ראשית בכורים ע

ע"ש א"כ הי' נראה קצת דגי' הירושלמי הנ"ל שלשה חדשים הוא עיקר משום דלעולם אמרינן דדרך הוא להתפיס צררי על שלשה חדשים לבד כדאיתא שם ק"ז ע"ש וא"כ י"ל דג' חדשים בדוקא הוא דטפי נמי לא ויש להאריך בזה אך באמת גם דברי ההפלאה הנז' תמוהין בזה ויבואר במק"א אי"ה) ובדרך אגב ראיתי להזכיר דבתו' יומא כ"ג הנ"ל יש ט"ס בהעתק הסוגיא דב"ק הנ"ל דלוקח מהרועה ד' וה' צאן אבל לא שתים ושלש ע"ש וכן העתיק המש"ל שם וטס"ה דבב"ק שם לא גרסינן שלש כלל רק שתים לבד ובאמת פריך הש"ס התם דהא גופא קשיא דמרישא דקאמר ארבעה משמע דשלש לא והדר קתני אבל לא שתים ומשמע דשלש מזבנינן ומשני דהא בכחישתא כו' ע"ש ואף דלמסקנא זו באמת ודאי דשפיר שייך למיתני אבל לא שתים ושלש והי נו דשתים אסור לעולם אבל שלש לפעמים מותר בבריאות אבל עכ"פ בברייתא עצמה ודאי דל"ג שלש כלל דאל"כ לא הו"ל למפרך מדיוקא דרישא דארבע כו' וכמ"ש אלא דבסיפא גופא הו"ל למידק דהשתא שלש לא שתים מבעי' וכמו דדייק ברישא הכי ולכן יש למחוק בד' התוס' הנ"ל תיבת ושלש וכמ"ש (ויש שם במש"ל עוד ט"ס בזה שכ' השתא ד' מזבין שלש מבעי' וטס"ה וצ"ל חמשה מיבעי' וכמ"ש בש"ס הנ"ל)

ועכ"פ למ"ש דסוג' הש"ס בכ"מ כשמואל דכל היכא דתני כהאי לישנא דע"כ דלאו דוקא הוא אלא כדאמרי אינשי וכמ"ש א"כ נראה דמלבד דאין מקום לד' הבאה"ג הנ"ל דמדייק דשלש שנים בדוקא קאמר (דטפי אין מחוייב עוד לקיימו אלא שרינן לי' להכניסו לכיפה וכמש"ל) שהרי באמת בהך ברייתא עצמה קתני בירושל' הנ"ל בהדיא דמקיימו ד' וה' שנים וכמ"ש אלא דנראה ודאי דבאמת צריך לגדלו אפי' יותר מחמשה שנים ג"כ שגם הישראל אסור להכניסו לכיפה לעולם דבכ"מ ס"ל כשמואל דארבעה וחמשה לאו דוקא הוא אלא דנקט כדאמרי אינשי ולעולם דאפי' טובא קאמר וכמש"ל (ואף דבאמת בירושלמי מוק"ל התם בבעל מום דוקא (והיינו כמ"ש בתוד"ה עד הנז' (והובא בש"ך ס"ס ש"ו) וכ"פ הק"ע ודלא כהפ"מ שם ששגה בזה) ומזה הוכיח בירוש' שם דשנתו דבע"מ ע"כ דלאו מה"ת הוא ע"ש (ולפ"ז הרי עיקר מחלוקת דרש"י ותוס' (והש"ך והבאה"ג הנז') בפירושא דהך בריית' הנ"ל הוא מפורש באמת בתוספת' וירוש' הנ"ל דבתוספתא גרס בהדיא בכור תם בזה"ז כו' וכמ"ש ובירושלמי מפרש לי' בהדיא בבכור בעל מום וכמ"ש)

