמת לא אזיל רק אליבא דב"ש לבד וכמ"ש) וה"נ ס"ל לר' אליעזר בתוספתא הנז' כב"ש בהא דמכשרי לעכב הזחילה בדבר המק"ט וכמ"ש (ומיהו למש"ש הר"ש ז"ל דצ"ל דס"ל לב"ש גבי חרדלית שם דגם הנוטפין מטהרין בזוחלין ע"ש א"כ לכאורה לא שייך לומר לפ"ז אליבא דב"ש דגודר כלים וטובל כו' דכיון דמכשרי בזוחלין ג"כ למה צריך לגדור כלל שלא יזחלו המים אלא דמ"מ הך דר' אליעזר ____________________________ דפ"ד דתענית שם דלר' יוחנן ורש"ל דאמרי התם דמשל כו' שאמר דיעשה זה ראש לחשבונות (ופי' הקרבן עדה שם דס"ל דודאי בתשעה באב חרב הבית רק דמ"ש ביחזקאל כ"ו באחד לחודש אמרה צור כו' משום דיום שחרב הבית עשאו ראש לחשבונות ולכן קרא יחזקאל אז לט' באב באחד לחודש ע"ש) דתרווייהו ס"ל ודאי דבתשעה באב היה יום החורבן ולא בר"ח ע"ש כן מוכח בפשיטות מהא דאמר ר' יוחנן נמי בש"ס דילן בתענית כ"ט דאלמלי הייתי שם קבעתיו בעשירי כו' דאלמא דס"ל ודאי שהחורבן היה בתשעה או בי' באב וכמ"ש (ודוחק לומר דאע"ג דבאמת חרב בט"ב מ"מ הלוים טעו אז ע"י רוב צערם וחשבו על אותו היום שהוא ר"ח וכדא' שם דקלקול חשבונות הי' כו' ולכן אמרו אז שיר דר"ח בטעות וצ"ע) אבל בלא"ה אין לפרש ד' המס' סופרים הנ"ל דס"ל באמת דשירה דיומא אמרו הלוים אז ומשום שהיה בר"ח וכמ"ש דא"כ מאי פשיט ליה ר"י לרש"ל שם מזה דאומרים שירה בלא נסכים כלל והיינו שירה דרשות לבד ועיקר הפשיטות בזה דאם אמרו