עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryראשית בכורים

ראשית בכורים עו

Reshit Bikurim 76 · ראשית בכורים · free full Hebrew text

Open in the reader →

התורה וצ"ע) ולפ"ד המהרי"ט ז"ל הנ"ל א"ש בפשיטות באמת שלא תקנו חכמים כן בכל פסולי המוקדשין לאוכלם ג"כ בתוך שנתם להקדשן וכמש"ל משום דלא תיקנו כן באמת רק בזה"ז וכדי לעשות זכר למקדש בלבד וכמ"ש ואין שייך דבר זה כלל רק בבכור בעל מום לבד דבזמן הבית היה בו חיוב זה מן התורה ג"כ וכמ"ש ולהכי שפיר תקנו בו חכמים גם בזה"ז כן משום זכר למקדש לבד משא"כ בכל פסולי המוקדשין דמלבד דגם בזמן הבית לא הי' נוהג בהם מצוה זו מן התורה כלל אבל בלא"ה הרי עיקר דין דפסולי המוקדשין לא נהגי בזמן הזה כלל כדקיי"ל בבכורות נ"ב דאין מקדישין בזה"ז כו' ואם הקדיש בהמה תיעקר כו' וא"כ אן שום מקום בזה לכל עיקר הך תקנה דלאוכלם בתך שנתם גבי פסולי המוקדשין כלל וא"ש בפשיטות בזה וכמ"ש (אלא דגם למ"ד דבכור בעל מום מן התורה הוא לאוכלו בתוך שנתו צ"ע לכאורה דלמה לא גמרי' מיניה גם לפסולי המוקדשין בג"ש דשעריך שעריך שכתבנו למעלה דגמרי' מינה לכל פסולי המוקדשין מבכור בעל מום דאסורין בגיזה ועבודה וכן הך דהספרי פ' ראה ובבכורות ט"ו וכמש"ל בזה ואולי י"ל דלמ"ש הרמב"ם ז"ל דנפק"ל לבכור בעל מום ג"כ לאוכלו בתוך שנתו מן התורה מדכתיב בבכור תם לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה וכו' וכתיב בתרי' וכי יהי' בו מום כו וכמש"ל ומוי"ו דוכי דרשי' דמוסיף הוא על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון דהיינו בעל מום מתם וכמ"ש והנה כה"ג קרי לה הש"ס היקשא בכריתות כ"ב ובזבחים מ"ח גבי ואם נפש דכתיב באשם תלוי דר"ע ס"ל התם דלמדין עליון מתחתון ג"כ משום דאין היקש למחצה וע"ש בסוגי' וח"כ י"ל בפשיטות דלהכי לא גמרי כל פסולי המוקדשין מבכור בעל מום בג"ש דבשעריך גם לדין זה דאכילתו בתוך שנתו וכמ"ש משום דבכור בע"מ גופי' בהיקשא הוא דילפינן ליה מבכור תם וכמש"ל וקיי"ל בזבחים מ"ט דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש בקדשים וכדר"י שם דא"כ לא יאמר צפונה באשם ותיתי בג"ש כו' ע"ש (ומשא"כ בהך לימודא דאיסור גיזה ועבודה _________________________ ובהך לישנא דר"פ לא קא מפרש כלל דיליף מריקם בזה י"ל בפשיטות באמת דלמש"ש רש"י בל"ק הנ"ל דעיקר לימודא דחייב באחריותו מריקם הוא דקא יליף דאם לא היה מביא קרבן אחר כשאבד הראשון אישתכח דאיתחזי ריקם בעזרה ע"ש ולהכי שפיר הוצרך לפרש בל"ק הנ"ל דיליף ריקם מראיי' בזה אבל בלישנא דר"פ לאו מריקם הוא דנפק"ל הכי כלל דיורשין חייבין אלא מסברא בעלמא דעולת חובה היא וכדפירש"י שם בזה ולכן לא הזכיר בלישנא בתרא הך לימודא דריקם כלל וא"ש גם לפירש"י הנ"ל (אך ללישנא קמא דרש"י בל"ק הנ"ל דגם לעניין חיוב אחריות נמי לא נפק"ל רק מסברא זו דעולת חובה היא כו' ע"ש צ"ע באמת בהא דשני הש"ס בהנך לישני דר' יונתן הנ"ל ולא הזכיר בלישנא דר"פ נמי לימודא דריקם הנ"ל) ועכ"פ למ"ש בעז"ה א"ש בפשיטות דלא הזכיר בהך לישנא דר"פ הך לימודא דריקם כלל דהכא הרי איפכא קאתי ר' יונתן למיליף ראיה מבכור באמת וכמ"ש וא"ש) ועוד יש לדקדק קצת בהא דא' ר"ש וכי איתמר דריש לקיש ארישא איתמר כו' דלכאורה למה נקט הכא ריש לקיש לבד ולא קאמר נמי דכי איתמר דר"ל ור' יונתן ארישא כו' או