ראשית בכורים סג

דר' יהודה לטעמייהו ג"כ דאמרי התם במס' סופרים רפ"ג הנ"ל דתורה בפ"ע ונביאים בפ"ע וכמ"ש ולכן ס"ל דגם קודם שעשה לו עמוד הגליון מטמא דהרי אינו יכול לחותכו שעל כרחו יעשה לו עמוד כיון שאין רשאי לחבר נביאים לתורה לדידהו וא"ש

אלא דלפ"ז צ"ע באמת בד' הרמב"ם ז"ל בזה דבפ"ט מהל' אה"ט ה"ו פסק בפשיטות דהגליון שבתחלה ובסוף מטמא הידים ולא חילק שם בגליון שבסופו בין קודם שעשה לו עמוד לאח"כ ומשמע בפשיטות דפסק בזה כרבנן דר"י הנ"ל וכ"כ בפירושו לידים שם להדי' דאין הלכ' כר' יהודה בזה ואלו בפ"ז מהל' ס"ת פסק בפשיטות דמותר להדביק תורה ונביאים כאחד וכר"י לגי' המס' סופרים הנ"ל ולמ"ש לעיל בזה הו"ל לכאורה כתרתי דסתרי אהדדי דכיון דמותר לדבק נביאים לתורה לדידי' ודאי דכ"ז שלא עשה עמוד בס"ת בסופו הרי הוא יכול לחתוך הגליון עדיין וכמ"ש: ואולי י"ל דכיון דבאמת כ' הרמב"ם ז"ל שם בסו"פ ז' מה' ס"ת הנ"ל דכשכרך תורה ונביאים כאחת אין קדושתו עוד כקדושת ס"ת אלא כחומש מן החומשים דין היתר כדין החסר עכ"ל (ונ"ל דצ"ל [שדין] הוא נתינת טעם על מ"ש דכשכרך נביאים עם התורה עוד כקדושת ס"ת כו' לפי שמוסיף בזה על התורה בכרך הנביאים והו"ל יתר על התורה וכל יתר כחסר דמי וכמ"ש הב"י ז"ל בס' רפ"ג על מ"ש הטור ז"ל ג"כ שם דכשכרכן בכרך אחד דאין בקדושתם קדושת ס"ת כו' וכ' הב"י שם וז"ל כ"כ הרמב"ם כו' ונתן טעם מפני שדין היתר כדין החסר כלומר דכל יתר כנטול הוא ואחר שיש דבר אחר עמו דמי כחסר ממנו וא"כ הו"ל ס"ת חסר ופסול עכ"ל (ובבאה"ג שם יש קצת ט"ס בזה ע"ש) ונראה דמ"ש הרמב"ם ז"ל שהוא כדין החסר דר"ל ג"כ דאין קורין בה בציבור להוציא רבים י"ח דיתר נמי הו"ל כחסר ר"ל כחומשים לבד שנכתבין כ"א בפ"ע דקיי"ל שאין קורין בחומשים בבתי כנסיות משום כבוד צבור כמ"ש הרמב"ם בפי"ב מה' תפלה ה' כ"ג (והוא בסוגיא דגיטין ס' וע"ש בכ"מ ובירושלמי פ' בני העיר ה"א גרסי' לא דאסור אלא מן גין דנפשיהון עגומה אינון זבנין כו' ע"ש) ואף שנראה דאין שייך טעמא דכבוד הצבור (וכן טעמא דירושלמי הנ"ל) רק כשקורא בס"ת חסר דהיינו בחומש לבד אבל כשקוראין ביתר דהיינו בכרך אחד עם נביאים נרא' לכאו' דלא שייך בזה טעמא דמשום כבוד הציבור כלל אך מפשטות ד' הרמב"ם והטור הנ"ל שכתבו שאין בהם אלא קדושת חומשים בעלמא וכמ"ש משמע להדיא שאין קורין בציבור ג"כ בס"ת כזו וכמו בחומשים וכ"נ בפשיטות מד' הב"י הנ"ל שכ' דה"ל כס"ת חסר ופסול משמע דפסול לקרות בה בוודאי וכמ"ש (ובשו"ע יו"ד שם לא נזכר להדיא דין הקריאה בס"ת זו שהיא בכרך א' עם הנביאים ע"ש (והא דקיי"ל במגילה י"ט גבי מגילה הכתובה בין הכתובים דלא יצא ע"ש התם מטעמא אחרינא הוא משום