ראשית בכורים עב

ז"ל כד' הירושלמי הנ"ל בזה דבמתני' דבכורות כ"ה גבי שער בכור בעל מום שנשר ואח"כ שחטו דחכמים אוסרים ומפרש רש"ל שם בגמ' שהוא משום גזירה דילמא אתו לשהויי' כו' ופירש"י ז"ל במשנה ובגמרא שם דגזרינן בזה דלא ליתי ביה לידי תקלה דגיזה ועבודה כו' ע"ש ומדלא פי' רש"י ז"ל בפשיטות בזה דגזרינן דלא ליתי לשהויי' ויאכלנו אחר שנתו ויעבור על איסור תורה דכתי' לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה כו' ש"מ דס"ל לרש"י ז"ל באמת כד' הירושלמי הנ"ל בזה דשנתו דבעל מום הוא רק מדרבנן לבד ואולי ס"ל ג"כ דהוא רק מהך גזירה עצמה דלא ליתי ביה לידי תקלה דגיזה ועבודה וכמ"ש הט"ז הנ"ל באמת וא"כ ודאי דשפיר נקט רש"י ז"ל בהך גזירה דלא ליתי לשהויי' דא' בש"ס הנ"ל שהוא מעיקר הך טעמא בזה דלא ליתי לידי הקלה דגיזה ועבודה וכמ"ש וא"ש (ולפ"ז ד' הט"ז הנ"ל הנה מקורם מפי' רש"י ז"ל הנ"ל באמת ומיושב מה שהשגנו עליו לעיל ד' כ"ט מד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל בזה ועכ"פ הרי מוכח בפשיטות מד' רש"י ז"ל הנ"ל כעיקר ד' הט"ז ז"ל בס' רפ"א ובס' ש"ו הנ"ל דחששו רבנן בכ"מ לתקלה אף בשאר איסורין דלא שייך בהם המכשול דאכילת איסור כלל ודלא כד' הנקודות הכסף בס' רפ"א שהבאתיו לעיל (ד' כ"ט) בזה ולהלן יבואר עוד אי"ה) וכן שם בבכורות ל"ג אהא דקא מפרש התם טעמא דאין מרגילין בבכור שהוא משום דגזרינן שלא יגדל מהם עדרים ופירש"י ז"ל ג"כ שם דחיישינן דלא ליתי לידי תקלה דגיזה ועבודה וכן פי' בזה בתמורה כ"ד ע"ש ונראה לכאורה מכל זה דלהכי לא רצה לפרש באמת דעיקר הגזירה הוא שלא ישהנו לאחר שנתו עי"ז משום דס"ל לרש"י בפשיטות שהוא רק מדרבנן לבד בבעל מום וכמ"ש וכן מצאתי בעז"ה למהרי"ט אלגזי ז"ל ברפ"ד דבכורות שם שכ' ג"כ דע"כ צ"ל דרש"י ז"ל ס"ל דשנתו דבעל מום הוא רק מדרבנן באמת ומשו"ה לא הוה ניחא לפרש שהוא משום דצריך לאוכלו בתוך שנתו דלא שייך למיגזר באיסור דרבנן ע"ש והנה עדיפא הול"ל די"ל דס"ל לרש"י ז"ל דגם כל עיקר תקנת חכמים דלאוכלו תוך שנתו הוא רק מהך גזירה דתקלת גיזה ועבודה וכמ"ש הט"ז בזה וא"כ שפיר נקט רש"י עיקר הטעם באמת שהוא משום שאם ישהנו אתי בי' לידי גיזה ועבודה דהיינו נמי טעמא דעיקר תקנת חכמים בזה דצריך לאוכלו בתוך שנתו וכמש"ל (והמהרי"ט אלגזי ז"ל שם לא הביא רק מד רש"י דד' כ"ה הנ"ל ולא הזכיר שם כלל מד' רש"י דד' ל"ג הנ"ל ג"כ ע"ש ופשוט דבד' רש"י דד' ל"ג הנ"ל י"ל באמת דמשו"ה לא פי' שם משום מצוה דאכילתו בתוך שנתו דוקא שהוא משום דהתם קתני נמי דאין מרגילין בכל פסולי המוקדשים ג"כ וא"כ ה"ט דשמא יגדל מהם עדרים ודאי דקאי נמי על כל פסולי המוקדשין ג"כ והרי בפסולי המוקדשין לא מצינו כלל שיהי' מצוה לאוכלם בתוך שנתן דוקא כמו בבכור בע"מ ולהכי הוצרך רש"י ז"ל לפרש שם באמת דהגזירה הוא רק משום גיזה ועבודה לבד וא"ש

