ראשית בכורים סה

טס"ה ברמ"א ז"ל שם וכצ"ל אבל לפני חומשים א"צ לעמוד (ור"ל אפי' הם בגלילה כס"ת וע"ז א"ש הציון בשם הרמב"ם וכמ"ש) ויש מחמירים (והיינו היש מי שאומר שהם כס"ת ממש דבס' רפ"ג הנ"ל והוא הרשב"א הנז') אבל בחומשים שלנו אין להחמיר כצ"ל והוא הכרעת הרמ"א ז"ל בעצמו בזה ודלא כהרשב"א הנ"ל והיינו כמ"ש הב"י דבאמת לא נשמע פ"פ לערער בדבר וכמ"ש וא"ש (וקצת נראה כן מביאורי הגר"א ז"ל שם ס"ק י' דנראה דמחלק בזה ג"כ בין חומשים שלנו לחומשים שלהם ע"ש ולכאורה הוא דלא כחד ולמ"ש להגי' בד' הרמ"א הנ"ל א"ש דקאי ע"ד הרמ"א ז"ל בזה שהחמיר רק בחומשים שלהם כהרשב"א וכמ"ש וצ"ע)

והן עתה מצאנו מקום לבאר בעז"ה את מקור ד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל שחידש בדין תורה ונביאים שכרכן בכרך א' דאין בהם אלא קדושת חומשים בלבד וכמש"ל דיש לנו לעשות סמוכין לדבריו ז"ל בזה ע"פ מה שנ"ל לבאר בתחילה לענ"ד בעיקר ד' הברייתא דהמס' סופרים והירושלמי הנ"ל דעלה דתני דאין עושין תורה חומשים כו' מסיים עלה התם אבל עושין חומשים תורה כו' ע"ש דלכאורה הוא צע"ג ממ"ש בירושלמי עצמו במגילה פ"א ה"ט שם דכל החומשים שבס"ת צריך שיהא גומר באמצע הדף ומתחיל באמצע ע"ש וטעמא כדי שלא יבואו לחתוך אותם זה מזה וכמ"ש התוס' בב"ב י"ג ד"ה ומסיים מלמטה כו' בשם הריצב"א ז"ל ע"ש והשתא תקשי דאיך משכח"ל כלל דיעשו מחומשים תורה והלא כיון שהיו נכתבים כל חומש בפ"ע ע"כ כל חומש היה מסיים בדף בפ"ע והשני מתחיל בדף בפ"ע ואיך יעשה אותם תורה כלל אחר שבתורה צריכין שיהי' סיום כל החומשים באמצע הדף וגם התחלתם באמצע כמ"ש

אך מהך רישא דברייתא דהירושלמי ומס' סופרים הנ"ל דתני שאין עושין תורה חומשים ומפרש במס' סופרים הנ"ל טעמא לפי שאין מורידין כו' וכמ"ש לא קשיא נמי לכאורה דאיך משכח"ל כלל בלא"ה שיעשו חומשים מתורה שבתורה הרי הם מסיימים באמצע הדף ומתחילין באמצע ואיך יחלוק אותם לחומשים כלל דלק"מ באמת דנראה ודאי דאדרבה דזהו טעמו של דבר דמפני מה צריך שיסיים כל חומש באמצע ומתחיל באמצע לפי שאין עושים תורה חומשים ואם יסיימו בסוף הדף ויתחיל בראש הדף גזרינן שמא יבוא לחתוך אותם ולחלקם ויעבור על זה ויעשה מתורה חומשים וע"כ תקנו שבתורה יסיים כל חומש באמצע ויתחיל באמצע ושוב לא יבוא עוד לעשות תורה חומשים כלל וא"כ הא דכל חומש מסיים באמצע באמת הוא משום שאין עושין תורה חומשים וכמ"ש ובזה נ"ל ליישב בפשיטות קושית הגאון בעל חתם סופר ז"ל ביו"ד ס' רנ"ה על עיקר הדין שחידש בירושלמי דפ"ק דמגילה הנ"ל דכל החומשים של ס"ת צריך שיהא גומר באמצע הדף ומתחיל באמצעיתו וכמ"ש התוס' בב"ב הנ"ל בשם הירושלמי הנ"ל וכ' הגאון הנ"ל ליישב על מה שהשמיטו