ראשית בכורים עג

פדיונן סופג ארבעים וכמ"ש דא"צ לומר כלל דנפק"ל מתזבח ולא גיזה כו' ומשום דאהדרי' לאיסורי' כו' וכמש"ש התוס' בכ"מ הנ"ל בזה אלא י"ל בפשיטות דכיון דבכור בעל מום נפק"ל מריבויא דכל הבכור וכמ"ש א"כ אף דכל פסולי המוקדשין נראה דלא מצינן למיליף להו מרבויא דתקדיש לה' דנפק"ל בספרי שם מזה לכל הקדשים דלקי עלייהו נמי על גיזה ועבודה כמו הבכור ע"ש (ונראה קצת דנפק"ל התם דקרא דתקדיש ע"כ דבכל הקדשים מיירי דאם אינו ענין לבכור דכתיב ביה לא יקדיש איש אותו (בפ' בחוקותי) תנהו ענין לכל הקדשים דגם עלייהו קאי הך קרא דלא תעבוד כו' וע"ש בספרי בזה) דבאמת נראה דהך קרא דתקדיש כו' לא מיירי רק בקדשים תמימים לבד אבל מ"מ ל דנפק"ל לכל פסולי המוקדשין ג"כ שיש בהם לאו דגיזה ועבודה ואפי' לאחר שנפדו ג"כ מג"ש דשעריך שעריך דכתיב בבכור בעל מום בשעריך תאכלנו ובפסולי המוקדשין כתיב (בפ' ראה שם) בכל שעריך ומהך ג"ש יליף בספרי (פ' ראה שם) לכל הקדשים שאין נשחטין בחוץ אלא על מום קבוע כמו הבכור ע"ש וכן בש"ס דילן בבכורות ט"ו יליף ר"ש מהך ג"ש ג"כ דולדות פסולי המוקדשין אין מתפיסן אלא לאותו זבח כמו הבכור ע"ש (וא"ש בפשיטו' בזה דכולא הך בריית' דמייתי מינה סייעתא לר"ש שם דאהך גז"ש קא סמיך דמדקתני התם דאין מתפיסן לזבח אחר וע"כ דנפק"ל מג"ש דשעריך כדאר"ש התם ומשו"ה קתני נמי בהך ברייתא הנ"ל דאפי' לאחר פדיונן של כל פסולי המוקדשין הגוזז והעובד בהם סופג כו' די"ל דנפק"ל נמי מהך ג"ש דשעריך דכתיב בפסולי המוקדשין שנפדו מבשעריך דכתיב בבכור בעל מום גם לעיקר דין זה דגם בבעל מום איכא לאו דגיזה ועבודה וכמ"ש וא"ש) ומיושב בפשיטות קושית התוס' בכל המקומות הנ"ל בזה וכמ"ש ואמנם לפ"ז צ"ל דהא דאצטריך למעט בכל דוכתא בפסולי המוקדשין מתזבח ולא גיזה דאינו אלא לאסור את הגיזה עצמה ג"כ דאי לעיקר איסורא דגוזז או עובד הרי מג"ש נפק"ל באמת גם ללאו וכמ"ש (אלא דהתוס' בבכורות כ"ה ד"ה שער הוכיחו שם דאפי' בגוזז באיסור אין הגיזה עצמה אסורה מן התורה ע"ש וצ"ע וע' בספרי פ' ראה דמסיק שם אהא דתזבח ולא גיזה כו' דיכול יהיו אסורין לאחר זביחה ת"ל כברכת ה' כו' ומשמע שם קצת דקודם הזביחה גם הגיזה עצמה אסור מן התורה וצ"ע וע' במהרי"ט אלגזי ז"ל סוף פ"ג דבכורות שהאריך בזה ע"ד התוס' דבכורות כ"ה הנ"ל) וא"כ עכ"פ ודאי דהול"ל נמי הכי בכל פסולי המוקדשין בזה שיהי' מחוייב ג"כ לאוכלן בתוך שנתן להקדשן משום הך גזירה עצמה דגיזה ועבודה וכמו בבכור בעל מום ולמה גזרו חכמים כן רק בבכור בעל מום