דהול"ל דכי איתמר להא דהני אמוראי אריכא כו' וכדא' בכה"ג בכמה דוכתי בש"ס ואמנם למ"ש בעז"ה דבאמת להך לישנא דרב פפא בזה לא בא ר' יונתן שם ללמוד פדיון הבן מראי' כלל רק דאיפכא הוא דקאתי בזה התם למיליף ראיה מבכור באמת דבבכור ודאי דס"ל נמי לר' יונתן כריש לקיש בזה התם דנפק"ל בג"ש דערך ערך מערכין דחייב ליתן אפי' אחר מיתה וכמ"ש אלא דקאתי ר' יונתן ללמוד מהך היקשא דראיה לבכור איפכא דגם בראיה חייב להביא אפי' אחר מיתה וכדא' נמי בירושלמי דחגיגה הנ"ל בהדיא כן וכמ"ש והשתא א"ש בפשיטות דלא קאמר נמי בהך לישנא בד' ר' יונתן דיליף מעולת ראי' כמ"ש בל"ק הנז' דהרי אדרבה בהך לישנא לא בא ללמוד רק ראי' מבכור בזה באמת וכמ"ש וגם לא שייך כאן כלל לומר דר יונתן נמי ארישא איתמר שהרי לא בא ר יונתן בהך לישנא לפרש טעמא דמתניתין דבכורות כלל אלא דהך דריש לקיש לבד ארישא הוא דאיתמר כדא' ר"פ בזה אבל ר' יונתן הרי לא בא רק לחדש דין זה גם גבי ראיה דהיורשין חייבין להביא אפי אחר מיתה בהיקשא דבכור ומשום דהשתא נפק"ל לריש לקיש הך דינא גבי בכור בג"ש בהדיא להכי שפיר קאי עלה ר' יונתן שם למיליף תו גם ראיה מבכור בזה בהיקשא וכמ"ש וא"ש ג"כ בהכי דר' פפא לשיטתו אזיל בזבחים נ' בזה דלכאורה למ"ש איכא למידק בהא דר' יונתן הנ"ל דכיון דריש לקיש לא נפק"ל בבכור רק בג"ש דערך ערך מערכין וכמ"ש א"כ איך בא ר' יונתן למינף תו בהיקשא דראיה לבכור בזה והרי הו"ל דבר הלמד בג"ש ואיכא למ"ד בזבחים שם דאינו חוזר ומלמד בהיקש בקדשים ועולת ראי' קדשים הוא ואיך למדו ר' יונתן בהיקשא מבכור ובכור גופי' הרי לא יליף אלא בג"ש וכמ"ש (וע' במהרי"ט אלגזי פ"ח שם ס' ע"ג שכ' דמד' ריש לקיש בזה משמע דמג"ש דבערכך הוא דקא יליף פדיון הבן מערכין (וכמש"ל דהכא כתיב תפדה בערכך ובערכין כתיב נדר בערכך) ובערכין ד' גבי הא דאמ' אביי התם דסד"א דכהנים ליתנייהו בערכין מדליתנייהו בפדיון קאמר דהואיל וכתיב תפדה בערכך כל דאיתי' כו' ונראה דמגופי' דקרא קא דריש אביי התם הכי דהוקש ערכין לפדיון ע"ש ואנו הכא משמע דרק מג"ש הוא דקא יליף הכי ובאמת דלמאי דאמר רש"ל הכא דג"ש הוא תו לא הוה קשיא ענה הא דפריך עני' רבא התם מהא דכתיב כה"ג באיל אשם ע"ש די"ל דהכא בפדיון הבן דוקא הוא דגמרי' הך ג"ש ולא באיל אשם וע"ש במהרי"ט בזה והנה הארכנו בדבריו האלו כי לפ"ד הנ"ל יש מקום ליישב לענ"ד לכאורה מ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בערכין שם שהביא ד' אביי בזה דלהכי אצטרך למתני __________________________ משוקעת בקרקע הגת ונמצאו כל המים גדורין ומחזיקין ע"י הגיסטרא לבד שהיא כלי ומתוך כך חשבו ליה רבנן כשאוב ור' אליעזר מכשיר כיון דבנפילתם למקוה לא היו שאובין עכ"ל ונראה בפשיטות מד' הר"ש ז"ל דטעמא דרבנן דפסלי בזה דהו"ל כמעכב הזחילה מהמי גשמים הללו ע"י דבר המקבל מה' כלים ה"ח וע' בפ"ב דכלים מ"ו ובשבת צ"ה) וס"ל כר' יוסי בזה (בפ"ה מ"ה הנ"ל) דכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו (והיינו להעמיד בו מקום הזחילה) ומשום דבעינן הוי' ע"י טהרה וכמ"ש הר"ש ז"ל הנ"ל שם אבל ר' אליעזר דמכשיר שם בזה בתוספתא הנ"ל ע"כ דכר' יהודה ס"ל דפליג עלי' דר' טומאה (דגיסטרא הו"ל מקבל טומאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ח יוסי שם ומכשיר לעכב הזחילה אף בדבר המק"ט וכמש"ל וא"ש