כל הפוסקים ז"ל ולא הביאו את ד' הירושל' הנ"ל להלכה (ואף שבהגהות מיי' פ"ז מהל' ס"ת אות ל' הובא שם ד' התוס' והירושלמי הנ"ל בזה ע"ש וכן בב"י ס' רפ"ג הנ"ל הביא ד' התוס' הנ"ל רק בשו"ע ה' ס"ת לא הזכיר בשום מקום לד' הירושלמי שם וכבר תמה בזה בדברי חמודות ה' ס"ת אות ל"ג ע"ש ובדגול מרבבה ס' רע"ה וכן בס' בני יונה בקצר ס' רע"ג הביאו ד' הירושלמי הנ"ל להלכה ע"ש) משום שנראה דד' הירושלמי הנ"ל נסתר באמת מסוגית הש"ס דילן במנחות ל' דא' רב התם הגומר ס"ת גומר אפילו באמצע הדף ומוק"ל התם בחומשים של ס"ת ע"ש והשתא אם איתא לד' הירושלמי הנ"ל דבחומשין של ס"ת צריך לגומרן באמצע הדף דוקא ולא בסוף וכמ"ש א"כ אכתי תקשה דאיך אמר רב דבחומשין גומרן אפילו באמצע הדף דמשמע אפי' באמצע ולא מיבעי' בסוף הדף דודאי כשר לגומרן והרי באמת בחומשין צריך לגומרן באמצע הדף דוקא ומאי אפילו דא' רב אלא ע"כ דלא כהירושלמי בזה עכ"ד הגאון בעל חתם סופר ז"ל שם ובאמת כבר קדמוהו בזה בשו"ת תשובה מאהבה להגאון רא"פ ז"ל ח"א ס' ס"ה וכ' ג"כ דמהש"ס הנ"ל ראיה מהימנא נגד הירושלמי דמשמע דבחומשין של ס"ת אין דרכן לגמור באמצע הדף מדאשמועינן רב דמותר לגמור אפילו באמצע הדף והוא להיפך מהירושלמי הנ"ל עכ"ל (ובשו"ת בית הלוי להגאב"ד דק"ק סלוצק נ"י הנדפס כעת מחדש בס' ז' שם הקשה קושיא זו על הריצב"א ז"ל מדנפשי' ע"ש ובמחכ"ת הנה כבר קדמוהו בזה בשו"ת הגאונים ז"ל הנ"ל (וכמדומה שכבר קדמם ג"כ בזה בשו"ת פ"מ ואינו לפני כעת) וגם מש"ש בס' בה"ל דלא ידע למה דחק הכ"מ למצוא טעם על מה שפסק הרמב"ם דמותר לדבק תורה ונביאים כאחד דהוא כר"מ לגבי ר"י (וכ"כ לעיל דהרמב"ם הי' גורס באמת כמס"ס הנ"ל דמהפך דר"מ לדר"י) דהרי בגמ' אמר רבי מעשה והביאו לפנינו תורה ונביאים כאחד והכשרנום ומעשה רב עכ"ל ובמחכ"ת הלא הכ"מ עצמו כ"כ במקומו בפ"ז הט"ו וז"ל ופסק כר"מ משום דרבי קאי כותי' דאמר מעשה והביאו לפנינו תנו"ך בכ"א והכשרנום ומעשה רב עכ"ל ע"ש) ואולם למש"ל א"ש דהרי עיקר טעמא דהירושלמי הנ"ל דצריך לסיים כל חומש באמצע הדף הוא כדי שלא יחתוך אותם ולעשות מתורה חומשים וכמ"ש בתוס' הנ"ל והא דאין עושין תורה חומשים הוא משום דאין מורידין כו' וכמ"ש וא"כ י"ל דרב במנחות הנ"ל ס"ל באמת כמ"ד בירושלמי דפ' בני העיר הנ"ל דתורה וחומשים קדושה א' הן וא"כ ודאי דלדידי' באמה ס"ל דעושין מתורה חומשים (והא דמסיים עלה בירושלמי אין עושין כו' באמת צריך להגיה שם והתני והיינו שבא להקשות שם עליו מברייתא זו וכמ"ש) וכיון דס"ל דעושין באמת מתורה חומשים ודלא כהברייתא הנ"ל א"כ ע"כ דס"ל ודאי דגם חומשים של ס"ת יכול לסיים אותם בסוף הדף שהרי לדידי' ס"ל באמת שאם בא לחתוך חותך גם בחומשים של ס"ת וכמ"ש וא"ש הא דא' רב אף באמצע הדף דודאי לדידי' שפיר יכול לסיים אותם גם בסוף הדף כמ"ש כיון דס"ל כמ"ד בירושלמי דתורה וחומשים קדושה א' הן וכמ"ש וא"ש נמי בזה הא דא"ר יוסף שם במנחות כ"ט דתרתי מילי א"ר ותניא תיובתי' כו' ואע"ג דבהך דגומר אפי' באמצע הדף משני לה שפיר דמיירי בחומשים של ס"ת וכמ"ש וכבר עמדו בזה התוס' שם ד"ה ותניא דלאו תיובתא גמורה כו' ע"ש ולמש"ל דבאמת ד' ר' ירמי' בירושלמי הנ"ל נשאר בקושיא מהך ברייתא דאין עושין תורה חומשים כו' וכמ"ש א"ש בפשיטות דאף למאי דמוק"ל להא דרב בחומשין של ס"ת ע"כ צ"ל דס"ל כר' ירמי' בירושלמי הנ"ל והרי גם לד' ר' ירמיה הנ"ל תניא תיובתי' מהך ברייתא דאין עושין תורה כו' הנ"ל וכמ"ש והגאון בעל חתם סופר ז"ל כ' שם די"ל דהריצב"א ז"ל לא היה גורס בהך דרב הנ"ל תיבת אפילו ע"ש ולי נראה דטפי י"ל דהריצב"א ז"ל הי' גורס בירושלמי הנ"ל תיבת והתני וכמש"ל וא"ש דרב ודאי דכר' ירמי' הנ"ל ס"ל ובאמת פריך עלי' התם מהך ברייתא דאין עושין תורה חומשים לפי שאין מורידין כו' וכמ"ש וא"ש ובברייתא דמנחות שם דהכותב ס"ת לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשים כו' יש לפרש דבחומשים באמת צריך הוא לגמור כן באמצע הדף דוקא דס"ל כהך דירושלמי פ"ק דמגיל' הנ"ל ואמנם עכ"פ הקשה טובא מהך סיפא דברייתא דמס' סופרים הנ"ל דתני דעושין חומשי' תורה דאיך משכח"ל כלל כיון דלהך תנא ע"כ דס"ל ודאי דצריך לסיים החומשים של ס"ת באמצע הדף דוקא מדס"ל דאין עושין הורה חומשים וא"כ ודאי דגזרינן שלא יבוא לחתוך וכמ"ש וקשיא רישא לסיפא אהדדי לפ"ז וצ"ע לכאורה לענ"ד בזה

וע"כ נ"ל בזה דהנה מ"ש הריצב"א ז"ל בתוס' דב"ב הנ"ל דהך סיום דד' הברייתא הנ"ל דמסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה דלא קאי רק אנביאים לבד ולא אחומשים כלל (ור"ל דקאי על השבעה נביאים שהם בפני עצמן והיינו מציעתא דברייתא הנ"ל דקתני בין חומש לחומש כו' ובין נביא לנביא כו' ונביאים של שנים עשר כו' והדר קתני עלה ומסיים מלמטה כו' וע"ז כ' ריצב"א דלא קאי ארישא דחומשים כו' וה"נ פשוט דלא קאי כלל גם אסיפא דנביא של שנים עשר דקסליק מיני' דבאמת אינהו נמי דמיין בהא ודאי לחומשים דצריך לסיימם ג"כ באמצע הדף ולהתחילן באמצע מהך טעמא נמי שלא יבוא לחתוך אותם זה מזה ורבנן תקנו שיהיו נכתבין כל הי"ב נביאים כאחד דוקא משום דאיידי דזוטרי כו' כדא' שם י"ד וכן מפורש להדיא בירושלמי דפ"ק דמגילה הנ"ל דצריך שיהא גומר באמצע הדף כו' (וקאי ע"כ אחומשים כמ"ש) ובנביאים גומר בסופו כו' ובנביא של שנים עשר אסור כלומר לגמור בסופו אלא דהו"ל כמו חומשים וכמ"ש ולפי שהוא דין מחודש באמת ולא הוזכר בתוס' דב"ב הנ"ל לכן כתבנו כן