ראשית בכורים סט

ואמנם בעיקר הדבר שרצו התוס' ליישב בכל המקומות דפריך הש"ס כה"ג השתא חמש כו' ובכ"מ דלא פריך הכי כלל וע' במש"ל שם באורך הנה לענ"ד יש לתמוה עליהם טובא בזה שלא הרגישו התוס' והמש"ל הנ"ל דבכל דוכתא דפריך הכי ומשני לה הוא רב חסד' בכל מקום בש"ס וכמו בשבת קכ"ו הנ"ל דפריך השתא חמש מפנין כו' ומשני ר' חסדא ד'מה' א"ד כו' אבל שמואל פליג עלי' התם באמת ומשני דד' וה' כדאמרי אינשי ואפי' טובא נמי וא"כ הרי שמואל ס"ל באמת דלאו דווקא הוא אבל ר' חסדא הוא דדייק הכי בכ"מ באמת וכן גבי סנדל המסומר שם ס' פריך נמי השתא חמש כו' ומשני ר' חסדא ארבע מסנדל קטן כו' והיינו כעין שינויא דידי' במפנין הנ"ל בא"ד דד' מאוצר קטן כו' וכן ביומא כ"ג דפריך השתא שתים מוציאין כו' ומשני ר' חסדא כאן בבריא כו' וכן שם ביומא פ"ב דפריך השתא לפני שתים כו' ומשני ר' חסדא הא בבריא כו' עי"ש וה"נ בנדה ל"ז דפריך השתא חמשים כו' ומשני ר' חסדא כה"ג דכאן לבריאה כו' וכן בב"ק קי"ח דפריך נמי התם השתא י"ל ארבעה כו' ומשני ר' חסדא נמי כמו בשבת קכ"ו הנ"ל ארבעה מתוך חמשה ואיכא דאמרי א"ר חסדא ארבעה מעדר קטן כו' (והנה בשבת שם מחקו הרש"ל ומהר"ם ז"ל להך איכא דאמרי וגרסי כמש"ש ברי"ף וברא"ש ז"ל ארבעה מחמש וחמש מאוצר גדול עי"ש אבל באמת נראה דגירסא דידן בשבת שם עיקר שכן הוא בב"ק הנ"ל דתרי לישני הוא דבל"ק משני ר"ח דארבעה מתוך חמש והיינו ארבעה וחמשה דקתני ובאיכא דאמרי מפרש דארבע מעדר קטן כו' וה"נ ארבעה מאוצר קטן כו' וכמ"ש ובהכי א"ש בפשיטות שיטות קצת מן הראשונים ז"ל דמפרשי התם למתני' דמפנין בחדא כשמואל דאבל לא את האוצר שלא יגמור כו' ובאידך יש לפרש כר' חסדא דחמש מאוצר גדול וארבעה מאוצר קטן ולא קשיין אהדדי כלל והיינו דוקא לאיכא דאמרי הנ"ל דאלו להך לישנא דארבעה מתוך חמש א"כ פ"כ דתו ליכא לפרש כשמואל גבי סיפא דאב"ל את האוצר דתקשי דהיינו רישא דארבעה מחמש וע"ש ברא"ש ז"ל ועכ"פ י"ל דשפיר מפרשינן לסיפא דמתני' כשמואל ולרישא כלישנא בתרא דר' חסדא הנ"ל וכן בב"ק שם פסק הרמב"ם ברפ"ו מה' גניבה ובטור חו"מ ס' שנ"ח כלשון ב' דר' חסדא הנ"ל דארבעה מעדר קטן כו' ע"ש (וכ"כ הפלפלא חריפתא בב"ק שם דהטור ז"ל פסק כאיכא דאמרי הנ"ל וכ"כ בבאה"ג שם) וא"כ גם בשבת קכ"ו הנ"ל נראה דצריכינן למפסק הלכתא כר' חסדא וכלישנא בתרא הנ"ל וצ"ע על כל הראשונים ז"ל שם דמספקא להו להלכה אי קיי"ל כשמואל או כר' חסדא וכמ"ש ברי"ף ז"ל ובמאור ובמלחמות וברא"ש ז"ל ר"פ מפנין ע"ש וע' ברמב"ם פ' כ"ו מהל' שבת ה' ט"ו דמספק"ל להמ"מ ז"ל שם אי פסק כשמואל (למאן דלא גרס בדשמואל ואפי' טובא נמי ע"ש) או כר' חסדא וע"ש בהשגות הראב"ד ז"ל