_______________________________ והנה להלן ד' מ"ו כתבנו מה שהי' אפשר ליישב קצת ד' הגאון ר' מנחם עזרי' ז"ל בס' כ"ה שכ' בשם המס' סופרים דבמוסף ר"ח היו אומרים השיר של יום ד' שהוא וישב עליהם את אונם כו' וכמש"ש והוא תמוה באמת טובא וכ' שם דיל"ק דמ"ש במס' סופרים רפי"ח דלמה אמרו שיהיו אומרים בכל חודש דרשב"ל בעי מר"י דמהו לומר שיר בלא נסכים ופשיט ליה מן הדא דבזה ובזה היו הלוים אומרים וישם עליהם את אונם כו' דהרמ"ע ז"ל מפרש לה כפשוטו דקאי כפיר על ר"ח ובמוסף ר"ח היו אומרים שיר זה דוישב עליהם כו' ואף דהך ברייתא איירי באמת בחורבן בית ראשון ושני דעלה קאי הא דקאמר התם בזה ובזה כו' מ"מ ע"כ צ"ל דהמס' סופרים ס"ל התם כמ"ד בירושלמי סוף תענית דבר"ח אב היה יום חורבן הבית וכמש"ל דף מ"ו בזה ולא נשלם שם דברינו עדנה וראיתי להשלים כאן בעז"ה והנה הדבר פשוט באמת כי כל הדברים האלו לא נתנו להאמר כלל לפום קושטא דמילתא בד' המס' סופרים הנ"ל שם בזה כי מלבד מה שנראה באמת בירושלמי