[א"ה הן אמרנו להפסיק כאן באמצע ענין זה ולחזור כעת בזה על קצת מן הדברים אשר כבר נאמרו בתשובה זו למעלה בעז"ה והוא בדבר אשר העלינו בתוך דברינו למעלה דבציפוי זהב בשופר ע"כ דלכו"ע לית ביה משום דאין קטיגור נעשה סניגור וכמו שהוכרחנו בזה מסתם מתני' דפיו מצופה זהב דבר"ה כ"ו הנ"ל ודחינו בזה דברי הגאון בעל יום תרועה שעלה על דעתו ז"ל לאוקמי מתני' הנ"ל כר' יוסי וכמש"ל ויען כי הן עתה כאשר סדרנו דברים אלו בדפוס בעז"ה מצאנו כעת בזה בדברי גדול האחרונים המהרי"ל ז"ל בהלכות ראש השנה שכתב בפשיטות שלא כדברינו בזה שכתב שם וז"ל אמר מהר"י סג"ל דהא דאמרינן ציפהו זהב אסור לתקוע בו היינו מטעמא דאין קטיגור של זהב שעשו ממנו העגל נעשה סניגור והשופר [הו"ל] כנכנס לפני ולפנים כמו כה"ג ביוה"כ עכ"ל והרי כתב הגאון ז"ל בפשיטות בזה שלא כדברינו הנ"ל שכ' למעלה דבנוי מצוה לית בי' משום דאין קטיגור כו' אלא דבאמת ס"ל דיש גם בציפוי השופר משום דאין קטיגור כו' ותמיהני ג"כ על הגאון בעל יום תרועה ז"ל הנ"ל שנא זכר לד' המהרי"ל ז"ל הנ"ל בזה אך דבאמת גם דברי המהרי"ל ז"ל לכאורה תמוה בזה דהרי באמת משנה שלימה שנינו דשופר של מקדש הי' מצופה זהב וכבר כ' דאין מקום באמת לאוקמי מתני' כר' יוסי בזה כלל ועוד דגם בברייתא דד' כ"ז הנ"ל שנינו בהדיא דציפהו זהב שלא במקום הנחה פה כשר באמת וכמש"ל והא דפסלינן במקום הנחת פיו או מבפנים או כשנשתנה קולו ע"י זה נראה לכאורה דהוא מטעמא אחרינא באמת שהרי נראה דבנשתנה קולו או באינך דפסול באמת בכל ציפוי שיהי' שם ולאו דוקא בזהב כלל שהרי בציפהו זהב מבפנים כתבו כל הראשונים ז"ל דטעמא דפסול לפי שאינו קול שופר אלא קול זהב וכן מבחוץ אם נשתנה קולו עי"ז וע"ש בתוס' והרא"ש ז"ל בזה וכן במקום הנחה פיו דפסול כתבו הראשונים שם ז"ל דטעמא משום דהו"ל כמו חציצה בין השופר לפיו או משום דהו"ל כהוסיף עליו כל שהוא ותליא התם בפירושא דמקום הנחת פיו שכתבו הראשונים בזה וע"ש בתוס' והרא"ש ובטור וב"י ז"ל ס' תקפ"ו באורך ועכ"פ לכל הני טעמי ודאי פשוט שאין שום חילוק בזה בין ציפוי זהב לדבר אחר כלל וא"כ נראה לכאורה שאין מקום כלל בזה לד' המהרי"ל ז"ל הנ"ל שחידש טעמא דפסול זהב בשופר דהוא משום דאין קטיגור כו' שהרי באמת כשר בציפוי זהב והא דפסול במקום הנחת פין ובאינך הוא מטעמא אחריני באמת וכמ"ש בעז"ה