דלא הוי פרסומי ניסא כ"כ (וע"ש ברש"י) ומה"ט מסיק התם דאי מחסרא או מייתרא פורתא ל"ל בה ע"ש ופשוט שאין זה שייך כלל בס"ת עם נביאים בכה"ג אי מחסרא כו' דכיון דטעמא משום דהו"ל כחסר וכמ"ש א"כ ודאי דלא מהני מידי בזה גם בכה"ג ואכמ"ל) והנה מה שנלע"ד במקור ד' הרמב"ם בעיקר דין זה דתורה ונביאים כאחד שכ' דאין בהם אלא קדושת חומשים לבד יבואר להלן אי"ה

ועכ"פ נראה דא"ש בפשיטות בזה ד' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' אה"ט הנ"ל די"ל דלטעמי' אזיל דכיון שכ' בפ"ז מה' ס"ת ה' י"ד שם דחומשין אין בהם קדושת ס"ת כלל (וע"ש בכ"מ ובהג"ה שם שהביא מהא דמגילה כ"ז דאין מניחין חומשים ע"ג ס"ת ע"ש ויבואר להלן קצת אי"ה) וכיון שכ' הרמב"ם ז"ל דגם ס"ת שלימה אם כרכה בכרך אחד עם הנביאים שאין בס"ת כזו עוד רק קדושת חומשים לבד וכמ"ש א"כ נראה לכאורה פשוט דלפ"ז לא משכח"ל כלל לעיקר דין זה שפסק הרמב"ם בפשיטות דמותר להדביק תורה ונביאים כאחד רק כשכתב את הס"ת מתחילתה על דעת לכורכה עם הנביאים כאחד דאז גם בתחלה לא נתקדשה ס"ת זו רק בקדושת חומשים לבד אבל בכל ס"ת דעלמא שכתב אותה מתחילה לשם קדושת ס"ת שלימה בפני עצמה ושתהי' כשרה גמורה לקרות בה בציבור ג"כ ושיהי' בה כל קדושת ס"ת לכל דבר ודאי דאסור לכרוך אותה אח"כ עם הנביאים ביחד שהרי פשוט במס' סופרים פ"ג ה"ג שם דאין עושין מתורה חומשים כו' לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה כו' ע"ש וכ"ה בירושלמי דפ' בני העיר הנ"ל דאין עושין תורה חומשים ע"ש וא"כ נראה דה"ה דאין כורכין את התורה שיש בה קדושת ס"ת גמורה לכל דבר בכרך אחד עם הנביאים ביחד לד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל דכיון דלאחר שיכרוך יחד את התורה עם הנביאים שוב לא יהי' בה עוד קדושה ס"ת כלל רק קדושת חומשים לבד וכמ"ש א"כ פשוט דע"י הכריכה ביחד עם הנביאים הו"ל כהורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה בזה וכמ"ש במס' סופרים הנ"ל דאין עושין מתורה חומשים לפי שאין מורידין כו' וה"נ לעשות מתורה שהיא בפ"ע תורה ונביאים כאחד כיון דג"כ הרי שוב לא יהיה בה עוד רק קדושת חומשים לבד שהרי קיי"ל דאין מורידין כו' וכמ"ש: והשתא א"ש בפשיטות מ"ש הרמב"ם בה' אה"ט הנ"ל דהגליון שבסוף התורה מטמא ג"כ ומשמע דאף קודם שעשה לו עמוד קאמר מדלא מחלק בזה וכמש"ל והיינו משום דבפשוטו מיירי התם בכל ס"ת דעלמא שהיא כשרה גמורה דהיינו שכתבה בתחלה לשם קדושת ס"ת שהיא בפ"ע ולא על דעת לכורכה אח"כ עם הנביאים כלל וא"כ ודאי דס"ת כזו לא יחברנה עוד עם הנביאים כלל שהרי ודאי דאסור לחברה לעולם עם הנביאים משום דאין מורידין כו' וכמ"ש ומשו"ה ודאי דהגליון מטמא מיד דאינו יכול לחותכו דע"כ יעשה לו עמוד וכמ"ש ומ"ש הרמב"ם בהל' ס"ת הנ"ל דמותר להדביק תורה ונביאים כאחד ע"כ ודאי דלא מיירי באמת רק בס"ת שכתבה גם מתחילה על דעת לכורכה עם הנביאים דאז לא נתקדשה ס"ה כזו מתחילתה רק בקדושת חומשים לבד וכמ"ש וא"ש