לבד ולא בכל שאר פסולי המוקדשין כלל בזה והרי באמת מצינו לד' רש"י ז"ל הנ"ל דגם בכל פסולי המוקדשין ע"כ צ"ל הך גזרה עצמה דגזרינן גם בהו דלא ליתי בהו לידי תקלה דגיזה ועבודה כשישהה אותם וכמש"ל מהך דאין מרגילין בפסולי המוקדשין הנ"ל דגם בהו מפרשינן טעמא דשמא יגדל מהם עדרים ופרש"י הנ"ל דגזרינן משום גיזה ועבודה וכמ"ש. (וכן א' שם ט"ו גבי ולדותיהן ע"ש) וכן בהך דשער שנשר דמבע"ל בבכורות כ"ו בעולה תמימה ופירש"י שם דבבעל מום לא מבע"ל דודאי אסור משום דלמא אתו לשהויי ואתי לידי גיזה ועבודה ע"ש וא"כ ודאי דהו"ל למיגזר בהו ג"כ לאוכלם בתוך שנתם להקדשן (אם נפל בהם מום בשנתן הראשונה להקדשן) וכמו בבכור בעל מום מהך גזרה עצמה דגיזה ועבודה וכמ"ש

ואולם אין לתמוה מזה גם ע"ד הירושלמי הנ"ל באמה דאמר בהדיא דשנתו דבכור בעל מום הוא רק מדרבנן לבד וכמ"ש דא"כ מ"ט לא תקנו רבנן כן גם בכל פסולי המוקדשין וכמ"ש די"ל באמת דלד' הירושלמי הנ"ל ודאי דכל עיקר תקנה זו שתקנו חכמים לאוכלו לבעל מום ג"כ בתוך שנתו דלאו משום גזירה דגיזה ועבודה תקנו כן כלל אלא דסמכו רבנן בעיקר דבר זה אקרא דשנה בשנה דמייתי ליה נמי התם בירושלמי דר"ה הנ"ל דדריש שם מיתורא דשנה בשנה דשנה לתם ושנה לבעל מום ע"ש או דסמכו חכמים בזה אדרשא דהספרי הנ"ל דיליף מריבויא דכל הבכור לבעל מום ג"כ שנאכל בתוך שנתו ע"ש וס"ל באמת להירו' הנ"ל דכל הנך דרשי דקראי אינם כי אם אסמכתא בעלמא בלבד לבכור בעל מום ועיקר הנך דרשי אתי באמת לרבות כל שאר קדשים בזה וכדדריש נמי בירושלמי שם דשנה לבכור ושנה לקדשים ע"ש (וא"ש בהכי בעיקר הך דינא דקיי"ל בר"ה ו' דאחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעבר עליהם שנה בלא רגלים כו' עובר בב"ת ע"ש די"ל דנפק"ל כל הקדשים ג"כ בזה מיתורא דבשנה וכמ"ש בירושלמי הנ"ל והתוס' בר"ה שם ד"ה אחד בכור כ' דנפק"ל לכל הקדשים מריבויא דכל ע"ש (ובאמת כן הוא בספרי שלפנינו שם אך בספרי שנדפס מחדש עם הגהות הגר"א ז"ל נמחק כל זה ע"ש ונראה דבאמת להספרי שם א"צ לרבות כל הקדשים בזה מריבויא דכל רק די"ל דכל הקדשים נפק"ל ג"כ מתקדיש לה' גם לדין זה דשנה בלא רגלים כמו דיליף שם מהך קרא דתקדיש ללאו דגיזה ועבודה לכל הקדשים וכמש"ל. ובעיקר דרשא דהספרי הנ"ל מכל הבכור יש להאריך דלכאורה תליא בפלוגתא דתנאי אי דרשינן כל בכל דוכתא וע' מש"ל ד' ך' בשם התוס דפסחים מ"ג ד"ה מאן ואכמ"ל וצ"ע) ועכ"פ ודאי דלא מצינו למידרש מריבויא דשנה בשנה או מכל הנ"ל רק לבכור בע"מ לבד או לכל הקדשים לבד וכיון דאנן קיי"ל דכל הקדשים ג"כ עובר עליהם בבל תאחר בשנה בלא רגלים וע"כ דנפק"ל מהך ריבויא הנ"ל א"כ ע"כ צ"ל דאידך ריבויא דבכור בעל מום ודאי דאינו רק אסמכתא בעלמא וכמ"ש ועוד דריש בירושלמי שם משנה בשנה דשנה לו ושנה לתמורתו ע"ש והך דרשה ודאי דלא הוה רק אסמכתא בעלמא דפשוט דלא מצינן לרבות תמורת בכור רק אי מרבינן בעל מום באמת דתמורת בכור קיי"ל דאינו קרב אלא נאכל במומו (כדנפק"ל בתמורה ה' מלה' הוא דהוא ולא תמורתו ע"ש) וא"כ ודאי דאי בכור בעל מום עצמו רק מדרבנן כ"ש תמורת הבכור ועכ"פ מחד דרשא לא מצינן למיליף _____________________________ דולא יראו כו' ומשו"ה קאמר דמה להלן ברישא דקרא דכתי' כל בכור בניך כו' אף כאן ר"ל בסיפא דקרא דכתי' ולא יראו כו' וא"ש ובלא"ה אין דקדוק כ"כ מלישנא דמה להלן וכאן כמו שנודע דבכ"מ בירושלמי ובת"כ שלא דקדקו בזה ואכמ"ל) וא"ש דבאמת גבי בכור ס"ל לר' יונתן ג"כ כרש"ל שם דיליף ערך ערך מערכין דהיורשין חייבין (ובערכין גופא נפק"ל מקרא בתורת כהנים סו"פ בחוקותי שם דכתיב יעריכנו הכהן דקרא יתירא הוא דכבר כתיב לעיל מיני' והעריך אותו הכהן כו' ודריש מזה בתו"כ שם דיכול אם אמר ערך של פלוני זה עלי ומת אותו פלונייהיה המעריך פטור ת"ל יעריכנו אפי' מת ע"ש והיינו ההיא דערכין כ' דתנן התם האומר ערכו של פלוני עלי ומת הנודר והנידר יתנו היורשין וע"ש בסוגיא (ושם לא מייתי בש"ס שום דרשא מקרא בזה כלל וצ"ל דסמך אדרשא דתו"כ הנ"ל ומש"ש ברש"י דבכורות הנ"ל דמקרא יליף לה (במסכת) ערכין ובתורת כהנים כו' נראה דטס"ה וצ"ל דמקרא יליף לה [בפרשת] ערכין בתורת כהנים כו' והיינו הך דתו"כ הנ"ל רק דהתו"כ איירי כשמת הנערך לבד ובמתני' דערכין הנ"ל איירי כשמת המעריך ג"כ וכמ"ש והך ריבויא דיעריכנו הנ"ל לא איצטריך רק לחייבו אף כשמת הנערך אבל על עיקר חיובא דהיורשין כשמת המעריך לא אצטריך קרא לזה דאפי' בדמיו עלי ומת הנודר תנן התם דיתנו היורשין וכדמוק"ל התם שעמד בדין ע"ש) ומהתם יליף רש"ל בג"ש דערך ערך (דכתיב בפ' קרח גבי בכור תפדה בערכך ובערכין כתיב נדר בערכך) דמה להלן חייב ליתן אף כשמת הנערך כדנפק"ל מריבויא __________________________ ד' בהא דפריך התם מכדי האי סתמא והאי סתמא מאי חזי כו' ומסיק דמעיקרא סבר כו' והדר כו' פירש"י דהילכך ס"ל כסתמא בתרא דהדר ביה ר' מקמייתא ע"ש וכ"כ התוס' בחולין מ"ג ד"ה והא דבכ"מ שיש סדר למשנה כגון בחד מסכת אמרינן לעולם דסתם האחרון הוא העיקר ע"ש וא"ש) ואמנם עדיין יש לבאר דלא תקשי בזה מאידך מתניתין בתרא דסוף פ"ז