ובאמת קשה לי טובא מזה ע"ד הט"ז הנ"ל דאך אפשר לומר כלל דעיקר הך דינא דבכור בעל מום שיהיה נאכל בתוך שנתו (כמו הבכור הם) שאינו רק מדרבנן לבד ומשום תקלה דגיזה ועבודה וכמש"ל דא"כ מאי שנא דלא תקנו חכמים כן רק בבכור בעל מום לבד ולא בכל פסולי המוקדשים ג"כ (והרי עיקר איסורא דגיזה בכל הקדשים שהוממו הוא דכתיב כדנפק"ל בבכורות ו' ובכ"ד מתזבח ולא גיזה (והך קרא מיירי בכל פסולי המוקדשים כדמוק"ל בספרי פ' ראה סי' ע"א ע"ש) אלא דבאמת תנינן בברייתא דבכורות ט"ו דבכל הקדשים שנפל בהם מום קבוע לאחר הקדשן דהגוזז והעובד בהם סופג את הארבעים אפילו לאחר שנפדו ע"ש וכבר הקשו התוס' בכ"ד בזה דכיון דלא נפק"ל איסורא דגיזה רק מכלל עשה דתזבח הנ"ל א"כ מנ"ל למיקם עלי' בלאו ג"כ בזה וע' תוס' חולין צ"ט ד"ה רבא ובבכורות ט"ו ד"ה ואהני קרא ועוד בכ"ד שכתבו דע"כ צ"ל באמת דאהדרי' קרא לאיסוריה כו' וע' תוס' מעילה י"ג ד"ה אתיא ומ"ש בזה הגאון בעל מש"ל ז"ל בפ"א מה' מעילה ה"ז ע"ש ואמנם בבכור בעל מום לא מצינו בש"ס דילן לימודא בהדיא לאסור גם בו הגיזה ועבודה כמו בתם דהך קרא דתזבח דממעט מיני' גיזה לא כתיב רק בשאר פסולי המוקדשין לבד וכמ"ש. אבל באמת בספרי פ' כל הבכור גרסי' להדיא דמכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך כו' מלמד שהבכור אסור בגיזה ועבודה אין לי אלא תם בעל מום מנין ת"ל כל הבכור ע"ש ולפ"ז ה' נראה לכאורה דבאמת כל פסולי המוקדשין דעובר גם בהם בלאו דגיזה ועבודה וכדתניא בבכורות ט"ו הנ"ל דאפילו לאחר _________________________ אא"כ ראוי לבוא בעזרה בשעת הבאת הקרבן דוקא עכ"ד הטו"א ז"ל בזה ע"כ והרי דפשיטא ליה להגאון ז"ל דבטמא לכו"ע פטור להביא כשנטמא בשני אף שהיה טהור בראשון (ומשמע דאף למ"ד כולם תשלומין דראשון הם פשיטא ליה הכי גבי טמא עכ"פ כדנפק"ל מקרא דובאת שמה כו') אלא דמה שהוסיף הטורי אבן ז"ל עוד דגבי הטמא פטרינן ליה מהך קרא הנ"ל אף כשנכנס כבר בעזרה בראשון כשהיה טהור ונתחייב להביא קרבנו ואפ"ה כשנטמא שוב בשני לא מצי מייתי הואיל ואינו בביאה כו' וכמ"ש הנה בזה צ"ע באמת מד' הירושלמי הנ"ל דמחייבי לר"י גם היורשין להביא ואף כשלא הפריש מחיים וע"כ דמיירי עכ"פ כשכבר ראה פנים בעזרה ביו"ט ראשון וכמש"ל וא"כ מוכח עכ"פ דכשראה פנים בעזרה בראשון אפי' היורשין חייבין להביא כשמת בשני ולא בעינן שיהי' ראוי לבוא אז בכה"ג שנתחייב כבר ע"י שראה פנים בעזרה בראשון וא"כ פשוט לכאורה דגם כשנטמא בשני ודאי דחייב ג"כ להביא בכה"ג ודלא כהטו"א ז"ל בזה וצ"ע (ומיהו בירושלמי שם פליג עלה ר"א באמת ואמ' ג"כ דכל שאין ראוי לבוא אינו מביא ואף כשהפריש מחיים ע"ש וצ"ע ואכמ"ל)

ובעיקר ד' הירושלמי שם דיליף ר' יונתן ור"י מקרא דכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני דמה התם בפדיון הבן חייב אפי' אחר מיתה וה"נ גבי ראיה חייב היורש להביא אפי' אחר מיתה ע"ש צ"ע לכאורה מסוגית הש"ס דילן בבכורות נ"א דיליף ר' יונתן גופא איפכא מהך קרא דמה בראי' היורשין חייבין אף גבי פדיון הבן היורשין חייבין וע"ש ברש"י ז"ל ובאמת צע"ק בין בסוגיא דידן בבכורות הנ"ל ובין בהירושלמי הנ"ל דאחר דלא מצינו בקרא להדיא לא בבכור ולא בראיה למיחייבי לאחר מיתה א"כ איך יליף בש"ס דילן הנ"ל בכור מראי' ואיך יליף ג"כ בירושלמי הנ"ל ראיה מבכור בזה וצ"ע ואולי י"ל דבאמת כל עיקר ד' ר' יונתן גם בש"ס דילן הנ"ל אינו אלא למיליף בהיפך ראיה מבכור בזה וכמ"ש בירושלמי הנ"ל להדיא וכמש"ל (אלא דצ"ל לפ"ז דמש"ש בגמ' דמה להלן כו' אף כאן כו' משום דקאי שם באמת אסיפא דקרא

_______________________ והנה כאן ראינו להשלים אשר יש לנו לבאר עוד בדיני המקוה בעז"ה והנה כבר הארכנו להלן בדף מ"ד ומ"ה ליישב דברי הר"ש וס' יראים ז"ל דפסקו כר' יוסי באמת דבעינן הוי' ע"י טהרה גם במקוה ואף דלכאורה הוא נגד סתם משנה דסוף פ"ה דמקואות דחנן ומודים שהוא גודר כלים כו' וכמו שהקשה הרא"ש ז"ל בזה וכתבנו שם די"ל דאינהו סמכו בזה באמת על אידך סתמא דסוף פ"ז שם דקפסיל לכבוש בכלים רק בעצים כו' וע"כ דטעמא משום דבכלים הו"ל הוי' ע"י טומאה וכמש"ש וא"כ הרי דסתם לן תנא גם להיפך וכר' יוסי בזה וכמש"ל בעז"ה (והגר"א ז"ל בביאורו לשו"ע שם ס"ק קי"ט על מש"ש בשו"ע דבכלים פסול כ' דצ"ע מהא דסופ"ה דגודר כלים כו' וכל שכן כה"ג עכ"ל והנה למ"ש בעז"ה י"ל בפשיטות דכיון דעיקר הדבר תליא באמת בפלוגתא דתנאי במשנה ה' שם דפליגי ר"י ור' יוסי להדיא בזה וכמש"ל וא"כ אין שום סתירה כלל ממתני' דגודר כלים כו' הנ"ל דהרי באמת ההיא מתני' ודאי כר' יהודה אתיא (וכמש"ל בד' ע"א בזה) ואנן לא סמכינן להלכה על הך סתמא כלל משום דאית לן למיסמך באמת על הך סתמא בתרא דסופ"ז הנ"ל דקפסיל לכבוש בכלים דסתם לן תנא להיפך וכר' יוסי בזה וכמש"ל דהרי בכל דוכתא קיי"ל באמת דסתמא בתרא עיקר טפי למיסמך עליה נגד סתמא קדמאה וכדמוכח בסוגיא דשבועות ד'