אלא דהשתא צריך לפרש באמת דר' יהודה דס"ל דהגליון שבסוף אינו מטמא בלא עמוד ומטעמא דס"ל שיכול לחברה עדיין עם הנביאים וכמ"ש ופשטא משמע דמיירי ודאי בס"ת שכתבה מתחילה רק ע"ד שתהי' מוכרכת בפ"ע ולא לכורכה עם הנביאים אח"כ (מדהניח בגליון שבסופ' כדי לגול עמוד שאם הי' דעתו לחבר' עם הנביאי' לא הי' מניח בסוף רק ב' אצבעות וכמ"ש) ואפ"ה משמע דס"ל לר"י דגם ס"ת כזו אם ירצה לחברה אח"כ יחד עם הנביאים רשאי ולא חייש ר"י בזה כלל לאיסורא דאין מורידין מקדושה חמורה כו' וכמ"ש וצ"ל ע"כ בזה דר' יהודה ס"ל כר' ירמיה דא' באמת בירושלמי פ' בני העיר הנ"ל דתורה וחומשים קדושה אחת הן ע"ש ופליג בזה באמת על המ"ד במס' סופרים הנ"ל דחומשים קדושתן קלה מס"ת (כדמפרש טעמא התם דאין עושין תורה חומשים מפני שאין מורידין כו' וכמ"ש וה"נ ס"ל ע"כ לתנא דברייתא במגילה כ"ז הנ"ל דא' דאין מניחין חומשין ע"ג ס"ת וכמש"ל אבל ר' ירמי' בירושלמי הנ"ל נראה דס"ל באמת התם דמניחין חומשים ע"ג ס"ת כדא"ר ירמי' גופי' התם תורה וחומשים ערק תנא מינה וע"ש בק"ע ובפ"מ ונראה דאזיל לטעמי' בזה דס"ל באמת דתורה וחומשים קדושה א' הן וכמ"ש) וכיון דס"ל לר"י דקדושת חומשים הן כקדושת ס"ת ממש א"כ פשוט דלדידי' ה"נ דמותר לכרוך אח"כ נביאים גם עם הס"ת שכתבה מתחילה שלא ע"ד לכורכה יחד עם נביאים שהרי אין בזה שום הורדה מקדושה כלל אף אי ס"ל דהתורה שחברה עם הנביאים לא הו"ל שוב ע"ו זה רק כמו חומשים לבד משום שדין היתר כדין החסר וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל כיון שבאמת הרי גם בחומשים ס"ל דקדישי כקדושת ס"ת ממש וכמ"ש ולכן שפיר ס"ל לר"י דכל זמן שלא עשה לס"ת עמוד בסופו אף שכתבה מתחילה שלא ע"ד לכורכה עם הנביאים מ"מ לעולם יכול לכורכה עם הנביאים יחד שאין בזה שום הורדה מקדושה כלל לדידי' דס"ל כר' ירמי' וכמ"ש אבל הרמב"ם ז"ל לטעמי' בזה דפסק באמת כמ"ד במס' סופרים ובש"ס דילן הנ"ל דחומשים קילי קדושתם טובא מס"ת וא"כ ודאי דלפ"ז אין עושין מס"ת חומשים ומשים משום שאין מורידין כו' וכמ"ש וה"נ ודאי דס"ת כשרה שכתבה על דעת שתהיה בפ"ע דאין כורכין אותה עם הנביאי' כאחד דהו"ל כהורדה מקדושה חמורה לקלה וכמ"ש ומ"ש הרמב"ם דמדביק אדם תורה ונביאים כאחת ע"כ דאינו אלא בס"ת שכתבה מתחילה ע"ד לכורכה עם הנביאים דבתחילתה לא נתקדשה רק בקדושת חומשים לבד וכמש"ל וא"ש: