ראשית בכורים סז

אך למ"ש בעז"ה דהך דמסיים מלמטה כו' דבאידך ברייתא הנ"ל ע"כ דקאי נמי על חומשי ס"ת מתורה שהיא בכרך א' עם הנביאים וכמ"ש צריך לפרש לפ"ז הך סוגיא דהתם דפריך אהא דקתני בברייתא זו ואם בא לחתוך כו' מאי קאמר כו' ופירש"י מאי למימרא דודאי ה"מ דכל אחד [מהנביאי'] בפ"ע טפי עדיף עכ"ל ולמ"ש דקאי נמי אחומשים של תורה א"כ ודאי דאין מקום לקושי' זו לכאורה דהרי ודאי דטובא קא אתי לאשמועינן בהכי דאפי' חומשים של ס"ת שלימה יכול לחותכן ולהפרידן זה מזה בכל כה"ג שכרך התורה עם הנביאים יחד (אע"ג דחומשי ס"ת מתורה שהיא בפ"ע אסור לחותכן בודאי משום דאין עושין תורה חומשים וכמ"ש) ומאי פריך התם מאי קאמר אבל באמת נ"ל דמהך לישנא דהש"ס הנ"ל דפריך מאי קאמר כו' משמע קצת טפי כמש"ל לפרש בהך ברייתא הנ"ל דלפירש"י הנ"ל דהקושיא הוא דמאי למימרא כו' ודאי דלא הו"ל למיפרך כלל בהאי לישנא דמאי קאמר ולא הול"ל אלא פשיטא כו' אך לישנא דמאי קאמר משמע דהקוש' הוא דכמ"ש בברייתא לפנינו אין לו מקום באמת ולא ניתן להאמר כלל וכמו בכל דוכתא דא' כהאי לישנא בש"ס (וכן בהא דמשני ה"ק שאם בא כו' דחוק טובא באמת לפירש"י ז"ל בזה ע"ש) אבל למש"ל נ"ל לפרש באמת דהקושיא הוא אהא דקתני בברייתא ואם בא לחתוך כו' ומשמע דמילתא באפי נפשי' הוא דאתי לאשמועינן התם דאם בא לחתוך גם החומשים של ס"ת שלימה זה מזה יכול לחתוך אותם (כשכרך התורה עם הנביאים כאחד) דהך סיפא קאי נמי אחומשים כמ"ש וע"ז פריך דמאי קאמר דהלא ודאי דאי אפשר לחתוך עכ"פ את החומשים של ס"ת זה מזה שהרי באמת עיקר מצותן לסיימם באמצע הדף ולהתחיל באמצע (וכמ"ש בברייתא דפ"ק דמגינה בירושלמי הנ"ל) ואיך יוכל לחתוך אותם אז כלל זה מזה אחר שכל סוף חומש זה וראש חומש השני נכתבים שניהם בדף אחד כמ"ש והיינו דמשני ה"ק שאם בא כו' כלומר דהך דינא דאם בא לחתוך כו' לאו מילתא באפי נפשי' הוא כלל לומר שלעולם הוא יכול לחותכם זה מזה אלא דכולא חדא מילתא קאמר הך תנא דגם חומשים של ס"ת (שהם בכרך א' עם הנביאים) יכול לסיים חותם מלמטה ולהתחיל למעלה ג"כ לפי שאם בא אז נחתוך אותם חותך (והיינו בכל כה"ג שהם בכרך אחד עם הנביאים וכמ"ש דאז ודאי דשפיר יכול לסיימם מלמטה ולהתחילם מלמעלה ג"כ משום דחומשים של ס"ת כאלו שהם בכרך אחד עם הנביאים ודאי שאם בא נחתוך חותם ולהפרידן זה מזה חותך) ומשו"ה שפיר מסיים חותה מלמטה כו' והא דאם בא נחתוך כו' לא קאי רק בכה"ג שסיים חותם מלמטה כו' וכמ"ש אבל לאו מילתא דפסיק' הוא שהרי כשמסיים באמצע הדף ודאי דאין יכול לחתוך וכמ"ש וא"ש