ולמ"ש בעז"ה דבאמת בכל מקום בש"ס דס"ל דמניינא דארבעה וחמשה או ב' וג' בדוקא הוא הוא רק לר' חסדא דוקא (ואע"ג דסתמא דהש"ס הוא דפריך לה בכ"מ להך השתא כו' י"ל דכולא לרב חסדא הוא וכעין מ"ש התוס' בב"מ כ"א ד"ה וכמה א"ר יצחק קב בד' אמות דצ"ל דר' יצחק גופי' בעי הך וכמה כו' ע"ש. וכן י"ל דר' חסדא גופי' הקשה נמי להך קושיא דהשתא כו' בכל מקום בש"ס משום דאיהו לא ס"ל באמת כשמואל דנקט בהך לישנא רק כדאמרי אינשי וכמ"ש) ור' חסדא אזיל לשיטתו בזה בכל מקום וכמ"ש וא"כ למאי דפסקינן בב"ק קי"ח כלשון ב' דר' חסדא הנ"ל דארבעה מעדר קטן כו' וכמ"ש א"כ נראה פשוט לכאורה דה"נ דהו"ל למיפסק כר' חסדא בהך דארבעה וחמש קופות בשבת הנ"ל (ובטושו"ע או"ח סי' של"ג פסק באמת כר' חסדא דחמשה מאוצר גדול והיינו כמ"ש בחו"מ סי' שנ"ח הנ"ל רק במש"ש דארבעה מחמשה שהוא כל"ק דר' חסדא הנ"ל לפי גי' דידן כמ"ש צ"ע בזה ממ"ש בחו"מ שם דארבעה מעדר קטן וכלישנא בתרא דר' חסדא הנ"ל ואכמ"ל רק ראיתי דבר תמוה בתוס' חדשים בפי"ח דשבת הנ"ל דעל מ"ש הרע"ב ז"ל שם דד' וה' לאו דוקא ואפילו טובא כו' ע"ש הוסיף בתוס"ח שם דהיינו לאורחין הרבה אבל לאחד לא שרי אלא חמש מאוצר גדול כו' כמ"ש בשו"ע הנ"ל עכ"ל ובמחכ"ת לא הרגיש כלל דבאמת ודאי פליגי אהדדי דהרע"ב ז"ל ודאי דפסק כשמואל דסוגיין דעלמא כותי' דבכל דוכתא לא פריך הש"ס כלל להך השתא כו' וכמ"ש התוס' בכ"מ הנ"ל והיינו משום דס"ל באמת כשמואל דלאו דוקא הוא ומשו"ה לא דייקינן בכ"מ בש"ס בזה וכמ"ש) וא"כ ודאי דלהרע"ב ז"ל אפי' לחד אורח שרינן לפנות אפי' טובא כדשמואל (לגי' דידן) והשו"ע ודאי דפסק כר' חסדא וכמ"ש וא"כ לא קרב ד' הרע"ב והשו"ע אהדדי בזה כלל (רק ברע"ב ז"ל פ"ח דיומא מ"ד הביא ד' ר' חסדא שם וי"ל) וצ"ע בזה בד' הפוסקים ז"ל)

ועכ"פ למ"ש בעז"ה נסתר כל ד' הגאון בעל המש"ל ז"ל בפ"ח מה' לולב הנ"ל על קושיית הכ"מ שם בהא דא' בסוכה ל"ה גבי אתרוג שעלתה חזזית על מיעוטו דבשנים או שלשה מקומות פסול וכ' הכ"מ שם דמעולם הוקשה לו בין בגמ' כו' דהשתא שנים פסול שלשה מבעי' ע"ש ועל זה האריך הגאון במש"ל הנ"ל להביא שם מכל המקומות בש"ס דלא דייקינן כלל בהכי רק צ"ל דנקט שתים ושלש כדאמרי אינשי ע"ש במש"ל אבל למ"ש בעז"ה שפיר קא קשיא לי' להרב בעל כ"מ ז"ל שם בזה דהרי הך דינא דב' וג' מקומות גבי אתרוג ר' חסדא הוא דאמר לה בסוכה ההם ואיהו הוא מרא דהך מלתא בכ"מ בש"ס (דלא ס"ל כלל הך דשמואל דלא נקט לה אלא כדאמרי אינשי רק ס"ל דבכ"מ בדוקא הוא וכמ"ש) ושפיר הקשה הכ"מ בזה דבדברי ר' חסדא גופא ודאי תקשי הכי דהשתא שנים פסול כו' ובחנם האריך המש"ל בזה על ד' הכ"מ הנ"ל (וע' בט"ז ס' הרמ"ח ס"ק י"ד מ"ש ליישב בזה

