ראשית בכורים סו

מהירושלמי הנז' בהדיא וכמ"ש) נראה לכאורה דעד כאן לא כ' הריצב"א ז"ל דלא קאי רק אנביאים לבד ולא על חומשים כלל אלא בבריית' קמייתא התם דקתני בהדי' שם בין כל חומש של תורה כו' ובין כל נביא כו' ומשמע דבבא זו לא מיירי אלא בחומש של הורה שכתבה לעצמה וכן בנביאים כו' ולא איירי הך בבא בתורה שכתבה עם הנביאים כאחד (אע"ג דברישא מיירי התם בהכי כדא"ר התם מעשה כו' מ"מ הך דינא דמניח בין כל חומש של תורה ד' שיטין ודאי דאיירי הך דינא בפשוטו גם בכל חומשין של תורה שנכתבת בפני עצמה כדינה) וע"כ כ' הריצב"א דעל זה לא קאי הך דינא דמסיים מלמטה כו' וכמ"ש (וכ"ה באמת במס' סופרים פ"ג ה"ב הנ"ל הך דינא דמתחיל מלמעלה רק על נביאים לבד ע"ש) אבל באידך ברייתא דלא הוזכר שם חומשים בפ"ע ונביאים בפ"ע כלל רק קתני ברישא דמדביק אדם תורה ונביאים כאחת והדר גרסי' נמי עלה התם הך דינא דמסיים מלמטה כו' נראה פשוט דבהך ברייתא ודאי דאכולהו קאי הך דינא דמסיים מלמטה כו' בין אנביאים ובין אחומשים ג"כ דאף בחומשים ג"כ יכול לסיים מלמטה כו' בכה"ג דמיירי בהך ברייתא דהיינו בשכרך תורה ונביאים כאחת וכמ"ש וטעמא רבה ודאי דאיכא במילתא לחלק בזה באמת דכיון דכבר כתבנו בשם הרמב"ם ז"ל דכשכרך תורה ונביאים כאחת אין קדושתו עוד כקדושת ס"ת כלל אלא כקדושת חומשים לבד וא"כ לא מיבעי לד' המס' סופרים הנ"ל דס"ל דקדושת חומשים קיל טפי מקדושת ס"ת ולהכי חין עושין ס"ת חומשים לפי שאין מורידין כו' ומה"ט נמי צריך שיסיים בחומשים של ס"ת באמצע הדף כו' כדי שלא יבוא לחלקם ולהורידם מקדושהם עי"ז וכמש"ל א"כ ודאי דהך טעמא לא שייך כלל כשכותב חומשים של ס"ת דעת לכרוך את התורה עם הנביאים כאחד דודאי דיכול לכתוב ולסיים את החומשים של ס"ת הזאת גם בסוף הדף ולהתחיל בראש הדף ג"כ שהרי הדבר פשוט דבס"ת כזו שנכרכת עם הנביאים כאחת (שאין בה רק קדושת חומשים לבד כמ"ש) דודאי רשאי הוא לחלק את החומשים של ס"ת כזאת לחומשים בפני עצמן ג"כ אם ירצה אח"כ שהרי אין בזה שום הורדה מקדושה חמורה לקלה כלל כיון דאף בזמן שהיו כל החומשים הללו ביחד ג"כ לא היו בהם רק קדושת חומשים לבד לפי שהיו בכרך א' עם הנביאים כמ"ש וא"כ פשוט דה"ה דיכול לסיים את החומשים הללו (מס"ת שנכתבה על דעת לכרוך אותה עם הנביאים כאחד) בסוף הדף ולהתחיל בראשו וכמ"ש אלא דאף לד' הירושלמי הנ"ל דס"ל דתורה וחומשים קדושה א' הן ולפי הגירס' שלפנינו הנ"ל דמ"מ מודה דאין נותן תורה חומשים וכמש"ל אבל הרי כתבנו דנראה באמת לפי גירס' זו דטעמא דאין עושין תורה חומשים הוא משום דכיון שאין קורין בחומשים בצבור כמש"ל הו"ל עי"ז כקצת הורדה עכ"פ בקדושת הס"ת כשמחלקה לחומשים בפ"ע דעי"ז לא יוכלו לקרות בה עוד בציבור אח"כ וכמ"ש וא"כ נראה דאין דין זה שייך כלל בס"ת שהיא בכרך אחד עם הנביאים כיון שכ' הרמב"ם ז"ל שדין היתר כדין החסר וכמש"ל ומה"ט נראה דאין קורין ג"כ בציבור בס"ת שהיא בכרך אחד עם הנביאים דהו"ל כחומש לבד וכמ"ש.: (ומיהו למעלה כתבנו דלמ"ד דתורה וחומשים קדושה אחת הן אפשר דקורין ג"כ בציבור לדידי' בס"ת שנכרכה עם הנביאים כאחד ולפ"ז גם מס"ת זו אין לעשות חומשים וצ"ע)

ומתוך זה יש לעשות סמוכין בפשיטות לעיקר ד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל במ"ש דכשכרך תורה ונביאים כאחת שאין בו אלא קדושת חומשים לבד כמש"ל דלכאורה אין לנו שים מקור לדבריו בזה בסוגיא דב"ב הנ"ל אבל למ"ש בעז"ה דהך סיפא דמסיים מלמטה כו' דאידך ברייתא הנ"ל ודאי דמשמע בפשיטות דקאי התם על חומשי תורה ג"כ דלא נזכר שם נביאים בפ"ע כלל רק דאכולהו הנך דקתני התם ברישא קמהדר התם בסיפא דבין תורה דהיינו חומשי תורה ובין נביאים כולם יכול לסיימם מלמטה כו' ומטעמא דמפרש התם שאם בא לחתוך חותך כלומר דבכה"ג שכתב את התורה והנביאים בכרך אחד אם ירצה יכול לחתוך אותם אח"כ ולחלק זה מזה ואף כל חומש מחומשי התורה הוא יכול לחתוך ולחלק אחד מחבירו בכל כה"ג שכתבם בתחלה על דעת לכורכם עם הנביאים כאחד ולכן הוא יכול לסיים גם את החומשים של תורה בכה"ג בסוף הדף ולהתחיל השני בראש הדף לפי שיכול לחלקם זה מזה אח"כ באמת וכמ"ש וא"כ ע"כ דה"ט באמת לפי שבכל כה"ג שנכתבו בתחלה על דעת לחברם עם הנביאים ג"כ וחברן אח"כ בכרך אחד באמת לא נתקדשה בתחילה גם הס"ת שנכתבה לחבר אותה אח"כ בכרך אחד עם הנביאים רק בקדושת חומשים לבד כמ"ש ולכן אין איסור אח"כ לחזור ולחלקם זה מזה לפי שאין כאן שום הורדה בזה מקדושה חמורה לקלה וגם אין בזיון להס"ת כלל בזה כיון שגם בעודן שהיו מחוברים כאחד לא היה בהם קדושת ס"ת כלל וגם לא היו קוראין בהם בציבור לפי שהיו בכרך אחד עם הנביאים וכמ"ש ולהכי יכול להפריד אח"כ מס"ת כזו גם כל החומשים זה מזה דאין חילוק בס"ת כזו בין כשהחומשים מחוברין יח כשהם מחולקים כיון דלעולם אין בהם רק קדושת חומשי כמ"ש ולכן יכול לסיים אותם גם מלמטה ולהתחיל ג"כ למעלה לפי שיכול לחתוך אותם באמת בכה"ג וכמ"ש והשתא הרי נתברר אלינו מקורו של ד' הרמב"ם הנ"ל שכ' דס"ת שהיא בכרך א' עם הנביאים שאין בה רק קדושת חומשים לבד וכמ"ש מדקתני גבי ס"ת שהיא בכרך א' עם הנביאי' שיכול לחתוך גם החומשים זה מזה וכמ"ש וע"כ משום דגם כשהיו מחוברי' לא הי' בס"ת זו רק קדושת חומשי' לבד כמ"ש בעז"ה

ואמנם בד' הרמב"ם ז"ל עצמו תיוהא קא חזינא ביה בזה דבפ"ז מהל' ס"ת הט"ו הנ"ל העתיק ד' הברייתא כורך אדם כו' הנ"ל וכ' דמניח בין חומש לחומש ד' שיטין כו' שאם בא לחתוך חותך עכ"ל והוא תמוה מאוד דאיך שייך טעם זה כלל על מ"ש בתחלה דמניח בין חומש וחומש ד' שיטין ובין נביא לנביא כו' שאם בא לחתוך כו' דמאי ענין זה לזה כלל ועוד דלמה השמיט שם הרמב"ם באמת הך דינא דמסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה דבברייתא הנ"ל דעל זה קאי באמת הך טעמא דשאם בא לחתוך כו' כמ"ש ונראה לי פשוט דבאמת יש חסרון הניכר בזה בד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל וצ"ל באמת בד' הרמב"ם שם ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה] שאם בא לחתוך חותך וכמו שהוא בברייתא הנ"ל וקאי נמי על חומשים של תורה כשכרך תורה ונביאים כאחת דאז גם בחומשים של תורה עצמה שפיר מסיים מלמטה ומתחיל למעלה ומטעמא דשאם בא לחתוך כו' וכמ"ש ותמיהני על הכ"מ שם שלא הגיה בזה את ד' הרמב"ם שם כמ"ש ושוב ראיתי להגאון בעל חתם סופר ז"ל בס' רנ"ה הנ"ל שהביא ד' הרמב"ם הנ"ל כמו שהוא לפנינו וכ' דנראה דלא גרס כלל הך דמסיים בסוף ומתחיל מלמעלה (דבברייתא הנ"ל ולכן לא העתיקו) ודחק לפרש לפ"ז בלישנא דשאם בא לחתוך כו' שכ' הרמב"ם דבאמת הוא מילתא באנפי נפשי' לומר שמותר להפריד החומשים התפורין והו"ל כמו ואם בא לחתוך ולאו נתינת טעם הוא ושוב תמה בזה באמת מהש"ס דילן בב"ב הנ"ל דהרי להיפך מסיק התם בפירושא דואם בא לחתוך דהני בברייתא עצמה דה"ק שאם בא לחתוך כו' והרמב"ם כ' שאם בא כו' וע"כ צריך לפרש בדבריו איפכא דר"ל ואם בא כו' דע"כ דמילתא באפי נפשי' הוא בד' הרמב"ם בזה עכ"ד הגאון בעל ח"ס ז"ל הנ"ל ואמנם לענ"ד בחנם האריך הגאון הנ"ל לדחוק בזה ומאוד יש לתמוה עליו דעד שנדחוק לומר דהרמב"ם לא הי' גורס בהך ברייתא הך דמסיים מלמטה כו' וא"כ מוכרחים אנחנו להגיה הש"ס מתוך ד' הרמב"ם ז"ל הרי ודאי דיותר יש לנו לומר דטס"ה באמת בד' הרמב"ם ז"ל בזה ולהגיה בד' הרמב"ם ז"ל מתיך ד' הש"ס הנ"ל בזה בשתי ברייתות הנ"ל וכמ"ש והדברים ברורים לענ"ד דטס"ה בד' הרמב"ם ז"ל וכמ"ש ואח"ז מצאתי במס ס' תורה הנדפסת בפפד"מ בהערות רז"ג בסופ"ג שכ' שם בקצרה וז"ל ודע שברמב"ם פ"ז מה' ס"ת הט"ו חסר ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה ועל זה נותן טעם שאם בא לחתוך חותך כבגמרא שם שאין לומר שנותן טעם על הנחת שיטין דהלא גם בס"ת מניח כן אף שבס"ת אסור לחתוך לכו"ע עכ"ל והנה לא ראה ד' הגאון מהר"מ סופר ז"ל הנ"ל שכ' באמת דהאי שאם כו' לאו נתינת טעם הוא רק מילתא באנפי נפשי' הוא כו' וא"כ אין ראיה מזה כלל אך כ"כ דד' הח"ס תמוהין באמת והדברים ברורים כמ"ש בעז"ה :