ועכ"פ השתא דאתינן להכי היה אפשר לומר קצת דהא דתניא בברייתא דירושלמי ודמס' סופרים הנ"ל דעושין חומשים תורה וכמש"ל דלאו בס"ת שנכתבת בפני עצמה מיירי שהרי כיון דצריך שיהיו כל חומשי ס"ת סיומן והתחלתן דוקא באמצע הדף וכמ"ש א"כ בודאי דאינו יכול לעשות מחומשים תורה כלל רק דר"ל דעושין מחומשים תורה שנכתבת ונכרכת בכרך אחד עם הנביאים דוקא דכיון דבתורה כזו שפיר יכול לסיים באמת כל חומש בסוף הדף ולהתחיל בראשו וכמ"ש א"כ ודאי דיכול לעשות מחומשים נפרדים תורה כזו לחברה בכרך אחד עם הנביאים וכמ"ש ועכ"פ שפיר משכח"ל להך דינא דעושין חומשים תורה בכה"ג שיחבר התורה להנביאים בכרך א' וכמ"ש וא"ש: ואלא דבאמת ודאי דאין מקום לפרש כן בברייתא דהירושלמי ודמס' סופ' הנ"ל כלל שהרי לפ"ז לא הו"ל הסיפא דומיא דרישא כלל דהא דקתני רישא התם דאין עושין תורה חומשים ע"כ דודאי לא איירי רק בתורה שכתבה לכורכה בפ"ע ולא ע"ד לכורכה עם הנביאים כאחד דאז ודאי דעושין מתורה כזו חומשים ג"כ וכמש"ל מהברייתא דאם בא לחתוך כו' הנ"ל דקאי נמי על חומשים וכמ"ש ואיך אפשר לפרש בהך סיפא דעושין מחומשים תורה הנ"ל דלא מיירי רק בתורה שכתבה ע"ד לכורכה עם הנביאים כאחד דווקא וכמ"ש דא"כ ודאי דהו"ל למיתני או אידי ואידי אין עושין כו' בתורה שהיא בפ"ע או אידי ואידי עושין כו' בתורה שהיא בכרך אחד עם הנביאים וכמ"ש וצ"ע)

ואולם נלע"ד לחדש בזה בעז"ה דלמאי דקיי"ל כמ"ד במס' סופרים וש"ס דילן במגילה כ"ז הנ"ל דקדושת חומשים לחוד וקדושת ס"ת לחוד וקדושת חומשים קיל טפי מקדושת ס"ת שלימה וכמ"ש א"כ נראה לכאורה דלמאי דמוכח בסוגיא דגיטין מ"ה דס"ת בעי כתיבה לשמה וכדפריך אהא דרשב"ג התם דעיבוד לשמן בעי כתיבה לשמן כו' (ומה"ט כ' הטור ז"ל בס' רע"ד דאם לא אמר בתחילת כתיבת הס"ת שהוא כותב אותה לשם קדושת ספר תורה פסולה וע"ש בב"י ובד"ח ה' ס"ת אות י') וכן בעיבוד העור דקיי"ל דבעינן עיבוד לשמה דווקא וכל ס"ת שלא נעבדה לשם קדושת ס"ת פסולה ואין קורין בה כלל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א הי"א וברפ"י מה' ס"ת ע"ש וקיי"ל דאם עיבד לשם קדושה קלה בלבד, פסול לקדושה חמורה ממנו וכמ"ש באו"ח ס' ל"ב ס"ק ח' לגבי תפילין דאם עיבד הקלף של תפילין לשם מזוזה התפילין פסולין וע"ש בב"י שכתב דאפילו לדעת האומר דמזוזה צריכה עיבוד לשמה לא מהני משום דקדושת מזוזה קיל טפי מקדושת התפילין ע"ש ופשוט דה"ה בכתיבה בכה"ג בכ"ד שצריך כתיבה לשמה דאם כתב רק לשם קדושה קלה פסולה לקדושה חמורה ממנה וע' בשו"ת שאגת ארי' ס' מ"ז ומ"ח בזה באורך וא"כ נראה פשוט לפ"ז דה"ה דאם עיבד עור ס"ת רק לשם קדושת חומשים לבד או שכתב כל הס"ת לשם קדושת חומשים לבד דפסולה הס"ת לגמרי ואין קורין בה בציבור ג"כ דכיון שלא נכתבה הס"ת בתחילה רק לשם קדושת חומשים לבד הרי אין בה קדושת ס"ת כלל דקדושת חומשים לגבי ס"ת ודאי דהו"ל כלא נתקדשה כל עיקר לקדושה ס"ת כלל בין בכתיבה או בעיבוד העור ג"כ ובכ"ד שצריך לעשות לשמן דהו"ל קדושת חומשים לגבי ס"ת כקדושת מזוזה לגבי תפילין לבד וכמ"ש וא"כ ודאי דלפ"ז צריך לפרש הך דעושין חומשים תורה הנ"ל דלא בא לומר כלל דעושין מחומשים תורה כשרה שיקראו בה בציבור שהרי כיון שלא כתב כל חומש מתחילה ע"ד לחברם יחד כלל הרי לא נתקדשו עכ"פ בקדושת ס"ת כלל בעת כתיבתן או עיבודן ג"כ ואיך יכשרו אח"כ כשתפרן ביחד שיהי' בהם קדושת ס"ת גמורה לקרא בהם בציבור ג"כ אלא ודאי דלא קאתי לאשמועינן במס' סופרים שם בזה כי אם דרשאי אדם לעשות כן לחבר יחד חומשים נפרדין שיהיו בכרך אחד כתורה שלימה ע"י תפירתן יחד זה לזה אבל לעולם דגם לאחר שיחבר כל החומשים יחד כלל לא יקראו בהן בציבור שהרי לא נתקדשה מתחלה לשם ס"ת כלל וכמ"ש והשתא א"ש בפשיטות הברייתא דמס' סופרים ודהירושלמי הנ"ל דעושין מחומשים תורה אע"ג דבס"ת צריך לסיים כל חומש באמצע הדף וכמ"ש. דלפי"ז י"ל דודאי בכל ס"ת שהחומשים שלה מסיימים בסוף הדף אה"נ דפסולה ואין קורין בה והך דמס' סופרים הנ"ל הרי באמת לא בא לומר כלל שיקראו בציבור בס"ת זו שנתחברה מחומשים נפרדים שכתבם בתחילה רק לשם קדושת חומשים לבד שהרי בלא"ה אין בהם קדושה ס"ת כלל וכמ"ש אלא דבעיקר הך דינא לא קמ"ל בזה רק דרשאין לחבר חומשים נפרדים שיהיו יחד כס"ת שלימה אבל לא שתכשר כלל עי"ז לקרות בה בציבור וכמ"ש

ואין זה מהדוחק לפרש כן בפשטא דברייתא דמס' סופרים הנ"ל דעושין חומשים תורה דלא בא לומר כלל שיקראו בס"ת זו בציבור ג"כ רק דאשמועינן בהכי דרשאין לעשות כן לחבר יחד חומשים נפרדים שיהיו יחד כתורה שלימה וכמ"ש שהרי מצינו כיוצא בזה גם בברייתא דהש"ס דילן בב"ב הנ"ל דכורך אדם תורה ונביאים כאחת דע"כ צ"ל לד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל ג"כ דלא בא לומר בזה כי אם דרשאי אדם לעשות כן לחבר תורה בכרך אחד עם הנביאים ולא חיישינן שיראה הכל כמו תורה או הכל נביאים וכמ"ש התוס בב"ב י"ג ד"ה ר"י דה"ט דמאן דאסר ע"ש אבל לא בא לומר כלל שתהי' הס"ת כשירה לקרות בה בציבור ג"כ כשחברה עם הנביאים וכמש"ל לד' הרמב"ם ויבואר בזה עוד להלן אי"ה וה"נ י"ל בהך דעושין חומשים תורה הנ"ל דלא בא לומר בזה כלל שתהי' הס"ת כשרה גם כשלא כתבה מתחלה רק ע"ד קדושת חומשים לבד דודאי אין מקום להכשיר כלל ס"ת כזו לד' המס' סופרים הנ"ל אלא דלא בא לומר רק דרשאי אדם לתפור חומשים יחד ולעשות מהחומשים הורה וכמ"ש וכי תימא דא"כ מאי למימרא ומאי האי דקאתי