ובעיקר הדבר שכתבנו בעז"ה דבכ"מ בש"ס רק ר' חסדא לשיטתו בלבד הוא דדייק הכי (וי"ל דר' חסדא גופי' הי' מדייק כן באמת בכל המקומות שבמשנה ובברייתא בכל הש"ס בכל מקום דאיכא למידק בכה"ג רק שהש"ס לא הביא ד' ר' חסדא רק בששה מקומות הנ"ל ובכל המקומות שלא הובא דברי ר' חסדא הנ"ל ס"ל לסתמא דהש"ס בכ"מ כשמואל בשבת קכ"ו הנ"ל וכמ"ש אלא דאפשר דמ"מ צריכינן נמי להנך טעמא שכתבו התוס' לחלק בזה דלא תקשי לן למה בחר המסדר הש"ס להביא ד' ר' חסדא רק בששה מקומות הנ"ל וכמ"ש אך לפ"ז הרי י"ל שפיר דגם ר' חסדא עצמו ס"ל לחלק בהכי וצ"ע) הנה יש לנו עדיין ליישב עוד גם בסוגיא דכתובות צ"ו דפריך נמי סתמא דהש"ס התם הך קושיא דהשתא שתים כו' וסתמא דהש"ס משני התם דכאן בעניי' כו' ע"ש והרי כתבנו דסתמא דהש"ס ס"ל וודאי בכ"מ כשמואל דנקט ב' וג' כדאמרי אינשי אך נראה בפשיטות משום דהתם הקושיא קאי אדר' יוחנן דאיהו דא' התם משמי' דר"י בן זמרא דאלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות איבדה כו' ור' יוחנן עצמו נראה דודאי דכר' חסדא ס"ל באמת מהא דבר"פ משילין ד' ל"ה מיבע"ל התם דמשילין פירות עד כמה וא"ר יוחנן התם כאותה ששנינו מפנין ארבע וחמש קופות כו' ע"ש ומוכח להדיא דכר' חסדא ס"ל דארבע וחמש דהתם בדוקא הוא וכן כ' הרא"ש ז"ל בר"פ מפנין דמסוגיא דביצה ל"ה הנ"ל משמע דהלכתא כר"ח מדקאמר כאותה ששנינו מפנין ד' וה' כו' טפי לא והיינו כר' חסדא עכ"ל (וע"ש בקרבן נתנאל אות ז') וכיון דמוכח בפשיטות מהך דפרק משילין הכל דר' יוחנן ודאי דכר' חסדא ס"ל (והיינו רק לאמרי לה התם דר' אסי משמי' דר' יוחנן א"ל וכמ"ש) להכי פריך שפיר בכתובות שם עלה דר' יוחנן גופי' דהשתא שתים כו' ולהכי שפיר הוצרך לאוקמי התם לדידי' דכאן כו' וכמ"ש (ומיהו ברא"ש שם ס' ד' הג' א' רבי משום ר"י בן זמרא ע"ש ונסתר מה שכתבתי אך באמת ודאי דטס"ה וצ"ל ר' יוחנן כגירסא דידן דאף שר' יוסי בן זמרא ה בדורו של רבי כדאיתא בכתובות ס"ב דרבי איעסוק לברי' בי' ר"י בן זמרא ע"ש מ"מ לא מצינו בשום מקום בש"ס דרבי יהי' כתלמידו ובכ"מ מצינו דר' יוחנן קאמר משמי' דר"י בן זמרא וע' בעירובין פ"ז א"ר יוחנן משום ר"י בן זמרא ועוד בכמה דוכתי (וע' יומא ע"ח שאלו את ר' אלעזר כו' וצ"ע) ובירושלמי ר"פ אלמנה הג' ר' אלעזר בשם ר"י בן זמרא (ומיהו התם גרסי' שנים או שלשה חדשים ע"ש וא"כ י"ל דבאמת אולי אמוראי נינהו אליבא דר"י בן זמרא בהא דר' יוחנן בש"ס דילן קאמר משמי' דבשנים ושלשה שנים איבדה כו' ור' אלעזר בירושלמי הנ"ל אמר משמו דבשנים וג' חדשים איבדה ג"כ וא"כ עכ"פ בסוגיא דילן צ"ל ר' יוחנן כמ"ש (ולמ"ש הגאון בעל הפלאה ז"ל בסוגיא דהתם די"ל דה"ט דאמרי' דמחלה על שעבר ולא על להבא משום דחיישינן דהתפיסה צררי