ואולי י"ל דהמהרי"ל ז"ל הוה קשיא ליה באמת בהך ברייתא דפסיל ציפהו זהב אף מבחוץ כל שנשתנה קולו ע"י זה וכמש"ל דלכאורה קשה טובא בזה דלמה יהי' חמור כשנשתנה קולו ע"י ציפוי זהב יותר מאם ניקב ונשתנה קולו וסתמו שלא במינו וע"י זה חזר קולו לכמו שהי' דכשר בכה"ג כשנשאר רק רובו שלם ללישנא בתרא דר' יוחנן בסוגיא דד' כ"ז שם וכמ"ש הרבה פוסקים ז"ל כן להלכה וע"ש בתוס' ד"ה ניקב וברא"ש ז"ל שם ס' ה' (וכ"כ בשו"ע ס' תקפ"ו ס"ק ז' להכשיר בזה עכ"פ בשעת הדחק ע"ש) וע' בב"י שם שהקשה באמת בזה בשם הרא"ם ז"ל דמאי שנא מציפהו זהב מבחוץ דכשנשתנה קולו מכמו שהי' פסול משום דהו"ל קול שופר ודבר אחר וה"נ כשסתמו באינו מינו כיון דע"י הנקב בתחילה נשתנה קולו אע"ג דע"י סתימה חזר קולו לכמו שהי' מ"מ הו"ל ג"כ כקול שופר וד"א וע"ש בב"י שדחק בזה (וע' בקרבן נתנאל מש"ש ברא"ש ס' ה' הנ"ל באות כ"ה כ"ו ובאות ל"ב שם ליישב ג"כ בזה וצ"ע אך לד' המהרי"ל ז"ל י"ל בפשיטות בזה באמת דמציפוי זהב ודאי שאין שום הכרע למקום אחר כלל דשאני ציפוי זהב בשופר דפסולו רק משום דאין קטיגור נעשה סניגור הוא ואין שייך כלל ללמוד מהך פסולא דציפהו זהב לציפוי אחר כלל וא"ש דמתוך קושיא זו הנז' הכריח המהרי"ל ז"ל דגבי ציפוי זהב ע"כ דאית ביה טעמ' אחרינא באמת וכמ"ש רק דצ"ל דס"ל להמהרי"ל ז"ל דאין פסול משום דאין קטיגור כו' רק בשנשתנה קונו ע"י הזהב או במקום הנחת פיו או אם היה הזהב מבפנים דבכל כהאי ובעיקר עשיית המצוה הזאת משא"כ בציפהו זהב מבחוץ ול גוונא הו"ל הקטיגור שהוא הזהב כמסייע ג"כ לקול השופר ובעיקר עשיית המצוה הזאת משא"כ בציפהו זהב מבחוץ ולא נשתנה קולו ע"י הזהב כלל דאז לא הו"ל הזהב רק כנוי בעלמא ולא שייך בכה"ג משום דאין קטיגור כו' כלל ומשו"ה בשופר שבמקדש שהי' מצופה ג"כ רק מבחוץ ושלא במקום הנחת פיו וכדמוק"ל אביי התם (וכן ע"כ צ"ל בשופר שבמקדש ג"כ דלא נשתנה קולו כלל ע"י הזהב והא דלא נקט הש"ס התם רק החילוק הא' דשלא במקום הנחת פה קאמר בלבד הוא משום דבזה היה עיקר קושיתו מלישנא דמתני' דקתני ופיו מצופה זהב ע"ש) ודאי דבכה"ג לא שייך כלל טעמא דאין קטיגור כו' בשופר ג"כ שבמקד' וכמ"ש דבנוי שופר לבד אין בו משום דאין קטיגור כו' וא"ש

והשתא מתוך ד' המהרי"ל ז"ל יש להכריח ג"כ מה שהעלינו למעלה בעז"ה לדחות ד' הגאון בעל יום תרועה ז"ל שכ' בפשיטות די"ל דמתניתין דפיו מצופה זהב אתי כר יוסי דלא חייש בשופר כלל לטעמא דאין קטיגור כו' וכתבנו לדחות דבריו ז"ל בזה מתוך סוגיא דהש"ס התם דיש להכריח משם דע"כ אין מקום לאוקמי הך מתניתין כר' יוסי כלל וכמש"ל ולמ"ש ליישב ד' המהרי"ל ז"ל הנ"ל בזה יש לכאורה מזה הכרח לדברינו הנ"ל ג"כ שהרי למ"ש בעז"ה דלדעת המהרי"ל ז"ל י"ל ודאי דגם הך פסולא דציפהו זהב במקום הנחת פיו הוא ג"כ משום דאין קטיגור כו' משום דבמקום הנחת פיו גם הזהב כמסייע בקול השופר וכמש"ל וא"כ תקשה טובא לכאורה לפי זה דא"כ מאי פריך כלל בזה מהך ברייתא דציפהו זהב במקום הנחת פיו דפסול אמתני' דפיו מצופה זהב ודלמא מתני' ר' יוסי היא באמת דלא חייש כלל בשופר להאי טעמא דאין קטיגור כו' כדמכשיר נמי בשל פרה ג"כ וברייתא ע"כ רבנן היא דפסלי בשל פרה ומה"ט פסלי נמי בציפהו זהב במקום הנחת פיו משום דאין קטיגור כו' וכמש"ל לד' המהרי"ל ז"ל הנ"ל וצ"ע לכאורה ע"ד